she's just a girl and she's on fire… פרק 19

נקודת מבט שון-

יום טעון ועמוס עבר עלי. גיליתי על העבר של שנאל, על הווה שלה.
על זה שבמקום לכתוב את השם שלה כ"שאנל" ההורים שלה החליטו "שנאל"
על זה שהיא בטחה בי ונתנה לי את הדבר הכי יקר לה, את הבתולין שלה.
ואני מהרגע הזה הפכתי להיות שלה, היא הפכה להיות שלי.
ועכשיו כל הריב הזה. אני לא בנוי לזה,
לא ידעתי אם לדבר עם שנאל, אם לשאול ולהתייחס יותר לענעין הזה שהיא נמצאת בחובות בזכות אבא שלה, על זה שאמא שלה כועסת עליה, עלמזה שהיא מושעצ מהעבודה,
על זה שהיא עברה התעללות פיזית מלקוחה, או על זה שאביאל התנהג אליה כמו זבל.
חשבתי שעדיף שנשאיר את זה בצד..

"מה עובר לעזאזל בראש הקטן שלך!" צעקתי על לין, מה נסגר איתה!
"יאללה גם כן אתה והחברה שלך הבתולה הקדושה" צעקה לין בחזרה
"מה נראה לך בכלל? את באה וככה אומרת את הדברים האלו! זה עניין אך ורק שלך, ואם היא היתה כנה ובאה לספר לך, אין לך זכות ככה לספר לכולם!" צעקתי בחזרה
"שון ולין להירגע" ניסה ראם להרגיע את המצב, אבל היה בא לי לדפוק לו כאלה מכות
"אז מה! היא לא בתולה, סו ואט!" צעקה לין
"לכי תבקשי ממנה סליחה!" גערתי
אמא העדיפה לשתוק. לא מתערבת במה שאסור
"לא רוצה" אמרה ויצאה מהבית טורקת אחריה את הדלת

עליתי לחדר שלי לא מופתע שהדלת נעולה, דפקתי בדלת ולא שמעתי, היא נרדמה.
ירדתי אל המטבח עובר דרך הסלון לא מופצע לשמוע את אמא שלי מטיפה לראם שידבר עם לין העקשנית. הבאתי מזלג וכוס מים בשביל שנאל, עולה לחדר ופותח את הדלת בעזרת המזלג.
לעיניי נגלתה התמונה המרהיבה, הילדה הזאת שמשגעת לי את הלב מכורבלת במיטתי מתחת לשמיכות ועינייה עצומות, פיה פשוק מעט והיא רק נושמת.
ראו על פניה שהיא בכתה. ראו שהיא כעסה.

נשקתי למצחה והתיישבתי לידה, נשכב לידה גם.

התעוררתי באמצע הלילה לקול הבכי של מאי, לא הבנתי למה היא בוכה..
ירדתי אל החדר שלה , מגלה שהיא עומדת ליד הדלת של החדר שלה ובוכה. תינוקת קטנה בת 3 וחצי בוכה.
"יפה מה קרה?" שאלתי, מרים אותה על ידי , מחבק אותה חזק ומנגב את דמעותיה.
"אתם עזבתם אותי?" שאלה בבכי, הרגשתי צביטה בלב..
התיישבתי בסלון, מביט על השעון המראה שהשעה 4 לפנות בוקר
"בחיים לא. אנחנו נרדמנו למעחה, למה חשבת ככה?" כאב לי
"כי אתם לא איתי" בכתה ופיהוק קטן הבליח מפיה
"בואי נעלה לישון" אמרתי בשקט, מרים אותה לחדר שלי שהפך לחדר המפלט של שנאל
"שנאל ישנה?" שאלה בשקט הנהנתי בראשי, רואה שאמא שלי התעוררה גם מהבכי של מאי
"לילה טוב" אמרתי למאי ונכנסנו מתחת לשמיכה, מכסה אותה, מחר אני חוזר לבסיס

"שון?" אמרה מאי, מבטיח את זה שהיא נשארת ערה עד הבוקר
"כן מאי" עניתי בשקט, לא רוצה להעיר את שנאל
"אתה יושן?" שאלה
"לא. כי אני מחכה שאת תלכי לישון" עניתי
"מחר בבוקר אתה תיקח אותי לגן וכולם יראו שיש לך רובה" צחקה
"את רוצה שאני אקח אותך אל הגן?" שאלתי
"כן כן כן!!!" צעקה בקול
"תלכי לישון ומחר בבוקר אני אקח אותך" עניתי
"לילה טוב" אמרה מאי ונרדמה סוף סוף

מאת; אביאל

'איזה סיפור עם חברה שלך. לא מבין' 04:31

-'אביאל תחסוך כפרה.. יודע הכל. אתה מרגיש משהו אל שנאל?' 04:32

'לא מרגיש כלום. בול שבוע הכרנו' 04:33

-'יאללה גבר נדבר מחר. לילה טוב' 04:34

מאמין לו..

