she's just a girl and she's on fire.. פרק 9

התעוררתי מנגיעות קלות בכתפי, והבנתי שזה הזמן שלי לקום.
"בוקר טוב ישנונית" שמעתי את קולו של שון, מצמצתי את עיניי וניסיתי לסגל את ראייתי.
הבטתי בעצלות מסביבי והבנתי שאני עדיין בחדר של שון, אם אני לא רוצה להסתבך עם תמר שאני ישנה בחדר שלא שלי, כדאי שאני אזוז מכאן. אבל היא בטח עוד לא כאן.
"בוקר?" אמרתי בחיוך קטן ועצמתי את עיניי שוב. אני כ"כ עייפה.
"כן, בערך בכיוון של לילה" אמר ונשמע על קולו צחוק קטן.
"הלך עלי?" שאלתי ופקחתי את עיניי באיטיות והבטתי בדבר היפה הזה.
"בערך.." צחק והושיט לי את ידו ועזר לי להתרומם לישיבה
"אמא שלך היתה כאן?" שאלתי בקול מובך וקברתי את ראשי בחזה שלו. אם אמא שלו היתה כאן רוב הסיכויים שמחר- היום החופש היחידי שלי, כבר לא יהיה יום חופש.
היא תדבר איתי על מיניות ועל כל הנושא הזה. לפעמים אני מרגישה שהיא חושבת שאני לא יודעת להתמודד עם דברים בעצמי.
"לא. גרוע יותר" אמר וצחק,
"בבקשה שדור לא היה כאן" אמרתי והרחקתי את ראשי מעט ממנו וחיוך מובך התפרס על פניי
"אבא שלי היה כאן. אבל אל תדאגי" צחק וקם מהמיטה וסימן לי לבוא איתו
"ואיפה מאי?" שאלתי ללא הבנה, בטוח מאי הקטנה הזאת עם הפה הענק שלה סיפרה בכל הבית שהיא ישנה איתי ועם שון. אני שרופה עליה
"היא למטה אוכלת, באתי לקרוא לך שתבואי לאכול איתנו" אמר ויצאנו מהחדר שלו ובראשי ניסיתי להיזכר מה קרה היום. אני רק זוכרת שהתעוררתי כי מאי אמרה שיש לה פיפי ומיד נרדמתי אחרי, כי שון הלך איתה. אני עדיין לבושה בשורט הקצר ובג'קט המחמם של שון.
"ישנת אחרי שמאי הלכה לעשות פיפי?" שאלתי וכרכתי את ידי סביב מותניו בזמן שהלכנו, אבל הלכנו אל כיוון החדר שלי.
"כן, היא נרדמה כמו תינוקת קטנה וחמודה. בדיוק כמוך" אמר ונשק לראשי ולאחר מכן פתח את דלת חדרי והתקדם ביחד איתי אל הארון בגדים. משם הוצאתי זוג גרביים לבנות גבוהות.
התיישבתי על המיטה וגרבתי את הגרביים שלי
"איך זה שגם השילוב הכי מכוער שקיים בעולם, יהיה יפה עלייך?!" אמר ללא הבנה
"ממש יפה. אתה סתם אומר. אני נראת כמו בילבי" צחקתי ואספתי את שיערי הקצר שבקדמת ראשי עם סיכה קטנה ושאר השיער היה פזור.
"בילבי רק שלי" אמר וצחק כשראה את מאי רצה אל כיוון החדר שלה ושלי.
אני התיישבתי על המיטה והבטתי מהצד עליהם.

