My perfect ending

לפני שמתחילים את פרק 7 אני רוצה להמליץ לשמוע את הפרק עם השיר הזה

בפרקים הקודמים:
חשבתי על מה שמדי אמרה מקודם..
עשיתי אחד ועוד אחד והבנתי ש….

פרק7 תהנו♥-

הבנתי שכנראה אבא של מדיסון הסתבך..
השכונה שלנו תמיד הייתה המקום הכי מסובך בעיר
העירייה לא השקיעה במקום הזה בגלל שתמיד אמרו שכל מי שיגדל שם יהפוך להיות גם ככה עבריין
אז הם לא ראו שום סיבה להשקיע כסף.
אבל אבא של מדיסון?! מארק?!! אין מצב! מארק הוא בנאדם פיקח, הוא לא ייתן לכמה אנשים חסרי חיים לבוא להרוס לו את החיים שהוא בנה לעצמו….
מה שאני באמת מקווה שזה לא ישפיע כל כך על מדי..

~נקודת מבט של ליאו~
אבא נכנס הביתה והתחיל לצעוק על מדי שתכנס לחדר שלה,
כרגיל
מה הבעיה שלו?! למה הוא תמיד מתייחס אליה ככה?!
אמא הייתה במטבח, אני הסתכלתי על מדי עולה במדרגות בדרך לחדר שלה
הייתה הרגשה מוזרה בבית, כאילו משהו לא בסדר..
עליתי לחדר של מדי, רציתי לדבר איתה קצת
יותר נכון ניסיתי.
היא לא רצינית לגבי כלום בחיים שלה!
והיא גם אף פעם לא תהיה!
היא יכולה לשגע פיל עם היא רוצה..!
היא יכולה להיות כל כך אדישה לפעמים, זה פשוט משגע אותי!
סימסתי לניקול, היא תמיד מצליחה לעודד אותי קצת במצבים כאלה.

(הודעות בוואצפ)

ליאו: חיים שלי איפה את?
ניקול♥: אממ.. בינתיים בבית :(
ליאו: רוצה לבוא?
ניקול♥: קרה משהו..?
ליאו: תאמת.. שכע אני חייב אותך
ניקול♥: חמש דקות אני אצלך :)
ליאו: ♥

סגרתי את הפאלא שלי ונכנסתי להתקלח.
יצאתי עם המגבת עלי
ניקול ישבה על המיטה שלי
"היי מאמי מתי נכנסת?"
"חחח הרגע"
נישקתי אותה
"טוב אני מתלבש ונלך לטייל קצת, אני צריך לדבר איתך"
"טוב.. מלחיץ אחד"
"חחח דקה חוזר"
התלבשתי, שמתי חולצה שחורה וגינס כחול

"נראה טוב" היא התקרבה אלי לנשיקה
"כמו תמיד לא?" חייכתי ונישקתי אותה
"טוב בוא בוא יחרמן" היא צחקה וברחה לי
"מה אמרת??? בואי לפהה!" רדפתי אחריה
"אמא אבא יצאתי!" צעקתי להם
"חחחח נראה אותך תופס אותי" היא אמרה לי
אני חייב להודות.. היא אחת הנערות הכי מהירות שפגשתי
"מתערבים שאני מצליח?" צעקתי לה באמצע הרחוב שאני עדיין רץ בעקבותיה
"התערבנו!"
התחלתי לרוץ כמו חיה, אני חושב שזאת הייתה הריצה הכי מהירה בחיים שלי!
ועדיין לא הצלחתי להגיע אליה
"חחחחח לוזר" היא שלחה לי נשיקה באוויר
"היית מתה!"
רצתי עוד יותר מהר והפעם הצלחתי לתפוס אותה
"חחחחחח מי לוזר עכשיו הא?!" צחקתי והתחלתי לנשק אותה בכל מקום בפנים.
"אתהה! לוזר שליי"
היא ישבה עלי ונישקה אותי
אני חייב להגיד, היא מנשקת טוב. הנשיקות שלה היו רכות ועדינות
ולפתע היא התנתקה ממני
"מה, מה קרה?"
"נזכרתי לרגע למה קראת לי.. מה קרה?" דאגה נשקפה מעיניה
סיפרה לה את כל הסיפור שקרא עם מדיסון, אבא ואמא שלי.. הכל בקיצור
"וואו חתיכת סיפור.." היא השפילה מבט
"כע.."
"אל תדאג אהובי אני תמיד כאן בשבילך, וצודק.. אבא שלך הוא די חרא שהוא עשה את מה שעשה.. אבל.. זה עדיין אבא שלך"
"היה מת להיות אבא שלי..!" הרמתי את הקול שלי
היא נסוגה
"סליחה.. אני פשוט לא יכול לחשוב שמאר.., כלומר אבא שלי הסתבך.. שוב"
"אני יודעת בובי, חח אתה בוכה חיים שלי"
היא חיבקה אותי חזק ולא שחררה
רציתי שהרגע הזה ימשך לעולם!