smart brain stupid haert- פרק 4

(נ.מ נטלי)
התחמקתי החוצה בשקט, מדלגת במדרגות שתיים-שתיים. לפני שהספקתי להיכנס לדרך יד תפסה אותי. הסתובבתי בנפנוף שיער ונוכחתי שדרק עומד מולי. "את מתחמקת?" הוא שאל. הנהנתי בראש מושפל. "למה?" הוא שאל באי הבנה. "אני שונאת מסיבות," מלמלתי בשקט. "הממ." הוא אמר, עדיין מחזיק את המרפק שלי. "עוד משהו?" שאלתי בעייפות. *ממש* רציתי ללכת לישון. "למעשה, כן," הוא אמר בשקט. חיכיתי. וחיכיתי. וחיכיתי. וחיכיתי. ואז הוא רכן ושפתיו החמות פגשו בשלי. לשנייה המוח שלי קפא, ואז הבנתי מה הולך. התנתקתי ממנו במהירות. "לילה טוב, דרק." אמרתי בקול חזק מדי וטרקתי את הדלת.
(נ.מ דרק)
ראיתי את שערה החום של נטלי מתנפנף מאחוריה כשהיא התגנבה במעלה המדרגות. עליתי אחריה בשקט ותפסתי את ידה שנייה לפני שנכנסה לחדרה. "את מתחמקת?" שאלתי בשקט. היא השפילה את ראשה והנהנה. "למה?" שאלתי בסקרנות. המסיבה הייתה אדירה. "אני שונאת מסיבות," היא מלמלה בשקט, סומק קל פורח על לחייה. "הממ." אמרתי ולא עזבתי את המרפק שלה. "עוד משהו?" היא שאלה בקול תשוש. עמדתי בלי זוז לכמה רגעים ארוכים, ומוחי כמו הזדחל במחשבות החשובות. ואז, מתוך רצון עמוק להיות קרוב יותר אליה, רכנתי ונישקתי את שפתיה הרכות. היא התנתקה ממני במהירות ונראתה עצובה כשאמרה: "לילה טוב, דרק." וטרקה אחריה את הדלת. עמדתי שם, בוהה בדלת שהפרידה ביני לבין המלאך חום השיער ו-וורוד השפתיים. 'לילה טוב, דרק.' קולה הענוג צלצל שוב ושוב במוחי. מה קרה לה? מה עשיתי? בהיתי בדלת זמן שנראה נצח. ואז באה איזה תלמידה; פצצה משגעת. שיער בלונד מחומצן בבירור, גוף מדהים ולבושה בשמלה כסופה הדוקה וקצרה שחשפה הרבה יותר משהיא כיסתה. היא טופפה אליי ונראתה מחוקה לגמרי. "אוי, איבדתי את המפתח למעונות! אולי תכניס אותי לחדר שלך? רק ללילה," היא אמרה בקול מתחנחן וקרצה אליי באחת מעיניה החומות. בהיתי בה בריחוק. הנה היא עמדה מולי: ההזדמנות לשכוח מהכל ללילה אחד ולשקוע בהנאה גופנית. אבל לא היה לי חשק. "אולי פעם אחרת, קאפקייק." אמרתי בעייפות. היא שרבבה את שפתיה המשוחות אדום עמוק ב"פאפי פייס" ופערה עיניים. ,ב-ב-ק-ש-ה.." היא אמרה בקול של ילדה בת חמש שממש רוצה בובת ברבי. נפנפתי בזרועותיי בחוסר סבלנות. "פעם אחרת." חזרתי. לבסוף היא קרצה לי ודילגה מעבר לי. "אני אזכור לך את זה," היא אמרה בקול צוחק ומעדה קצת בצעדיה. "אני לא חושב שאת תזכרי משהו מהלילה הזה בכלל," מלמלתי וצעדתי בכבדות אל חדרי. סגרתי את הדלת אחריי ונפלתי על המיטה שלי בייאוש. הורדתי את חולצתי הלבנה וזרקתי אותה על הרצפה. המוח שלי חזר שוב ושוב אל נטלי, עומדת בפתח חדרה בשמלה השחורה שנראתה עליה כל כך טוב אומרת בעצב: "לילה טוב, דרק." המילים האלו הדהדו במוחי עד שנרדמתי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
התעוררתי בקול אזעקה קלוש, מתנער בבלבול ולוחץ על הטלפון בכעס. שש. הייתה לי שעה להתארגן. כשהייתי באמצע ללבוש חולצה שחורה מכופתרת חזרו אליי הזכרונות מאתמול בלילה ברצף. סיימתי לכפתר את החולצה בידיים רועדות טיפה ולבשתי ג'ינס בהירות. לאחר מכן לבשתי סוודר שחור ומעליו את מעיל העור החום שלי. נעלתי נעלי שטח כחולות ושטפתי את הפרצוף, מנער מעליי את העצבות של אתמול. ניערתי בכוח את פיטר וג'יימסון, והסמקתי כשלורי נאנחה והתכרבלה קרוב יותר אל ג'יימסון, לבושה, תודה לאל. אז נטלי הייתה לבד בחדר. רצתי אל הדלת שלה ודפקתי עליה. לאחר כמה שניות היא הופיעה, לבוש סוודר ירוק עמוק וג'ינס שחורות. שערה היה מסורק, ועיניה היו אדומות קצת, כאילו בכתה.