"איפה אתם!" אמרה מאי בקול כועס חמוד. גם כשהיא כועסת היא חמודה
"שנאל שמה גרביים, הנה אנחנו באים" הסביר לה והושיט את שתיי ידיו קדימה על מנת שמאי תתן לו כיף. היא נתנה לו כיף, ושון שיחק את עצמו שהכיף שלה היה חזק. היא התלהבה וחשפה את חיוכה הרחב.
"אני רעבה" אמרתי לשון שעשה אווירון למאי והתעלם ממני חחחח
"שמעת את זה מאי?" אמר שון בתדהמה
"מה, מה?!" אמרה ללא הבנה
"שנאל רעבה!" אמר בהתלהבות ותדהמה בו זמנית
"אז בוא נלך כולנו לאכול" אמרה מאי וחייכה עוד פעם את החיוך המתוק הזה שלה
"מי למטה?" שאלתי את שון לפני שקמתי מהמיטה
"לא יודע" אמר והביט בי ללא הבנה
"אני לא רוצה ללכת לשם, אם אבא שלך שם" אמרתי והתכוונתי לכל מילה
"אמרתי לו שראינו סרט ונרדמת, הוא לא כועס עלייך. הוא אמר לי רק להיזהר" אמר,
"מה זאת אומרת 'להיזהר'?" אמרתי ללא הבנה, להיזהר ממני?
"לא ממך, חס וחלילה" צחק והוסיף "הוא אמר שאת מיוחדת. שאני צריך לשמור עלייך"
שתקתי. את האמת שתקתי כי הובכתי.
"זה האיפור, או שאת מסמיקה?" שאל בצחקוק קל והוריד את מאי מידיו
"בואי מאי, נלך לאכול?" אמרתי והתעלמתי משון
"בילבי, לאן את בורחת לי?" אמר שון וכרך את ידיו סביב מותני כשהתקדמתי מלפניו.
"בילבי בורחת ממך" אמרתי בחיוך והמשכנו ללכת אל כיוון המטבח,

שון התיישב ליד מאי ואכל איתה בזמן שאני נעמדתי במטבח ליד תמר ועזרתי לה לארגן את המטבח.
שון ואבא שלו-אורן, ישבו ליד מאי ודיברו איתה.. בינתיים רוני סיימה לאכול וברחה לחדר שלה בשביל ללמוד למבחן שיש לה. הייתי עוזרת לה אבל אני על הפנים בגאוגרפיה.
"איפה לין וראם?" שאלה תמר בקול וכולם תהוו איפה הם.
"הם בעבודה, לא?" שאלתי בהיסוס
"אה. נכון" אמרה וחייכה חיוך קטן "לרגע נבהלתי שלא ראיתי אותם כל היום" אמרה
הבטתי אחורנית ורק עכשיו הבנתי שרק מאי, שון, אורן, תמר ואני כאן. לבד..
"איך היתה הבגרות בצרפתית?" שאלה תמר בחיוך
"היה טוב, בדקו לי אותה בערך והביאו לי ציון פחות או יותר" חייכתי
"יפה. כמה?" התלהבה , "95" אמרתי בחיוך מאושר.
אם אבא שלי היה שומע שאני עשיתי בגרות בצרפתית וקיבלתי 95 הוא היה גאה בי.
תמיד צרפתית היתה השפת אם שלי. בבית- השפה היחידה שדיברנו.
כשאבא עזב, אמא נשבעה שלא נדבר צרפתית יותר..
בהתחלה היא היתה כועסת עליי כשדיברתי צרפתית אחרי שאבא עזב, אבל לאט לאט היא התרגלה.
"כל הכבוד!" אמרה בתלהבות וחיבקה אותי, לא צפיתי לקבל חיבוק חחחח
"אורן שמעת? היא קיבלתה 95 בבגרות בצרפתית" אמרה תמר בהתלהבות לבעלה. ראיתי את שון מהצד מחייך. כמובן אני הובכתי.
"כל הכבוד" אמר בחיוך והביט בי. הובכתי עוד יותר.
"בואי נתיישב לאכול" אמרה תמר באושר ומזגה לשתינו אוכל והתיישבנו.
אני ליד שון, והיא ליד בעלה, אורן.
שתקתי. רק אכלתי. הראש שלי התפוצץ ולא רציתי לדעת מה עובר לאורן בראש אחרי שהוא ראה אותי ישנה בחדר של שון כשאני עם הג'קט של שון.
האיפון של תמר צלצל והיא מהרה לענות וזזה הצידה ויצאה אל החצר.
"דור נשאר בבסיס, הוא התקשר להודיע" אמרה תמר בקול עצוב כשחזרה אל תוך הבית.
"הוא לא יחזור השבת?" שאלתי והתבאסתי כי רציתי לספר לו איך הלך לי בבגרות. הוא זה שלחץ עליי להרחיב צרפתית. אני לא התלהבתי מזה..
אבל עכשיו אני מרוצה מזה.
"לא.. אנחנו השבת נהיה קצת" אמרה ונשמע בקולה ביאוס קטנטן.
"למה קצת?" שאלתי ללא הבנה
"לין וראם יוצאים לטיול עם הכיתה שלהם. והם חוזרים רק ביום שני" אמרה
"ורוני נשארת, נכון?" שאל אורן
"כן. היא תישאר איתנו. יהיה לנו כיף" אמר שון והושיב עליו את מאי שצבעה, או יותר נכון קשקשה בתוך חוברת ציורים
שמתי את הצלחת שלי במדיח ושתיתי כוס מים, חשוב מאוד לשתות מים כי אם לא אפשר להתייבש ואני שונאת להתייבש, וגם אין לי זמן להתייבש. נשמע דפוק. אבל זאת המציאות.
"אני עולה, היה טעים" אמרתי בחיוך אל אורן ותמר ועליתי מיד למעלה.
אני יארח חברה לרוני.

