טוב אז אני יודעת שכרגע הסיפור לא מעניין, אבל הייתי צריכה התחלה כזאת כדי לכתוב את ההמשך :) העלתי גם פרק של הסיפור השני :)

perfect girl פרק 2

טוב אז אני יודעת שכרגע הסיפור לא מעניין, אבל הייתי צריכה התחלה כזאת כדי לכתוב את ההמשך :) העלתי גם פרק של הסיפור השני :)

'הדרך להתחיל היא להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות'
-וולט דיסני
הגעתי הביתה, אמא שלי ישבה בסלון
"אה מאי טוב שאת פה" היא אמרה
"מה קרה ?" שאלתי
"קבעתי לך היום עוד תור לדיאטתנית אחרת, אני מקווה שזה יעזור" היא אמרה
"אבל אמא קבעתי כבר היום עם דנה !" אמרתי
"אז תצטרכי לבטל" היא אמרה
כל יום זה כך . היא מעבירה אותי בין דיאטנית לדיאטנית אחרת, משכנעת אותי לצאת לעשות ספורט, נותנת לי כמות קטנה של אוכל, והדבר היחידי שהיא מדברת איתי עליו זה איך שאני נראת.
"התקשרתי אל דנה
"דנה ?" שאלתי
"כן מאיוש מה קרה ?" היא שאלה
"אמא שלי קבעה לי תור לדיאתטנית היום" אמרתי
"אה .. טוב לא נורא" היא אמרה
"זה ממש מבאס שזה כל מה שהיא מדברת איתי עליו" אמרתי
"נו ? אז תעשי מה היא רוצה, תרזי וזהו" היא אמרה . לפעמים לדנה יש קטעים כאלה שהיא מנסה לעזור אבל היא לא באמת מבינה את הבעיה, כאילו היא חושבת שהכל כל כך קל . כנראה בגלל שהיא גדלה עם כפית זהב בפה, ואף פעם לא היו לה יותר מידי בעיות .
"זה לא כזה קל להרזות" אמרתי
"אז תנסי, גם בשבילך וגם בשבילה" היא אמרה
"טוב, אני צריכה לנתק, ביי" היא אמרה וניתקה .
הלכתי למטבח, אני רעבה . פתחתי את המקרר ונזכרתי במה שמיה אמרה . אני יכולה לוותר קצת על האוכל, לא יקרה כלום , זה לא שאני ממש רעבה. חשבתי וסגרתי את המקרר .
נשכבתי, על המיטה, עצמתי את עיני לאט לאט, מנסה לא לחשוב על זה שכואבת לי הבטן מהרעב, לשכוח את זה.
"מאי בואי, אנחנו יוצאים" אמא שלי צעקה ופתחתי את עיני . כנראה שנרדמתי .
הייתי ממש רעבה אבל וויתרתי על לאכול ., יצאתי עם אמא שלי מהבית ונסענו לדיאטתנית .
—–
התיישבנו בחדר ההמתנה שלה, זה היה חדר קטן עם שולחן קבלה , שעמדה שם אישה עם שיער שחור חלק משוך בקוקו .
"שלום, מה השם ?" היא שאלה אוי
"מאי . מאי ישראל" אמא שלי אמרה לה .
"אה אוקיי אתם אחרי שמי שבפנים תצא ." היא אמרה לנו ואחרי כמה דקות יצאה משם ילדה, שהייתה נראת בתת משקל . איך הייתי רוצה להיות במקומה .
"שלום, מאי ?" מישהי קראה בשמי . היה לה שיער בלונדיני חלק בתספורת קרה, וגופה היה רזה .
"כן" אמרתי
"בואי חמודה, תכנסי" היא אמרה ואני ואמא שלי באנו .
"את פה כי את רוצה להרזות, נכון ?" היא שאלה
"לא היא רוצה להשמין" אמא שלי אמרה בעצבים, אבל הבלונדינית התעלמה מההערה שלה והמשיכה לחייך
"אני מורן, ומהיום גם הדיאטתנית שלך" היא אמרה
"אוקיי, אם את רוצה להרזות אז את צריכה לעשות דיאטה וספורט, אבל כמובן לא לפגוע בעצמך . יש לי פה רשימה של דברים שמותר לך לאכול ובאיזה מינון ביום, גם כדי שתוכלי להרזות ובכללי כדי שהגוף שלך יהיה בריא יותר, מה שאומר להפחית עם הממתקים" היא אמרה והוסיפה:
