My perfect ending

לפני שאני מתחילה את הפרק השני
אני ממליצה לשמוע את השיר הזה

למי שלא מצא זה השיר-
avril lavingne – i'm with you

פרק שני תהנו♥-

הפרקים הקודמים:
סיימתי לאכול נכנסתי לחדר השעה הייתה 9:41
נזרקתי על המיטה
נרדמתי.

"מדיסון! מדיסון! תרוציי!!" צעק רוי. "תרוצי כבר!!" רצתי בכל בכוח שלי, בכל הכוח שנשאר לי
לפתע תפסו אותי מלמטה משהו משך לי ברגלים בחוזקה! "רויי הצילו!" צעקי לו
שקט. דממה. אין קול נוסף חוץ מלבדי.
"רוי! בבקשה תעזור ליי!" המשכתי לצעוק.. אבל חוץ משקט לא שמעתי כלום
המשיכות ברגלים המשיכו עד שלפתע נפלתי למטה בחוזקה.
~התעוררתי~
"דייייייי! בבקשה די! אני לא יכולה יותר" צעקתי בבכי "אני לא מסוגלת להחזיק מעמד יותר.. אני לא יכולה עם כל הסיוטים האלו!"
אבא רץ אלי
"מדיסון! שקט!! אני אמא ואחיך מנסים לישון!"
"אבא היה לי חלום רע.. אני יוצאת קצת החוצה"
"ממש לא השתגעת?! עכשיו כבר 12:42! אין לצאת תשתי מים קרים ותחזרי למיטה! ובפעם בשקט לילה טוב"
"טוב אבא.. משתגיד לילה טוב"
כמובן שלא יכולתי לישון אחרי מה שקרה לי.. אני תמיד חולמת על זה, תמיד!
לבשתי סוודר פסים שמתי גינס כפכפים ויצאתי החוצה
היה אוויר טוב, אוויר של חופש
אני אוהב לצאת לרוץ קצת בלילות לבדי.. זה נותן לי זמן לחשוב.
התחלתי לרוץ עד שלפתע חתול שחור קפץ עלי מהשיחים
"אעאעאעאאא תרד ממניייייי" צעקתי
"שששש! מיזה שם בחוץ??"
שמעתי קול של נער
"רד ממני חתול מפגר! נו כבר! אאוץץץ!!"
החתול ירד ממני אבל השריטות שלו לא. כל הפנים שלי היו אדומות.
הנער רץ אל החתול וחיבק אותו
"מה המפלצת הזאת עשתה לך הא?!"
"אנייי?! זה החתול המפגר שלך!"
"סליחה??!!!"
"אוי תשכח מזה בכלל"
המשכתי לרוץ
הוא צעק מאחורי "לילה טוב גם לך"
התעלמתי
אוף אנשים יכולים להיות כלכך לא מתחשבים לפעמים וזה יכול לחרפן אותי
אבל מי זה היה הנער הזה?! אני לא זוכרת שבאו שכנים לאזור.. ואני די מכירה את כל האזור כאן. מוזר
לפתע משהו משך אותי.
"זה לא יפה להתעלם ככה מבחור" הוא קרץ
"שוב אתה" גלגלתי עיניים
"חח שוב אני.." הוא חייך "תגידי שלא רצית לראות אותי שוב"
"משתגיד" הסתובבתי והמשכתי לרוץ
הוא רץ אחרי
"אני מייק מי את?"
"דמיסון"
"פשיי שם יפה"
" כן.. "
הוא הפסיק לרוץ.
נעצרתי.
"את בטוחה שאת רוצה ללכת לשם?"
"חחח למה לא?!" עניתי
"מה לא שמעת?"
"מה יש לך בוא כבר" צחקתי
"אני לא מאמין את באמת לא מכירה את הסיפור הזה?!" הוא היה ממש מופתע ממני
"שמעתי מה??"
"בלילה מסתובבים שם כל מיני אנשים שבוא נגיד א.."
קטעתי אותו
"מייק רציני?! אפילו לא עברה שניה ואתה כבר מתחיל לחרטט לי?!?!"
"תני לסיים וסתמי"
סתמתי
"אז יש שם אנשים שאת לא היית הכי רוצה להכיר.."
" כמו מי?!" צחקתי "מלאך המוות יבוא לקחת אותי?? אני ממש מפחדת" לעגתי לו
"טוב מדיסון שתהיי רצינית נדבר אני גר ברחוב מנהטן ארבעים וחמש שתחזרי בוכה תעברי דרכי"
"טוב לחץ אני ממשיכה הא ואגב גם אם אני הייתי נפצעת לא הייתי עוברת דרכך"
"כן.. שמענו עליך" הוא קרץ חייך והסתובב בריצה לדרכו
אני המשכתי בריצה שלי השעה הייתה 12:57

דממה. שקט. אף אחד לא נמצא ברחוב מלבדי.