דפקתי על הדלת של החדר של רוני ולין וחיכיתי לאישור להיכנס.
"פתוח" שמעתי את רוני אומרת, פתחתי את הדלת והתיישבתי לידה על המיטה שלה.
"מה נשמע" חייכתי אליה והסתכלתי על המחברת שלה, על החומר שהיא לומדת.
"הכל בסדר" אמרה והמשיכה ללמוד מהחוברת שלה, רוני מאוד סגורה ומופנמת.
לפעמים היא מזכירה לי אותי. עם זה שאני מאוד סגורה.
אבל ההבדל בינינו שאני יודעת איך לעשות הפרדה בין הסגירות מהכאב , לבין להכניס אנשים לחיים שלי.
אני יודעת לעשות הפרדה שאם משהו כואב לי, לא להוציא את הכאב על מישהו אחר.
"רוצה שבערב נראה סרט? או שנצא לאנשהו?" שאלתי בחיוך
"יש לי מבחן" אמרה בחיוך קטן
"לא נורא, תלמדי ובערב נראה בחדר שלי סרט. פופקורן עליי" צחקתי
"שמעתי פופקורן?" צחקה ואמרה "אני באה"
"אני שמחה, משעמם לי כאן לבד" חייכתי
"יש לך את שון" אמרה בחיוך קטן. שתקתי. איך כולם יודעים
"אל תשחקי את עצמך" צחקה רוני והוסיפה "שמעתי את שון מדבר עם חברים שלו"
"על מה הוא דיבר?" שאלתי והרגשתי את לחיי מאדימות ממבוכה
"הוא אמר 'אחי, אני אבוא בערב. אני הולך לראות מה עם שנאל, היה לה מבחן' הבנת?" צחקה
"הוא סתם התעניין, זה לא אומר משהו" אמרתי
"כן? ומה עם 'אני שומר עליה, אל תדאג'?" אמרה בהתחכמות
"הוא גם שומר עלייך" אמרתי בהתחכמות גם אני
"את יכולה לספר לי. אני יכולה בדיוק להקשיב כמו לין וכמו דור" אמרה רוני והרגשתי טיפה פגועה בשבילה. היא בטח מרגישה שמסתירים ממנה דברים. ואם היא נפתחה אליי, אז אני גם אשתף אותה.

