My Joy | 19

אני צופה בה מתביישת, לומר לי מה היא רוצה לדעת. אז אני מקצרת ועונה לה בכנות, על כל שאלה שנראה שעלתה לה על הפנים. השפתיים שלה מתעקלות לחצי חיוך, וזה מספק אותי.
אני קמה ומסדרת את הדברים שנמצאים בכל רחבי השולחן קפה שבסלון. טוב נו, כוסות לימונדה. אני ניגשת למטבח בשביל להכין לקטנים שלי פירה, ואני מביטה בה. היא מחייכת. להוסיף שניצל למשוואה?
אני מחייכת חזרה ומוציאה את החזה שממנו מכינים את השניצלים, טובלת בביצים שטרחתי ל'קשקש' קודם, בפירורים, ובסוף בשמן. אני חותכת דק, כדי שיצא טעים וקריספי. אני מחכה שיסיימו להתטגן, מתבאסת שהשמן קופץ ויוצר כוויות ממש קטנות, ובסוף מגישה לה. אני מעדיפה שהקטנים שלי יאכלו רך כשאני לא משגיחה עליהם פול טיים. אני מנשקת את המצח של ג'סי שלי (ג'סטין) ונותנת לו להינות מהאוכל שלו כאילו לא אכל בחיים.
אני מסתכלת עליה, והיא מחייכת.
"אני יודעת שאולי קשה לך עם ההיריון, שלא יעזור לך להכחיש מפניי שלא קיים כי יש לי רדאר. אבל אם את רוצה, יש קבוצת תמיכה…" אני אומרת, סוג של מציעה, ומאכילה את ג'סי שלי בכפית הפלסטיק הקטנה.
"אני עוד לא סיפרתי לאף אחד. ואני לא יודעת ממי עוד נכנסתי…" היא אומרת. אני די מבינה את החשש, ואצלה הוא יותר גדול כי אצלה אין אבא למשוואה המחורבנת. אני מאכילה את אנג'י.
אני שומעת את הדלת נפתחת, ורואה את הבחור השטני שאני כל כך אוהבת, נאבק עם המפתחות של הבית במנעול. הוא מחייך את החיוך הלבן והישר שלו ומתקרב אליי. הוא מנשק אותי, ואני לא יכולה לשקר ולהתנגד לשפתיים הבשרניות שלו, שמתחילות בעדינות ואגרסיביות באותה המידה.
היא מכחכחת בגרון, ואני מפסיקה אותה ומזמינה אותו להתיישב לידי. הוא מחליף איתי מקומות, בשביל להחליף אותי בהאכלה של הקטנים שמתלהבים מהאבא המוכשר…
"איך סיפרת להורים שלך שאת בהיריון?" היא שואלת. אני מחייכת, כי התשובה…. זה לא במקום שלי לספר לה.
"האמת, שאני סיפרתי" אוסטין אומר ומגחך. הוא מחבק את הכתף שלי, מנשק לי את המצח, וחוזר להאכיל את הקטנים. כן כן, לא אני סיפרתי. אוסטין לקח יוזמה.