she's just a girl and she's on fire… פרק 1

נקודת מבט שנאל-
"שנאל את מקשיבה?" המורה שוב דיברה אליי, אני עייפה. הלכתי לישון ב2 לפנות בוקר.
אתם בטח שואלים למה.. כל הלילה חשבתי על זה ששהיתי טיפשה שסיפרתי לאביאל הזה על המשפחה המוזרה שלי.
"כן.." אמרתי בשקט וחזרתי לקשקש במחברת שלי. כל הילדים בכיתה הסתכלו עליי והתלחששו. אני לא רגילה ליחס כזה.. בבית ספר הישן שלי הייתי אחת הבנות הכי אהובות, כל היום היו מתקשרים אליי, מדברים איתי בשיעור ,בהפסקה, לא היה מצב כזה שהייתי נשארת בבית. הייתי טובה אל כולם. אבל פה אני כלום. אף אחד לא מדבר איתי. לא שואל עליי, רק שמעו את השם והתרחקו.
אביאל היה חכם ולא שאל יותר מידי שאלות, מי היה רוצה לצאת עם אחת כמוני? שנמצאת עמוק בתוך הבור הזה שנקרא 'חובות'. לעבוד כל יום עד 10 וחצי בלילה במקום להיות בבית בפייסבוק. ילדה בלי אבא. הכל ..
"אולי שנאל תספרי לי על מה דיברתי עכשיו?" התקילה אותי המורה בשאלה, מאיפה היא באה? לחשוב על זה שאני צריכה לחזור הביתה לאכול אוכל עם ליאל וללכת ישר לעבודה, בלי לישון, בלי כלום.
הסתכלתי עליה חסרת מילים וכל הכיתה פרצה בצחוק חלוש. "אה.. אני.." התחלתי להגיד והמורה קטעה אותי ואמרה "תצאי מהכיתה. אני לא מעוניינת ללמד אותך". קמתי ממקומי ולקחתי את התיק ויצאתי מהכיתה כששמעתי בדרך משפטים שאומרים 'בדרך כלל פרחות יוצאות על מורות'
אני לא פרחה! מי אמר ששנאל זה שם של פרחה?
יצאתי מחוץ לשער בית ספר והמשכתי לגן של ליאל, אני יוציא אותו הפעם מוקדם. הוא תמיד נשאר בין האחרונים בגן, אני לא רוצה לדעת איך זה מרגיש. אבל זה בטח מרגיש נורא..

לקחתי את ליאל מהגן כשהוא כל הדרך מספר לי מה הוא עשה בגן, הוא כל כך מאשר. כל כך תמים, כל כך ליאל….
"היום לקחת אותי ראשון! אני הראשון שלקחו אותו הביתה" התלהב ורץ אל תוך הבית, נכנסתי לבית וארגנתי את הבית, אמא שלי עובדת עד מאוחר, היא עובדת בתור מורה בבוקר עד הצהריים ומ1 עד 3 וחצי היא עושה הסעות ככה היא תרוויח עוד כסף.
אתם בטח לא מבינים באיזה מצב אני חייה. אז אני אספר לכם איך זה מרגיש..
לקום בבוקר ולפתוח את המקרר ולראות שהוא ריק. יש שם חצי חבילת גבינה לבנה וחצי כיכר לחם. לשמוע את אמא שלך בוכה בלילה שאין לה כסף לקנות אוכל, לראות אותה קורסת בתוך עצמה כשהיא לא יודעת איך להמשיך את החודש בלי כסף, בלי משכורת שתכסה את כל החובות.. בלי דירה.. אנחנו נזרקנו מהבית. עיקלו לנו את הבית, אנחנו גרנו אצל סבתא שלי חודש וחצי עד שמצאנו דירה ברחובות שעולה בסכום הכסף שהתאפשר לנו.
חברות שלי לא יודעות שזה מה שקרה לי.. אמרתי להם שההורים שלי התגרשו ועברנו לרחובות קרוב אל סבתא שלי שגרה באשדוד בדירת חדר שבקושי יכולנו לגור שם כשפינו אותנו מהדירה.
אני לא ידעתי מה זה לחיות בעוני.. לא ידעתי מה זה לקום כל בוקר לעבוד בשביל שיהיה לי חשמל, מים, אוכל.
היום לקנות ארטיק במכולת שעולה 7 שקל נראה לי דילמה קשה. אני מעדיפה לשמור את הכסף בשביל לשלם את החשבון חשמל, פעם הדילמה שהייתה לי ,היא אם לקנות נעל שעולה 200 שקל.
היום ה7 שקל האלה נראים לי כל כך הרבה. כשפעם 200 שקל היה נראה לי כמו סתם דף נייר. יכול להיות שזה בגלל שלא הערכתי כלום?
אף פעם לא היתי 'עשירה' אבל לא היו לנו בעיות כלכליות אז כן הינו יכולים להרשות לעצמנו לקנות גלידה או שוקו אחרי בית הספר..