"טוב אז את מקשיבה?" שאלתי בחיוך
"כן" צחקה
"אני ושון התחלנו לצאת לא מזמן, ואני מרגישה אליו משהו. אבל לא רציתי להיות איתו בתור בת זוג" הסברתי לה
"למה?" שאלה ללא הבנה, רציתי להגיד לה שזה משהו אישי שלי. אבל לא יזיק לי לשתף מישהי.
"חשבתי שתמר לא תאהב את זה. כי הרי מה לו ולי. אני קטנה ממנו" עידנתי את המציאות. לא רציתי להגיד לה שבגלל שאני גרה בלי ההורים שלי, היא לא תרצה. אבל זה התברר כלא נכון. תמר אוהבת אותי. ואני אוהבת אותה מאוד.
"בסוף יצאנו, והסתרתי את זה מתמר, היא איכשהו גילתה. אבל עכשיו הכל בסדר" חייכתי
"כיף לך שיש לך חבר" אמרה רוני בביאוס
"גם לך יהיה" ניחמתי אותה
"לא. לכל החברות שלי היה חבר ולי עוד לא היה חבר רציני" אמרה
"את יודעת ששון הוא החבר הראשון שלי?" שאלתי
"מה?" שאלה ללא הבנה
"כן. לפני זה לא יצאתי עם מישהו. תמיד הדחקתי גברים מהחיים שלי" אמרתי. את האמת אף פעם לא השלמתי עם זה שהדחקתי גברים מהחיים שלי. תמיד פחדתי שהם יעזבו כמו אבא שלי.
כמו סבא שלי.
ועכשיו כמו אמא וסבתא שלי.
"אבל את כ"כ יפה. וחכמה, ו.. ומי לא ירצה להיות איתך?" שאלה ללא הבנה
"ואותו דבר אני אומרת עלייך" אמרתי בחיוך קטן
"יש לך מבחן, תלמדי אליו ובערב נראה סרט?" חייכתי, היא הנהנה בראשה ויצאתי מהחדר.
נזכרתי בזה שלא נשאר לי כמעט אף אחד בעולם.
זה גרם לי לתחושת חנק ומועקה גדולה בלב.
הלכתי לחדרי ונשמתי נשימות עמוקות ושפשפתי את עיניי, הרגשתי את הדמעות מצטברות.
כשיצאתי מהחדר של רוני הבחנתי ששון ומאי נמצאים בגינה, הם שיחקו ביחד. שון נדנד את מאי בנדנדה.
אני לא בבית בשביל לנדנד את ליאל בנדנדה.
אני לא נמצאת ליד ליאל בשביל לשאול אותו איך הוא מרגיש, אם שיחקו איתו בגן, אם הוא אוהב מישהי מהגן.
אני לא נמצאת שם כדי לחבק אותו, לנשק אותו, להעניק לו את כל האהבה שאבא לא יוכל ולא יכל להעניק לו.
אפילו את החיבוק הראשון שרציתי לקבל כשחזרתי הביתה אחרי חודש שלא הייתי בבית, לא קיבלתי.
היתי צריכה לתת אותו. לא קיבלתי חיבוק חם מאמא. אלא חיבוק קר.
השיחה המתעניינת והחמה שחשבתי שתבוא כשישבתי בסלון, אך קיבלתי שיחה קרה בלי הרבה פרטים. רק ראשי משפטים האומרים 'חבל שלא הודעת לי שבאת. היתי מארגנת לך חדר אצל אחד השכנים'. או המילה הזאת שהיא אמרה 'את לא יכולה להישאר'. זה ריסק אותי.
בסופו של דבר היא 'שלחה אותי לנפשי' אל הפנימיה כשהיא מתקשרת ואומרת שלא היתי צריכה לבוא. חשבתי שהיא תשמח.

נכנסתי אל החדר במהירות וקרסתי על המיטה. נעלתי את הדלת של החדר והתחלתי לבכות בשקט.
חיבקתי את עצמי והבטתי על התמונה שנמצאת באיפון שלי.
תמונה לפני שהכל נהרס.
תמונה של המשפחה שלי. משפחה מאושרת.
אני יודעת שזה לא יחזור. אבל אני לא רוצה להאמין בזה..
ישבתי פשוט ובכיתי.
מאחורי חזות קשוחה, עומדת ילדה קטנה שקוראים לה שנאל.
ילדה שבסה"כ רצתה משפחה. רצתה לחיות בשלום עם המשפחה שלה.
גם אם זה אומר שהיא תעבוד עד מאוחר בלילה. רק לחזור הביתה ולראות את הדבר הזה שאף אחד לעולם לא יוכל להעניק לה.
הדבר הזה שנקרא 'משפחה'.