התעוררתי בבוקר כששמעתי את שנאל מצחקקת, פקחתי את עיניי, מנסה להעלים את הטעם המר בפה
"בוקר טוב!" צעקו שנאל ומאי
"בוקר טוב" צחקתי בחזרה, מפנה את פניי אליהן
"יש לי פיפי פיפי פיפי פיפי" אמרה מאי במהירות
"תלכי תעשי" אמרתי, היא הסתכלה עלינו מוזר ואמרה "יש שם מפלצות?"
"לא . אין שם" אמרתי , נהייתי חסר סבלנות
"היא בסך הכל בת 3 תהיה סובלני" ענתה שנאל
"את גברת לכי להתלבש יש לך בית ספר. 5 דקות ואת מוכנה עם ילקוט" דיברתי אליה כמו אל ילדה קטנה וקמתי מהמיטה משאיר אותה שם לב. נכנס לחדר הריק של דור.

נקודת מבט שנאל-

מה הוא מדבר אלי. אינפנטיל. דביל. מטומטם.
"שנאל תקללי יותר בשקט" שמעתי אותו אומר לי
"אתה חולה בראש!" אמרתי בכעס והלכתי לחדר שלי,
"שנאל אני -לעזאזל- אולי תתנהגי פעם אחת בכבוד?!" צעק עלי
"אני מתנהגת בכבוד!" אמרתי בכעס
"את לא!" צעק וטרק את הדלת של החדר שלו, מבהיל את מאי
"יאללה בי" אמרתי בעצבים , יוצאת מהחדר שלו ונכנסת לחדרי, מתארגנת לבית הספר

"יש לי אישה שאוהבת אותי, היא רק שלי" שר לי שון כשנכנס לחדר
"דופקים בדלת!" אמרתי בעצבים, אני לא יודעת למה אני עצבנית…..
"את האישה שלי" אמר בקול רגוע וכרך את ידיו סביב מותניי ונשק למווארי כשגבי נצמד אל החזה השרירי שלו
"אני עצבנית ואני לא יודעת למה" התחלתי לבכות, הסתובבתי וכרכתי את ידי סביב גופו הרחב, פורקת את הכאב שלי
"אני יודע.. את כועסת" ענה בשקט, נושק לקודקוד ראשי.

אחרי 10 דקות שבהם רק הנחתי את ראשי על החזה שלו ועצמתי את עיניי, מתנודדים לאט לאט לפי קצב הרוח בחדר, הגיע הזמן ללכת

"אני אשים אותך ראשונה? או שאת רוצה אחרונה להיות?" שאל,
"תבקש עוד יום חופש פליז פליז!" התחננתי אליו כשראיתי את לין יורדת אל המטבח, לא מתייחסת אלינו
"אני לא יכול.. אני צריך ללכת" אמר, עשיתי פרצוף עצוב ויצאתי לבחוץ

סיימתי לאכול ולארגן את הדברים של מאי ויצאנו מהבית,
שון ירד אל הגן של מאי ודיבר עם הגננת וחיבק ונישק את מאי, נתן לה את ההרגשה הכי טובה בעולם..
מעניין איך מאי מרגישה..
כשיש מסיבה בגן ההורים של הילדים באים לשם ומסתכלים על הילד שלהם בגאווה, והיא.. רק תמר ואורן באים, ממש כמו ההורים שלה. אבל בלב שלה.. מה הלב שלה מרגיש.
היא יודעת הרי שזה לא ההורים שלה..

הגענו אל בית הספר ופה ידעתי ששוב אני נשארת לבד..
"לאן?" שאל שון וחיבק אותי חזק, חיבקתי אותו בחזרה. מרגישה את מבטם של מאות ילדים מכיתות ז-יב'.
ראיתי את לין בזווית העין שלי. שנאתי אותה.
נישקתי את שפתיו יודעת שאני אפגש איתי רק בעוד חודש לכל היותר,
"אתה אוהב אותי?" שאלתי , "מאוד" ענה והוסיף "אני אוהב אותך"
חיבקתי אותו חיבוק אחרון ונשיקה אחרונה לפני שנכנסנו לבית הספר וראינו את דניאל,
"תשמור על המכוערת שלי" אמר לדניאל.
"אני אשמור על המכוערת שלך" חייך דניאל והמשכנו לכיתה כשנפרדתי משון שוב לעוד מסע המסכן את חייו.