"ולא להרעיב את עצמך" היא יצאה החוצה וחזרה עם פרוסת לחם ונתנה לי אותה . הייתי ממש רעבה וטרפתי את כולה .
"אני כבר אומרת שהתהליך ייקח זמן, לא מרזים בין רגע" היא אמרה
"אני אעזור לך להרזות ולעשות את זה בדרך הכי בריאה שיש" היא אמרה
"כמה זמן את מתכוונת בזה שאת אומרת ש'התהליך יקח זמן ?'" אמי שאלה אותה בעצבים, אך מורן לא התעצבנה וענתה לה ברוגע ועם חיוך
"תוך שלושה – ארבעה חודשים נתחיל לראות תוצאות" היא אמרה
"שלושה ארבע חודשים ?!" אמא שלי שאלה בעצבים .
"כן, תוך כמה זמן ציפית שזה יקרה ?" היא שאלה אותה
"אני צריכה אותה רזה לעוד שבועיים !" היא צעקה עליה .
"מה זה את צריכה אותה ? היא לא חפץ, גם לה יש רגשות ואני לא אסכים שתגידי את זה כך לידה !" היא אמרה
"היא שומעת את זה כל הזמן ." אמא שלי אמרה
"וזה אחד מהדברים הלא טובים בתהליך, את צריכה לעודד אותה לא לכעוס עליה ולהלחיץ אותה !" היא אמרה לה
"אוקיי חמודה, תקשיבי . אני דוגמנית מצליחה ויש לי תצוגת אופנה עם הבת שלי עוד שבועיים, אני לא יכולה לבוא איתה כשהיא נראת כך" היא אמרה והתאפקתי לא לבכות . אני רגילה לזה, אבל אני תמיד אחר כך הולכת לבכות בחדר שלי . עכשיו זה לא נעים, אני לא יכולה לבכות כאן ליד מורן .
"את תפגעי בבת שלך אם את רוצה שהיא תרזה תוך שבועיים !" היא אמרה
"אני לא באתי לכאן לעצות ! באתי שתגידי לי איך היא תרזה וזהו ! היא לא הבת שלך ! אני רוצה שתגידי לי איך היא תרזה תוך שבועיים, אני אשלם לך ונלך" היא אמרה
"אני מצטערת, אבל לתת עצות ולהיות איתה במעקב במהלך הדיאטה זה חלק מהעבודה שלי . אני צריכה לשבת איתה ולבנות דיאטה שמתאימה לה, אם זה לא מוצא חן בעיינך את מוזמנת ללכת" היא אמרה לה וניסתה להראות שקטה.
"בואי מאי אנחנו נלך לדיאטתנית אחרת" היא אמרה ותפסה את ידי בחוזקה, הסתכלתי על מורן שנראתה עצבנית אבל ניסתה לחייך אליי חיוך מזוייף בכל זאת . נכנסתי עם אמי לאוטו, הוא טרקה את הדלת של האוטו בעצבים כשנכנסה .
"'את תפגעי בבת שלך אם את רוצה שהיא תרזה תוך שבועיים' היא חיקתה אותה
"אני לא מבינה ממתי הם נהיו אחראים לבת שלי . אני אחראית עלייך ואני אחליט מה תעשי !" היא אמרה בעצבים, ואני ניסיתי לא להקשיב לה ולחשוב על דברים אחרים . הגענו הביתה ורדתי מהאוטו בריצה, ועליתי לחדר שלי, נשכבתי על המיטה והתחלתי לבכות .
אחרי חצי שעה הלכתי לשירותים, הסתכלתי עליי במראה, עיני היו נפוכות ואדומות וגם כל פני היו כך, אני מכוערת !
הסתכלתי על האסלה, ושוב פעם על הראי
אני שמנה, אני מכוערת !
דחפתי כמה אצבעות לפי, עשיתי כך כמה וכמה פעמים . עד שלבסוף זה קרה . הקאתי את הכל . את כל מה שאכלתי היום , למרות שזה לא היה הרבה .


תגובות (1)

ממש אהבתי תמשיכי(:

15/08/2015 23:04
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך