My perfect ending

בפרקים הקודמים:
הוא היה ריק, כרגיל
חזרתי לחדר שלי בתקוה שאצליח להירדם.

פרק9 תהנו♥-

ניסיתי לישון..
הדלקתי את הטלוויזיה שיש לי בחדר וראיתי בובספוג, כבר הזכרתי כמה שאני שרופה על הספוג הזה?!
ראיתי עד שנרדמתי.

התעוררתי באמצע הלילה.
שוב.
נכנסתי לחדר של ליאו בשביל לראות עם הוא שם..
והוא היה שם.
אבל לא לבד, הוא היה שם עם ניקול
וואייי כמה שאני שונאת אותה!
"ליאו.. אממ.. יש לך כמה דקות בשבילי?" הייתי נבוכה
"מדיסון אני כאן עם מישהי, ואת רואה את זה" הוא ענה לי
הקול שלו היה מרוחק וקר
זה תמיד ככה שהוא איתה.
"חלמתי שוב, על רוי.. היה לי סיוט" אני מסבירה לו כשפניי למטה
"אה.. אממ ניקול אני יתקשר אליך טוב?"
הוא לא כלכך שאל אותה,
הוא פשוט קם ולקח אותי לחדר שלי.
ישבנו ודיברנו.
"מדי.. דברי אלי"
"אני לא יודעת מה להגיד.." אני נושכת את השפה התחתונה שלי בתקווה שלא אתחיל לבכות שוב.
"קדימה.. ספרי לי מה היה בחלום" הקול שלו רך וחמים
זה שוב ליאו שלי, ולא ליאו הקר והמרוחק.
"עזוב את זה עכשיו, אני יכולה לשאול אותך משהו??"
"ברור, כל דבר"
"למה אתה מנהג אלי כאילו רצחתי מישהו?"
"אני לא מבין.." הוא נראה מבולבל ואפילו מבוהל
"כן, נו.. שאתה עם ניקול אתה פתאום מרוחק ממני.. אתה מתנהג אלי מגעיל" אני מתחילה להיות עוד יותר נבוכה, אני בטוחה שהלחיים שלי כבר סמוקות ממזמן. "ואני מרגישה כאילו אני לא מכירה אותך יותר.."
"מה פתאום מדי.." הוא השפיל את מבטו
"הנה רואה, שניקול הייתה זה היה 'מדיסון' ועכשיו זה שוב 'מדי' כמו תמיד.."
"אני צריכה אותך" אני אומרת לו
הוא מחבק אותי חיבוק חם ואוהב
כמו כל חיבוק ממנו, וזה מעודד אותי.
"תחזרי לישון יפה.. ולא להיות עצובים, שעצובים מסתובבים עם הראש למטה ואסור שהכתר ייפול לך!" הוא אמר וצחקק תוך כדי שהוא הולך לחדרו
צחקקתי והנהנתי
נכנסתי לחדר שלי וחשבתי לעצמי
"אני שמחה שיש לי אח כמו ליאו" וחייכתי לעצמי במראה
חזרתי לישון עם מחשבות שמחות..
וזה הרגשה מוזרה פתאום.

~בוקר~

"בוקר טוב לכולם" אני יורדת עם חיוך
"הופהה מישהי כאן במצב רוח טוב" אמרה אמא
"ועוד על הבוקר! זה פשוט שיא היסטורי!!" ליאו נכנס בדרמטיות וצחק
"חחחח שתוק" אני צוחקת וחובטת בו
"טוב קדימהה לבית הספר" מארק יורד. כלומר אבא שלי יורד מחדרו ומסיע אותנו לבית הספר
"תגיד ליאו.."
"מה יש?" הוא נשמע אדיש
"איך אני נראת??" ואני מסתכלת על עצמי ומודאגת
הוא צחק
"מה מצחיק אני באמת שואלת!" אני כמעט בטוחה שאני נשמעת נבוכה
"חחח כןן את נראת כוסית"
"ליאו שפה" אבא העיר לו
ליאו השפיל מבט והפך להיות נוקשה
"משתגיד" הוא מלמל ושם אוזניות
מענין מה עובר בין אבא לליאו.. שניהם מתנהגים ממש מוזר מאז מה שקרה באותו ערב
אבל אני לא מבינה באמת מה כלכך מוזר.. זה כבר הפך להיות סוג של הרגל.
אני רגילה לזה.
עשיתי כמו ליאו, שמתי את האוזניות שלי ושמעתי את אחד השירים האהובים עלי
Avril Lavigne – Rock N Roll
לא יודעת למה.. אבל הזמרת הזאת מרגיעה אותי.
שהגענו לבית ספר אבא אמר 'ביי' לליאו אבל ליאו לא הגיב, החלטתי להבין מה הולך כאן..
"ליאו" אני צועקת אליו
פאק הוא עם אוזניות.
"ליאוו" אני צועקת והפעם יותר חזק
"הבהלת אותי מדי, מה יש?" הוא נראה מופתע קצת
"שמע.. לגבי מה שקרה בנסיעה שם אב.."
הוא קטע אותי
"הוא לא אבא שלי" עיניו קדרו
"אני יודעת.." אני משפילה מבט ועונה בלחישה
"כדאי שהלך לכיתה.."
"לא רגע חכה! אני לא סיימתי לדבר איתך"
"אבל אני סיימתי לדבר איתך, ובטח שעל הנושא הזה"
"הנה! רואה אתה שוב פעם חוזר על ההתנהגות של אתמול!!" אני בטוחה שהלחיים שלי אדומות "אתה מתנהג כמו אגואיסט וזה דוחה אותי..! זה גורם לי לא לרצות להיות בקרבתך"
הוא התקרב אלי ולחש לי באוזן
"אף אחד לא אמר לך להיות איתי, אף אחד לא אמר שאני רוצה אותך בחיים שלי בכלל" הוא אמר וקולו היה נוקשה
מה..?!!!
מה קרה כאן עכשיו?!
אני הולכת לכיתה בעודי מנסה להבין מה קרה כאן עכשיו..
אני רואה את ליאו ואת ניקול מדברים, כמה ילדים צוחקים וממש בודדים עם אוזניות..
לא היו לי כלכך הרבה חברות אני חייבת להודות
אבל זה נתן לי ביטחון, נתן לי להרגיש לא חייבת, נתן לי להרגיש חופשיה.
הרגשה מוזרה מאוד אבל טובה מאוד.
הצטרפתי לאלה שעם האוזניות..
שמעתי את השיר
A Great Big World, Christina Aguilera – Say Something

זה השיר הראשון שמדי שמעה

וזה השני