"ביי אמא, ביי ליאל, אני הולכת לעבודה ליאור צריך אותי שם" אמרתי ואמא נאנחה ולגמה מהכוס תה. היא לא רוצה שהילדה שלה תלך לעבוד במקום לבלות. את האמת? גם אני לא רוצה. אבל אלה החיים.
"כמה זמן את תעבדי שם?" שאלה אמא ונשכה את שפתה, אני אעשה כמו תמיד..
"שעתיים ואז אני אלך לשרון וליהלי" אמרתי. שרון ויהלי אלה חברות שלי מראשון.
"תהני חמודה, אבל אל תחזרי מאוחר.. אני מבטיחה לך שעוד מעט כשאני אקבל את המשכורת אני ישלם לך לשיעור נהיגה" אמרה.
"זה בסדר.. אני גם ככה לא רוצה רישיון" שיקרתי, אני חולמת על רישיון מגיל 10.

הגעתי לעבודה אחרי נסיעה של חצי שעה באוטובוס והליכה של רבע שעה ברגל.
נכנסתי למטבח ושוב פעם עליתי על ה'מדים' שלי והתחלתי לעבוד.
מעניין מה עם אביאל….

"שלום מה תרצו להזמין" אמרתי בחיוך ורציתי להיעלם באותו רגע.
"זאת את מהבית ספר שלנו" אמרה מישהי והרימה גבה,
"כן. אז מה תרצו להזמין" שאלתי שוב ועטיתי חיוך על פניי כשבאותו רגע רציתי להיעלם.
"לחם שום, סלט יווני וסופלה" אמרו בפה אחד, הן ישבו שם שלוש הבנות שכל הבית ספר מכיר.
"אוקי. ההזמנה תגיע בעוד חצי שעה" אמרתי והכנסתי את הפנקס לכיס של הסינר ובאתי ללכת אבל מישהי עצרה אותי, את האמת אין לי מושג מה השמות. הן לא הציגו את עצמן.
"אז שני. מה את חושבת על מכונית בצבע ורוד? אמרתי לאבא שלי שאני רוצה ורוד והוא מתעקש על שחור" אמרה ילדה אחת, הסתכלתי עליה וחייכתי חיוך קטן, הלוואי ואלה היו הצרות שלי.
"שנאל, קוראים לי שנאל" אמרתי וגירדתי בעורפי וחיכיתי ללכת
"אה שנאל.." אמרה בזלזול כאילו מה ההבדל בין שתי השמות והמשיכה בהתלהבות "יש לך כבר רישיון?"
"לא" עניתי והבטתי על ליאור שיקרא לי אליו, שיעזור לי לגמור עם העוגמת נפש הזאת
"אבל יש לך כבר 17 מה את מחכה?" אמרה כאילו זה מובן מאילו, הסתכלתי עליה בחיוך קטן והיא המשיכה לדבר "עם מי את בחדר בטיול השנתי?" שאלה ושיחקה בשיער שלה
"לא יודעת.. יש טיול שנתי?" שאלתי , "ברור! עוד יומיים, איפה את חיה?!" שאלה בלגלול
"טוב אני צריכה לחזור לעבוד, אז תהנו" אמרתי וברחתי מהמקום וחזרתי למטבח והגשתי את ההזמנות..

יצאתי מהעבודה וחיכיתי לליאור שינעל את המסעדה ונכנסתי לרכב שלו, ליאור בן 24 הוא לומד לתואר ראשון ובמקביל הוא מנהל משמרת, השעה 12 בלילה, היו הרבה אנשים אז ליאור אמר שהוא יחזיר אותי. כי אין אוטובוסים בשעות האלו. הוא חסך לי 10 שקל על אוטובוס.
"ביי שנאל, תשלחי הודעה כשאת נכנסת לבית" אמר וחיכה בחוץ עליתי לקומה ה3 במעלית ושלחתי לו אסמס שאני בבית כבר.
נכנסתי להתקלח ואז למיטה, אני לא יודעת אם אני יצא לטיול שנתי..
אין לי עם מי להיות בחדר גם ככה וגם ככה הטיול שנתי עולה הרבה ואני יעדיף לשמור את המשכורת על הבית ולא על הנאה.. גם הבטחתי לליאל שאני אקנה לו מכונית על שלט.