"זה היה חבר שלך?" שאלה אחת מהכיתה כשהתיישבתי בכיתה, הנהנתי בראשי והסתכלתי על התמונות בטלפון שלי
"בן כמה הוא?" התעניינה
"בן 19" הודתי בחיוך
"גדול.. יש לו חשיבה אחרת, כמה זמן אתם ביחד?" צחקה
"חצי שנה פחות או יותר" השבתי בחיוך
"עוד מעט הוא בטח ירצה שתשכבו וכל הסיפור הזה" ענתה, גמעתי את רוקי והנדתי את ראשי לשלילה
"הוא מכבד אותי" השבתי בחיוך קטן, הוא מכבד אותי. אבל אני לא מכבדת את עצמי

השבוע עבר וחזרתי לעבודה, סוף סוף… כבר שכחתי מה זה למלצר.
הגשתי לאנשים אוכל, ופינתי את השולחן , ניקיתי והברקתי.
התעלמתי מליאור כל עוד יכולתי.
"שנאל" קרא לי ליאור
"מה?" שאלתי , יודעת שאני מדברת רק לצורכי עבודה
"אני מצטער." ענה, התעלמתי ולקחתי את ההזמנה והבאתי לאנשים

יצאתי מהעבודה, מגלה שמכונית מוכרת חונה ליד המדרכה. המשכתי ללכת בחושך המפחיד אל עבר תחנת האוטובוס, לא מעוניינת להיאנס.
"שנאל!" שמעתי קול קורא לי, הסתובבתי וראיצי אותו.. אביאל..
"מה?" שאלתי בשקט, ממשיכה ללכת.
"חכי רגע!" עצר אותי ומשך בידי, נעמד מולי קרוב.
"אני, אני פאקינג מצטער! הייתי זין אני יודע! אני לא יודע מה יש לי!" התחיל לאבד עצות
לא היה לי נעים לשמוע את הדיבור הזה..
"אתה עדיין זין" הודתי , מעולם לא השתמשתי במילה הזאת
"אני יודע!" קרא בתסכול
"זהו, זה עבר. אל תרגיש רע" אמרתי בשקט, מנסה ללכת לפני שאני אפספס את האוטובוס
"אני מצטער. תסלחי לי" התחנן וחיבק אותי חזק
"מספיק. אני סולחת" אמרתי , נהנת מהקרבה שלנו
"תוכיחי לי" ענה בשקט והביט בעיניי
"אני סולחת" אמרתי, אבא תמיד אמר 'חייב לסלוח לאנשים'
"אם את סולחת. זה לא יפריע לך, נכון?" שאל ורכן אל עברי ותפס את פי בנשיקה סוערת
"י-יש לי חבר" אמרתי והתנתקתי משפתיו. זה הרגיש לי כל כך נכון וטוב….
"אני יודע. תשכחי מהכל. אני רוצה שתהיי רק שלי" ענה ונישק אותי שוב,
"אביאל מספיק!" קראתי והתרחקתי ממנו, אני עושה מעשה אסור! אני בגדתי בשון!
אני נהנתי מהנשיקה!
"מה את צריכה את שון! אני הכי נכון בשבילך! לא הוא!" קרא בכעס
"שון מעולם לא שיחק ברגשות שלי!" אמרתי בקול כועס והלכתי אל עבר האוטובוס

עליתי לאוטובוס במהירות, לא רוצה לדעת מה עובר בראשי.

הגעתי במהירות לבית, מתנשפת מההליכה המהירה ונכנסת לחדר.

החלטתי להניח לכאב הנפשי שלי ושלחתי לשון הודעה

אל; אהובי

-'שון אני אוהבת אותך. אתה יודע את זה נכון?
ואני מצטערת אם אני פגעתי בך, או אפגע בך' 01:35

הודעה נכנסת לטלפון הקפיצה את ליבי

מאת; לא ידוע

'אני אוהב אותך ואני לא אוותר עליך. מה איתך?' 01:43

-'אביאל. אם אתה אוהב אותי, תתן לי להיות מאושרת' 01:45

'איתי הכי טוב לך! איתי יהיה לך מאושר!' 01:45

-'איתך כואב לי בלב…' 01:46

'הכאב יעלם ורק האהבה תישאר' 01:46