(נ.מ נטלי)
אחרי שטרקתי את הדלת קפצתי על מיטתי ופרצתי בבכי. רציתי להיות עם דרק. מאוד. אבל לא רציתי להיות סטוץ. התחושה של שפתיו בערה בי, והדמעות התייבשו לאיטן. הורדתי את השמלה ואת ההלבשה התחתונה, ולבשתי חליפת פיג'מה ארוכה וורודה. לורי נכנסה לחדר. "לורי, תעשי לי טובה, תשני אצל ג'יימסון הלילה." נאנחתי. לא רציתי שהיא תשמע אותי מדברת מתוך שינה. היא הנהנה בלי שאלות ויצאה מהחדר. נרדמתי כשהזיכרון של עיניו של דרק נעוצות בי מתנגן שוב ושוב במוחי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
השעון המעורר צווח באוזני, וקפצתי וכיביתי אותו. חמש ארבעים וחמש. שעה וחמש עשרה דקות להתארגן. כמה דמעות נשרו מעיניי כשנזכרתי בליל אמש. לבשתי הלבשה תחתונה כחולה כהה, מכנסי ג'ינס שחורות, חולצה בצבע לבן וסריג ירוק עמוק. הספקתי רק לנעול את המגפיים החומות מעור עם העקבים כשדפיקה נשמעה על הדלת. קמתי בבלבול ופתחתי את הדלת. ושם, לבוש בסוודר שחור וג'ינס בהירות ונעלי שטח כחולות, עמד דרק. בהיתי בו. "אני לא מבין מה קרה לך אתמול." הוא לחש בראש מושפל, שערו השחור הקצר פרוע על קדקודו. מתח גאה בי ועיניי נמלאו דמעות. "אני לא רוצה להיות סטוץ, דרק. אני לא רוצה להיות עוד אחת מהבחורות שאתה שומר ללילה אחד ואז זורק." לא ציפיתי שהאמת תצא ממני בכזאת קלות. הוא תפס במרפקי ומשך אותי קרוב אליו. "זה מה שאת חושבת? שאני אנצל אותך? שאני אוכל להיות המפלצת שתמיד הייתי אל המלאך שבא לשנות אותי?" מילותיו הפואטיות הפתיעו אותי. תפסתי בזרועותיו. "אני מפחדת ממה שיקרה אם כן נהיה ביחד. אני לא רוצה שהלב שלי יישבר. לא שוב." לחשתי ברעד. עיניו קדחו בי. "אני לא אהיה מסוגל לשבור לך את הלב גם אם אני ארצה. פגשתי אותך אתמול וכבר עכשיו המחשבה שאני אאבד אותך מכאיבה לי." דמעה חמקה מהסכר שלי. "זה מה שאתה חושב עכשיו. מה תחשוב עליי עוד שבועיים? עוד חודשיים? מה יקרה כשתשתעמם ממני?" הוא חיבק אותי, לוחץ אותי אל הסריג הנעים שלו. "אי אפשר להשתעמם ממך. את כל כך בלתי צפויה. אני רוצה שלפחות תנסי. מה הטעם בחיים אם לא לוקחים סיכונים? תנסי. רק תנסי." הוא התחנן. חיבקתי אותו. "אני אנסה." הבטחתי, לא בטוחה לאיזו צרה כרגע הכנסתי את עצמי.