Love Twins- פרק 6

טומו הביט בתדהמה על המתרחש, עיניו של מיקוטו היו אדומות כצבע הדם, והוא גילה שמיקוטו הוא בן השטן. "מה הכוונה ב'בן השטן'?" טומו שאל, קולו רועד וכך גם כל גופו, "זה לא ברור? אבא שלי הוא השטן" מיקוטו חייך, עינו הימנית הפכה חזרה לחומה בעוד עינו השמאלית נשארה בצבע אדום. "ועכשיו כשאתה יודע את הסוד, אתה מוכן להעביר לי את מה שביקשתי ממך?" מיקוטו חייך בחיוך זדוני. "תסביר לי קודם מה הולך כאן" טומו הוריד את אקדחו, מיקוטו נאנח בייאוש, "אני מיקוטו, אבא שלי הוא השטן, העין השמאלית שלי אדומה ולא יכולה להשתנות חזרה, ואני מנהל ארגון שלם" מיקוטו ישב על השולחן במבט משועמם. "זה מסביר את כמות העוזרים שלך" טומו נאנח והביט בתיקייה. "בשביל מה אתה צריך את המסמכים האלו? עברתי עליהם ואין בהם משהו מיוחד" הוא הביט במיקוטו במבט אדיש, "מחקר קטן שהחלטתי לערוך, אבל לא היה לי זמן לאסוף את הכל בעצמי" מיקוטו נאנח, טומו הביט בתיקייה ואז בו, "מה כל כך מיוחד בהם?" טומו התיישב בחזרה. "זה מה שאני הולך לבדוק, זה לא יהיה פשוט כל כך, אבל אני בטוח שמסתתר מאחורי זה משהו גדול הרבה יותר" מיקוטו הסתכל על התקרה, "ואם זה רק צירוף מקרים?" טומו נאנח, "לא ייתכן שזה יהיה צירוף מקרים כל כך פשוט" מיקוטו נאנח וקם מהשולחן, טומו זרק לעברו את התיקייה והוא תפס בידו. "תודה רבה, אני מקווה שתמשיך לעזור לי גם בהמשך" מיקוטו חייך וטומו הינהן. הוא הביט במיקוטו, דייסון ורן הולכים ונשאר לבד בחדר, 'מה קרה כאן הרגע?' הוא נאנח. מיקוטו נכנס למכונית בצד האחורי, רן נכנס למושב הנהג ודייסון היה לידו. "אז, למה היית צריך את המסמכים האלו?" דייסון הביט במיקוטו, רן הדליק עוד סיגרייה. "אמרתי כבר, עבור המחקר שלי, כנראה שבאמת לא הקשבת" מיקוטו נאנח, "בחיים לא ראיתי אותך חושף את הזהות שלך במהירות כזו" דייסון נאנח, "כנראה שהמחקר הזה באמת חשוב, אני צודק אדוני?" רן חייך, מיקוטו שתק ורק הנהן, הוא הביט במסמכים שהיו בידו, 'קלייר, קיי ואוסטין, אני מקווה שהמחקר שלי עליכם יצליח' מיקוטו חייך לעצמו במבט מרוצה.

קלייר ישבה במיטתה והביטה בקובייה הלא פתורה, היא נאנחה בייאוש. 'לא חשבתי שזה יהיה כל כך מסובך..' קלייר חשבה לעצמה, היא הסתכלה על תמונה שלה ושל אחיה כשהיו קטנים, 'מעניין איך הוא עכשיו, או איך הוא נראה, בטח הוא השתנה…' היא חייכה לעצמה. "קאי…" קלייר מלמלה לעצמה בעצב, לפתע הפלאפון שלה צילצל והיא ענתה במהירות. "הלו?" היא שאלה בחשש, "קלייר?" היא שמעה את הקול של סבתה. "סבתא!" היא אמרה בשמחה, "איך את מסתדרת שם יקירתי?" סבתה צחקקה מעט, "אני מסתדרת בסדר סבתא, היום הכרתי שני חברים חדשים" קלייר חייכה, "אני שמחה, החברים בכפר שואלים על שלומך, הם מאד דואגים לך" סבתה אמרה בקול רגוע, "אל תדאגי סבתא, הכל בסדר, קצת קשה להסתגל לעיר הגדולה" קלייר צחקקה, "ומה עם הקובייה, הצלחת לפתור אותה?" סבתה אמרה בדאגה, קלייר הרגישה כאב צורב אותה, "ל-לא" היא ממלמלה, "לא הצלחתי לפתור אותה עדיין" היא אמרה בעצב והשפילה מבט, "אל תדאגי יקירתי, את תצליחי" סבתה אמרה בקול מרגיע, "לאיזה בית ספר את הולכת?" היא ניסתה לשנות נושא. "הבית ספר שאבא מנהל" קלייר חייכה, "שאבא שלך מנהל..?" סבתה אמרה בטון חשדן, "כן, למה?" קלייר אמרה בתמימות דעת, "לא כלום" היא אמרה בחיוך, "לילה טוב קלייר" היא אמרה לה וניתקה. "איך קלייר מסתדרת שם?" היה קול מאחורי הסבתא, "היא בסדר גמור, אבל.." הסבתא הסתכלה על הנער שעמד מולה בעצב, "אבל מה?" הוא התיישב מולה, אור הירח זהר על שערו השחור והחלק ועיניו השחורות בהקו גם הם. "אוסטין רשם אותה לבית ספר שהוא מלמד.." היא השפילה מבט, "זה אומר שהיא עם קאי נכון?!" הנער הביט בסבתא בדאגה, היא רק הנהנה, "ז-זה לא טוב נכון?!" הנער אמר בדאגה רבה, "אין לך מה לדאוג פין, היא תהיה בסדר, כל עוד אוסטין לא מתכנן משהו" הסבתא אמרה בחיוך מרגיע ופין השפיל מבט. "אוסטין כן מתכנן" נשמע קול מלפניהם, "טומו" פין הביט בו בתדהמה, "אוסטין מתכנן משהו, צפיתי במסמכים שמיקוטו ביקש ממני לאסוף, ומשהו מסריח מתחולל כאן" טומו התיישב לידם, "מיקוטו? אתה מתכוון לבן של השטן?" פין הביט בטומו, טומו רק הנהן. "בזמן שאספתי עבורו מסמכים, עיינתי בהם, כדאי שנפקח עין על התאומים" טומו הביט בפין ובסבתא.