My Joy | 17

כשאני צופה באחי יוצא החוצה, אני לא מופתעת. ראיתי איך השיחה זרמה ביניהם, וניחשתי שהוא מעוניין להכיר אותה יותר טוב. נעלתי אחריו את הדלת,והתיישבתי לשחק עם ג'וי שלי.
אני זוכרת שלפניי שיצא אמר שהוא יבוא לפה, ולהעסיק אותו, בשביל שלא ישעמם לו בזמן ההמתנה, שאני די בטוחה שיהיה ארוך ומייגע. אני מדליקה את המזגן, כי מסיבה כלשהי מתחילים לי גלי חום לא מוסברים. אני מתיישבת מול ג'וי שלי, ומלבישה לגמד הקטן פיג'מה גדולה, שמחוברת לסוג של גרביים, בצבע תכלת עם כיתוב של 'שמרו על הבנות שלכן, הנה אני מגיע'. גם בתור בדיחה, הזוי בעיני. אבל כל השאר עומד בערימת בגדים, שמחכה לתור למכונת כביסה.
אני מזיזה את השיער שנופל לו על המצח המתוק שלו, מנשקת אותו, ומסתכלת עליו לא שם עלי פס. משחק, נטו. אני צוחקת. אני נעמדת ומתקרבת למקרר, אני שולפת גלידת מגנום, קלאסי.אני נשענת על הבר שבמטבח. לא בוער לי לעשות משהו, ולא יבער. אני מרגישה את האוויר הקר שיוצא מהמזגן מקרר אותי ומעביר את גל החום להילוך איטי. אני שומעת את הדלת שנעלתי נפתחת. הוא עומד שם, מניף את ג'וי בין ידיו ומחייך.
"מי חתיך קטן?!" הוא צוחק, והקול שלו מתלווה יחד עם הצחוק של ג'וי שלי. הצחוק שלהם זהה, אני שוב מרגישה את החשש, והוא עולה ונעמד לי בגרון. מחכה שמישהו יוציא את המילה הכי לא מתאימה לסיטואציה, בשביל להתפרץ באופן שהכי מתאים לו.
אני מסתכלת עליו, והוא מסתכל עליי. הוא ידע שאני אהיה פה, זה היה כל כך צפוי, כמעט כמו העובדה שהשמש זורחת, ושהיא כדור אש ענק. לא להאמין בזה, זה כמו להאמין בשיט שכדור הארץ לא עגול, אלא מרובע.
אני מרגישה כאילו אני מפליגה בספינה, ואני מתקרבת לקצה. אני מרגישה כאילו אני עומדת ליפול. קר לי, אני מכבה את המזגן.