הגעתי לכיתה כשאני לבושה בטייץ' אדידס שלי שקניתי שנה שעברה עוד כשלא היו לי הבעיות שיש לי עכשיו, וחולצה לבנה לשיעור ספורט.
המזל שלי זה שאני לא גדלה, אני נשארת בערך אותו גודל, אז הבגדים טובים עליי.
עכשיו יש לי שיעור היסטוריה, אני לא אוהבת היסטוריה, המורה לא מצליח ללמד..
התיישבתי במקומי בשולחן האחרון בצד והוצאתי את הספרים והמחברות והסתכלתי על כל הכיתה שישבה בקבוצות ובכולם דיברו על אותו נושא.
'הטיול השנתי'
הוצאתי את האיפון והקלדתי ליהלי חברה שלי מראשון, הן בטוחות שהכל דבש.
"חדשה! את" שמעתי מישהו קורא לי, הסתכלתי על אותו בחור שנחשב ה'מגניב' של הכיתה שבעצם הוא היה הילד הכי שפל שאני מכירה. הוא משפיל ילדים בלי סוף
"את אילמת?" שאל כשראה שאני לא מדברת. הסתכלתי עליו והחזרתי את מבטי אל האיפון,
-מעלובים לא נעלבים-
המורה נכנסה וכולם התיישבו, היא דיברה על הטיול השנתי ועלה על פניי חיוך קטן כשנזכרתי בטיול שנתי של כל השנים עם חברות שלי.
השיעור הסתיים וישבתי במקומי והוצאתי אוזניות מהתיק ושמעתי שירים. אני לא מביאה אוכל לבית ספר, אני אוכלת בצהריים.
"שנאל" שמעתי מישהו קורא לי, הרמתי את ראשי וראיתי את המורה שלי מתקדמת אליי, סגרתי את השירים והבחנתי בכיתה הריקה, חייכתי חיוך קטן ובראשי רצו רק המחשבה שבא לי לישון..
ישנתי 6 שעות בלחץ.
"אני רואה שאת לא רשומה באף חדר בטיול שנתי. באיזה חדר את רוצה להיות?" שאלה, הסתכלתי על הרשימות ועשיתי את עצמי מתעניינת, לא הכרתי אף שם ברשימה.. אף אחד מהרשימה לא דיבר איתי, אבל למה?
"אני כבר יצאתי לטיול שנתי בבית ספר הקודם שלי" תירצתי לה, מזל שאני באתי באמצע שנה
"אבל זאת כיתה חדשה, לא חבל? אני רואה שלא שילמתם.. אני יגיד להורים שלך שישלמו ותוכלי לצאת" אמרה
"אני ישלם. תרשמי אותי בחדר 4" אמרתי כשידעתי שאני לא יבוא. ואני בטח לא ישלם.

היום עבר וחזרתי מהעבודה מותשת! קבעתי לעצמי שאני יוכל לבוא לעבוד עוד בבוקר, כי אני לא לומדת גם ככה.
אני יעשה כאילו אני יוצאת ללימודים אבל אני ילך לעבודה, הכי טוב.

♦
התעוררתי בבוקר וקיבלתי אסמס ממספר לא מזוהה לאיפון, פתחתי את ההודעה וקראתי לעצמי בלב
'אז שנאל.. מצטער שלא יצא לי לפגוש אותך או לדבר איתך. הייתי בצבא ,אז תהני בטיול השנתי וניפגש כשתחזרי. אביאל'
מי יוצא לטיול שנתי?. ואביאל.. זה בסדר, הוא לא חייב לי הסברים.
.
הגעתי לעבודה ושוב היום עבר כמו טיל. עשיתי הפסקה באמצע וחזרתי לרחובות ולקחתי את ליאל מהגן וחזרתי שוב לעבודה.

"שנאל יש הזמנה בשולחן 3" אמר שרון, בחור שעובד איתנו. הלכתי מהר אל השולחן ונשמתי נשימה עמוקה, אני כל היום על הרגלים, אתם לא מבינים איזה שרירים יש לי.
אני כל היום מרימה מגשים.
"של…שלום מה תרצו להזמין" אמרתי ונשימתי נעתקה.
"הו..שנאל" שמעתי את הקול המוכר שצמרר אותי.