אל: אבא.
-'היי אבא.
היום עשיתי בגרות בצרפתית, קיבלתי בערך ציון. 95.
אתה גאה בי?
לפני שנכנסתי לבגרות שקלתי לחזור ולא לגשת למבחן.
אבל בסוף נכנסתי. היה שם סיפור. הסיפור שם היה הסיפור שהקראת לי לפני השינה כשהיתי קטנה.
אתה זוכר?
קיבלתי פיק רגלים.
אבא אני מתגעגעת אלייך. אני מתחילה לחשוב שלעולם לא תחזור.
אני רוצה שתבוא ותחבק אותי. אני לא אכעס עלייך על זה שברחת. מבטיחה.
אני חושבת שלעולם לא תהיה לי משפחה.
כשהיתי אצל אמא שבוע שעבר לא קיבלתי ממנה חיבוק. אני חיבקתי והיא פשוט עמדה בשוק.
וגם כשהיא אמרה לי ללכת, לא קיבלתי חיבוק.
עוד שבוע חג פסח. אני לא יודעת איפה אני אהיה.. אני מקווה שאני אקבל הרבה משמרות בעבודה ככה אני לא אצטרך לשקר שאני לא חוגגת את פסח.. שאין לי עם מי.
אני עכשיו יושבת ובוכה. אני לא יודעת למה.
אני מתגעגעת. אבל אני לא יודעת למה אני מתגעגעת יותר..
החיים האלה קשים. אתה זוכר שכל לילה היית אומר לי שהמבחן הגדול זה מבחן החיים?
אז אני נכשלתי בו.
לא משנה כמה אני אנסה לחיות עם החור הענקי הזה בלב שלי, הוא לא ייעלם..
אבא אני אוהבת אותך. אתה אוהב אותי?
תמיד יש בי תקווה שתקרא את כל ההודעות האלה. שתשלח הודעה חזרה.
שתגיד שאתה חוזר..
אוהבת בתך. שנאל.'

ניגבתי את דמעותיי שזלגו על פניי ואיפרתי מעט את פניי על מנת שלא יראו שבכיתי.
אני כזאת.
נעים מאוד. תכירו.
אני אוהבת להשאיר הכל בפנים, גם אם כואב, וללבוש מסכה שאומרת 'איזה יום מדהים היום!'
זה ההבדל ביני לבין רוני.
החיים הביאו אותי לזה שלא יכולתי לבכות סתם ככה.
הייתי צריכה להישאר חזקה. לא בשבילי. אלא בשביל ליאל ובשביל אמא.
לא יכולתי להישבר כשראיתי שאמא נשברת. הייתי צריכה להחזיק את הבית.
זה נשמע דפוק ורחמני. אבל זאת האמת.
אם הייתי נשברת, רוב הסיכויים זה שלא היינו מצליחים להתרומם מהקרשים גם אחרי שהפילו אותנו אליהם הרבה פעמים. והנפילה היתה כואבת.

התקשרתי אל המספר המוכר והכואב כל פעם מחדש.
המספר של אמא.
אני מקווה שהיא תענה לי..
הטלפון צלצל, חיכיתי על הקו שהיא תענה.
אחרי 2 צלצולים השיחה התנתקה, מוזר.
התקשרתי שוב ועוד פעם השיחה התנתקה.
כנראה היא לא יודעת איך לענות לטלפון או שליאל משחק בטלפון שלה..
אין לנו טלפון בבית, אז ניסיתי להתקשר עוד פעם. הפעם לא וויתרתי.
כשבאתי להתייאש ולנתק את השיחה אמא סוף סוף ענתה.

