My Joy | 18

אני מסתכלת על קארין מטפלת בילדים המדהימים שלה, בצורה שבחיים לא האמנתי שאפשרית. כל כך הרבה סבלנות, שזה דבר שדי מרתיע אותי מההיריון הבלתי רצוי הזה. אני מסתכלת על הבטן שלי, מסתתרת מתחת לחולצה הרחבה שלבשתי, שחושפת את הכתף הימנית שלי, ואני נאנחת בבושה.
קארין מחייכת, ומביטה בי בהתנצלות, כשהיא הולכת להחליף את החיתול לתינוק הזכר, שלפי מה שהבנתי קוראים לו ג'סטין. אני מסתכלת על התינוקת, אנג'י, והיא מסתכלת עליי. כל כך יפה. אני מחייכת, כמה אושר בילד אחד.
כמה ילד אחד יכול לשנות לך את החיים. החיוך ברגע שהופיע, נמרח חזרה לתוך כלום אחד ענק.
אני משחילה את היד מתחת לחולצה ומטלפת את הבטן, שמאז הפעם האחרונה שבדקתי לא גדלה עדיין. אני רוצה לשאול את קארין כל כך הרבה דברים, אבל הם עומדים לי בקצה הלשון ומסרבים לצאת. יופי, הפגנה.
איך היא סיפרה להורים שלה? זה די ברור שהיא רק יצאה מגיל הנוער, ועדיין. ויש אבא תומך במשפחה המצומצמת והכל כך יפה הזאת? אני שוב שוקעת בתהיות. לא, קרוליין, אסור לך להבטיח לעצמך דברים שלא חייבים לך לגביהם כלום. אני מחייכת, אבל אני יודעת שמבפנים אני נואשת לתשובות. אני יודעת שאני רק מחפשת את הדרך לשאול.
היא חוזרת ומתיישבת מולי, כבר מזמן הניחה את ג'סטין בלול שיושב ליד המדרגות, ממש מולנו, ליד המקרר. אני מחייכת כשאני רואה את הפרצוף המנומנם שלו. היא מחייכת אליי, ומסתכלת על ג'סטין שנייה לפני שהוא עוצם את העיניים הכל כך יפות שלו. היא מרימה את אנג'י, מסמנת לי לחכות, ומניחה אותה לידו בלול. אנג'י גם ישנונית, ובלי הצקות נוספות היא נשכבת לידו ונוחרת בכיף. אני צוחקת קצת, וקארין מצטרפת אליי.
אני מרימה את כוס הלימונדה הדקה שביד שלי, ושותה. לוגמת אפילו, כי לשתות, טוב זה לא ממש מה שעשיתי. אני חושבת קצת לפניי שאני מנסה לדבר, אבל כמה שלא נודה בזה, קשה לי אפילו להעלות דבר אחד בראש.אני שותה הכל בשלוק אחד, מניחה את הכוס בצלצול על התחתית שעל השולחן.
אני מכחכחת בגרון, קארין מחייכת.
"מה את רוצה לדעת?" היא שואלת. היא קלטה אותי? איך?