-"אמא?" אמרתי במהירות לפני שיינתקו
"א-אה. ה-הלו?" ענתה בגמגום
-"אמא? הכל בסדר?" שאלתי ללא הבנה, היא נשמעה נורא.
"כן." ענתה תשובה קצרה
-"אוקי. מה נשמע?" שאלתי, לא ישר להנחית עליה את הידיעה ששבוע הבא אני באה, למרות שאני בטוחה שהיא יודעת כי תמר בטח אמרה לה את זה.
"הכל טוב. אנחנו לא כאן השבת" אמרה מיד.
-"אוקי (?)" אמרתי ללא הבנה
"מה רצית?" שאלה
-"כלום" אמרתי בשקט , הבנתי מה היא ניסתה לעשות..
"מ-מה. מה איתך?" שאלה כשהיה שקט מביך
-"ה-הכל טוב." אמרתי עם מעט גמגום בקולי
"בשביל מה התקשרת?" שאלה בחשד
-"רציתי לשאול מה איתכם. התגעגעתי" אמרתי בקול חנוק. חשבתי שמכסת הדמעות שלי נגמרה.
"איתנו הכל בסדר" אמרה מיד
-"אפשר לדבר עם ליאל?" שאלתי, אני מקווה שהוא לידה..
"ה-הוא עסוק" אמרה, מה יש לה חח.. זה נשמע שאני מעיקה עליה עם השיחות טלפון האלה.
שמעתי את ליאל שר שיר של יובל המבולבל. הוא לידה. הוא שמח..
דמעה קטנה זלגה מעיניי. הרגשתי חלשה.
-"אה." אמרתי בשקט
"מה את צריכה ממנו?" שאלה
-"לדבר איתו. התגעגעתי אליו" הסברתי
היה שקט על הקו. היה נדמה לי ששמעתי אותה בוכה. אבל היא היתה כ"כ קרה שאני בספק אם היא מתרגשת מזה שאני מתקשרת.
אבל סופו של לב קרח הוא להינמס..
שמעתי אותה אומרת משהו.
"ליאל, שנאל בטלפון. תדבר איתה מהר. היא בחו"ל ועכשיו מאוחר בלילה" היא.. היא הרגע שיקרה עליו? זה כנראה ההסבר היחידי שלה לזה שאני לא נמצאת לידו.

"שנאל!!" שמעתי את ליאל קורא בשמחה
-"מון אמור שלי" אמרתי בלחש. אני לא יכולה לדבר חזק יותר. אני אבכה בקול בסוף
"אני אוהב אותך" הוא אמר. הדבר הראשון ששמעתי. אני אוהב אותך.
-"גם אני אוהבת אותך. אתה יודע את זה נכון?" שאלתי
"כן. תודה על המתנה!" אמר בהתלהבות
-"כדור של מסי! נכון הוא יפה?" שאלתי אותו
"כן! כולם רצו לבוא אליי לשחק איתו!" אמר בהתרגשות
-"אני שמחה יפה שלי." אמרתי וניסיתי להפסיק לבכות בשקט
"מתי תבואי לבקר?" שאל בעצב
-"כשאני אצליח לבוא אני אבוא" אמרתי . אף אחד לא יודע אם אמא תתן לי לבוא לחג.
"קר בחו"ל?" שאל בהתעניינות
-"כן. טיפה" אמרתי.
"קחי את אמא" אמר ועזב את הטלפון רגע אחרי שאמר "אני אוהב אותך!"
-"גם אני אוהבת אותך" אמרתי ובדיוק אמא הגיעה אל הטלפון

"רצית משהו?" שאלה בשקט
-"מ.. לא. אבל עוד מעט פסח" אמרתי כרמז עבה
"כן. אין לי זמן לנקיונות האלה" אמרה ולא הזכירה את המילה 'רוצה לבוא?'
-"כן גם לי" אמרתי בצחקוק קל
"באמת. למה?" שאלה, ולא מתוך התעניינות.
-"עבדתי עד מאוחר אתמול והיום ניגשתי למבחן בגרות" אמרתי
"במה?" שאלה
-"בצרפתית" אמרתי והיא שתקה.
-"קיבלתי 95"
היא שתקה.
-"רציתי לדעת אם.. אם אני מוזמנת לפסח" גמגמתי.
"א-אה." אמרה בגמגום, אך לא קיבלתי תשובה.
-"זאת אומרת. ביום שישי הבא אנחנו יוצאים לבית, רציתי רק להגיד לך בשביל שלא יקרה כמו פעם קודמת"
"א-אה. חבל שלא הודעת לי מוקדם יותר" אמרה בהתלוננות.
"את יודעת שאנחנו לא עושים ליל סדר, נכון?" שאלה
-"כן. כמו שנה שעברה, לא?" שאלתי
"ליאל וסבתא ואני גם מוזמנים אל חברים מהעבודה. הם לא יודעים שאת באה הביתה" אמרה
-"א-אה. מה זה אומר?" שאלתי
"שחבל שתבואי.. אנחנו לא נחגוג את פסח" אמרה והוסיפה בשביל לעדן את דבריה "תשארי אצל תמר החג, תחגגי את החג. הרבה זמן לא חגגת את פסח"
-"אה. לא.. לא בא לי להישאר כאן לחג" אמרתי והיה שקט על הקו
-"אני גם ככה לא חוגגת את פסח. אני עובדת במסעדה, אני צריכה להיות קרובה לעבודה, כי אני אעבוד הרבה החג" הסברתי
"את. את רוצה לבוא לישון בבית?" שאלה ללא הבנה, זאת לא היתה הצעה.
-"כן" אמרתי
"אני.. אני לא יודעת.." מלמלה ושתקה.
-"אני אשן בספה, באמת שלא מפריע לי. אני אצא מוקדם בבוקר ואחזור לפנות בוקר. אתם לא תראו אותי. אם זה מה שמפריע" אמרתי
"זה לא מפריע לי. אלא לסבתא שלך" אמרה
-"אה. טוב בכל מקרה אף אחד לא נשאר כאן בחג. אז אני גם ככה צריכה לחזור" הסברתי
"אני צריכה ללכת. נדבר ביום חמישי" אמרה וניתקה את השיחה.

היא חשבה שאני מתקשרת אליה בשביל להודיע לה שהשבת אני חוזרת, אז היא לא ענתה. והיא ישר אמרה שהיא לא פה השבת בשביל שאני לא אבוא…
והחג הזה באמת נפלתי עליה. זה הרבה כסף לעשות חג.. אז היא עושה אצל אנשים אחרים. אני גם ככה לא חוגגת, מצות זה משמין.
והשכר בחג הוא גבוה יותר.. אני מעדיפה לעבוד.
ומזל ששיבצו אותי כל החג עד הערב.
מזל שיש אנשים שלא חוגגים את החג ובאים לאכול במסעדה.

תיקנתי את האיפור שלי *שוב* ויצאתי לבחוץ , לחצר.
צילמתי את שון ואת מאי משחקים.
תמר ובעלה חזרו לעיסוקיהם ואני נשארתי להביט בשון ומאי.

"שנאל, רוצה לצאת איתי ועם חברים שלי בערב?" שאל שון בזמן שמאי רצה אליי וקפצה עליי בחיבוק ענקי
"אני ורוני עושות ערב סרט" אמרתי בחיוך
"ערב בנות?" שאל והוסיף "עם הלקים והריכולים?" צחק
"כן. נרכל עלייך הרבה" צחקתי
"עליי?" שאל ללא הבנה וחייך
"כן. היא יודעת שאנחנו ביחד. היא שמעה אותך מדבר עם חברים שלך."
"באמת?" צחק והוסיף "לא ידעתי שהיא היתה לידי"
"אבל בסדר. ככה יצא לנו לדבר" חייכתי
"אני שמח" אמר ונשק לשפתיי נשיקה ארוכה.
מאי לא שמה לב בכלל. היא חיבקה אותי וראשה נקבר בתוך צווארי
זזתי אחורה וניתקתי את הנשיקה ביני לבין שון וחייכתי חיוך קטן ומובך.
"מה השעה?" שאלתי את שון כשראיתי שממש החשיך.
"7 ורבע" אמר , מאי כבר צריכה להתקלח..
"מתי אתה יוצא?" שאלתי ונשקתי לראשה של מאי בזמן שהיא שיחקה באיפון שלי, היא רק העבירה תמונות. היא צחקה מידי פעם כשהיא ראתה תמונה שלה ואמרה בקול 'הנה אני!'
"עוד חצי שעה, בערך ב8. אני יעלה להתארגן ואני אבוא אליכן עוד מעט" אמר ונשק לשפתי שוב נשיקה קצרה
"אני ומאי עולות להתקלח, תהנה בלעדינו" חייכתי והלכתי עם מאי לבפנים. שון עלה במדרגות לקומה שלנו והמשיך משם לקומה הגבוהה יותר אל החדר שלו, איפה שהבנים למעלה. ואני נכנסתי עם מאי לחדר שלי ושלה.
קילחתי אותה וצחצחתי את שיניה ואת שיניי. השעה כבר הייתה 8.
שון עוד לא סיים להתארגן.
מאי שכבה במיטתה כשהיא מכוסת בשמיכה ושיערה השטני בלודיני הקצרצר והרטוב פרוש על הכרית.
"אני רוצה בקבוק עם שוקו" אמרה ואני ירדתי לקומה למטה בשביל להכין לה בקבוק וככה היא תישן ואני יוכל להיכנס להתקלח.
עליתי בחזרה למעלה והבאתי לה את הבקבוק וככה יכולתי להיכנס להתקלח.
התקלחתי ובאמצע שהתקלחתי האור במקלחת נכבה. אוף אני לא אוהבת הפסקות חשמל! :-(
לחצתי על המתג שבמקלחת בשביל לראות אם האור נדלק והאור נדלק. כנראה קפץ החשמל לרגע. אני מקווה שמאי לא נלחצה. אבל לפי השקט כנראה היא ישנה.
סיימתי להתקלח ויצאתי מהמקלחת כשאני לבושה בפיג'מה קצרה. שורט וחולצה.
סירקתי את שיערי וייבשתי אותו במגבת ויצאתי אל החדר. מאי ישנה והטלוויזיה היתה דלוקה.
יצאתי מהחדר עם הבקבוק אוכל של מאי וראיתי את שון עומד מחוץ לחדר.
"גם אצלכם קפץ החשמל?" שאל בחיוך
"כן, אבל מוזר.. הטלוויזיה עדיין דולקת" אמרתי והמשכתי אל המטבח בשביל לשטוף את הבקבוק של מאי.
"כן.. זה קרה רק במקלחות.. מוזר" אמר ולא עצר מחיוך להתגנב אל פניו
"לא נכון ! זה אתה?!" אמרתי בכעס עם חיוך קטן
"מה פתאום. אני בכלל הייתי עם מאי" אמר
"זה אתה!" אמרתי והתעלמתי ממנו
"אני הרמתי את מאי אל המתג, היא זאת שלחצה על הכפתור" אמר בהתחכמות
"אל תדבר איתי. לא רוצה לדבר איתך. לא אוהבת אותך" אמרתי והמשכתי לשטוף את הבקבוק
"אני אוהב אותך. רק רציתי לתת לך נשיקת לילה טוב. אני יוצא" אמר
חייכתי חיוך קטן והרגשתי נשיקה קצרה על הלחי שלי
"לילה טוב" אמרתי בחיוך מובך
הסתובבתי מעט ועכשיו שון כרך את ידיו על מותניי והצמיד אותי אליו בעוד שידיי נכרכו סביב צווארו. הנשיקה התארכה. ומנשיקת לילה טוב זה הפך לנשיקת פרידה כאילו הוא טס לשנים.
הוא הושיב אותי על השיש הקר ורגליי באינסטינק נכרכו סביב מותניו. המשכנו להתנשק עד ששמענו קול שיעור מזוייף. יותר נכון קול החנקות.

"טוב זה בהרבה יותר טוב מסרט!" אמרה רוני ופרצה בצחוק.
קברתי את ראשי בכתפו של שון ולא האמנתי שזה מה שיקרה..
"טיפשה שכמותי" צחקתי
"יאלה שתיכן לכו לישון. לילה טוב" צחק שון והוריד אותי מהשיש וככה אני ורוני הלכנו לחדר שלי ושון יצא.