The light and the dark. ep six.

בפרק הקודם:
היום הזה הרגיש כל כך מוזר. שני הבנים הסתכלו אחד על השני כאילו הם אויבים מושבעים.
אבל מצד שני…הם באמת אויבים.

the light and the dark. ep 6 part 1. golden hair.

התעוררתי בבוקר לריח מאפים מתוקים. היה על השולחן ליד המיטה צלחת עם מאפים וחלב.
כנראה מסידני. הבטתי סביב 'האם אני עדיין חולמת?' חשבתי. קמתי מהמיטה וסירקתי את שיערי
הזהוב והארוך. אימי אמרה שזה מגוחך ששיערי כל כך ארוך. היא אמרה שאני יכולה להיות
רפונזל. אך אני אהבתי את שערי הארוך והזהוב. אפילו שלאימי היה שיער חום ועיניים ירוקות.
אני כבר לא יודעת מה היא מציאות ומה הוא חלום. אני רק יודעת שאני צריכה להמשיך הלאה.
לחפש את מה שאני מחפשת. ולראות מה החיים מביאים לי. אבל מה אני באמת מחפשת?.

בארוחת הצהריים אני ברייק סידני אדווארד וחבריו ישבנו בשולחן גדול. האוכל היה מרהיב.
אך חבריו של אדווארד לא הפסיקו להביט בי. כשסיימנו לאכול אדווארד הציע לי לבוא איתו
לראות את שדי הקרן. חשבתי שזה יכול להיות מעניין אז הסכמתי.

"הנה בואי" אדווארד אמר אליי בחיוך קטן ועזר לי לעלות על הסלעים.
הגענו לחווה קטנה. לא היו בה אנשים. היו שם רק סוסים יפייפים בעלי כנפיים שחורות.
הוא עזר לי לעלות על אחד והסתובבנו ביער. שדי הקרן היו יצורים יפייפים כמו חדי הקרן.
שד הקרן שלי היה בצבע שחור עם כתם לבן סביב העין שלו. משום מה זה הזכיר לי את
חד הקרן שרכבתי עליו. אבל לא הכי שמתי לב לזה לבנתיים. כשהחזרנו את שדי הקרן
פגשנו את ברייק בחזרה לטירה. הוא הביט באדווארד מעוצבן. לא הצלחתי להבין מה קורה
אבל פתאום הם התחילו לריב?..פחדתי. לא רציתי לראות אותם רבים אז ניסיתי לעזור
אבל נפלתי לאחור. כשידי שורפת וכואבת מבפנים. בכיתי אך הם לא שמו לב והמשיכו לריב.
קמתי ורצתי משם בחזרה לחדרי. 'האם אלה גברים? האם זו הצורה האמיתית שלהם?'
ככה חשבתי. כשהייתי קטנה מאוד הייתי בעיקר לבדי. לא ידעתי מי אני או איך הגעתי למקום
שנמצאתי בו. אבל הייתי לבד כל הזמן. נעולה בבית לא ידוע. אף אחד לא פתח לי את הדלת.
אבל כן קיבלתי אוכל. רק אף פעם לא ידעתי ממי. חייתי לבדי הרחק מהעולם שבחוץ עד שאימי
אימצה אותי. אם ככה גברים מתנהגים אני לא רוצה להכיר אף אחד מהם יותר לעולם.

the light and the dark. ep 6 part 2. im sorry

כשראיתי אותם יחד. לא יכולתי יותר. רציתי לרצוח אותו. רציתי שהוא ייעלם. היא רק שלי
ורק שלי. אז אמרתי לו מה אתם עושים והוא התחכם איתי! התחלתי לקרוא לו נסיך
מטומטם והוא אמר דברים נוראיים יותר! והמשכנו והמשכנו עד שזה הגיע לאלימות.
כשכבר לא יכלנו להילחם הסתכלנו סביב ראינו שרין רצה לחדרה. בוכה.
הרגשתי שהכול באשמתי ושאני מטומטם. וראיתי את אדווארד גם הוא משפיל מבט.
שנינו היינו מטומטמים. ולאף אחד מאיתנו לא מגיע לקבל נערה יפייפיה ומדהימה כמו רין.

the light and the dark. ep 6 part 3. who am i

למחרת המשכתי להישאר בחדרי. לא רציתי לראות אף אחד מהם. לא רציתי להיות כאן בכלל.
'למה אני כאן?' חשבתי. 'למה אני בכלל הובאתי לכאן? כדי להילחם?' חשבתי.
'מה אני עושה בעולם הזה…מה מטרתי בעולם הזה?' חשבתי. ואז שמעתי את קלותיהם
של אדווארד וברייק. "רינלדין. אנחנו מאוד מצטערים. היינו טיפשים! אנא סלחי לנו"
אדווארד אמר. ככה הוא כל הזמן היה קורא לי משום מה. "רין. בבקשה תסלחי לנו.
לא חשבנו. ואנחנו מאוד מצטערים על מה שקרה. אנחנו טיפשים בבקשה תסלחי לנו"
שתקתי. לא רציתי לדבר עם אף אחד. היה עדיף לי להישאר באותו החדר. רחוקה
מהעולם שבחוץ. לא יודעת על שום דבר. אני אפילו לא יודעת למה אני כאן. ואף אחד
לא טורח לספר לי. האם יש לי סיבה לחיות? האם הסיבה שלי היא כאן? אני כבר לא יודעת.

נשארו עוד יומיים עד למלחמה. אני עדיין מבולבלת. החלטתי ללכת אל חדי הקרן.
הלכתי לחווה וליטפתי את חד הקרן שרכבתי עליו. זה עם הכתם השחור סביב עינו.
"את אבודה." שמעתי מאחורי גבי וראיתי את המורה הזקן. "מ-מה אתה עושה כאן?"
שאלתי אותו בשקט. "אני כאן בשביל לכוון אותך לאן שהאור בליבך יבחר."
הוא חייך ופתאום הופיע שולחן ושני כיסאות. "שבי"

The light and the dark.ep 6 part 4. the truth

הזקן התיישב והתחיל לדבר. "את לא יודעת מי את. את לא יודעת מאיפה הגעת. ואת לא יודעת
מה את עושה כאן." הוא נאנח "סיפורך הסודי התחיל כשנולדת. אימך הייתה מלאכית.
כלומר. ממלכת האור. אך היא עברה לעולם הרגיל. כשנולדת . בליבך היה כמות ענקית של
אור. ובגלל זה נבחרת להיות המולכת הבאה. אך אימך נאבקה ולא רצתה בכך. היא אמרה
שהיא לא מוכנה לדבר כזה. הממלכה הייתה המומה. זה כבוד גדול להיות נבחר.
אך בכל זאת היא ברחה. הסתתרה. והחביאה אותך מהם. הם כעסו וחיפשו אחרייך במשך שנים.
אך לא מצאו אותך. אימך נעלה אותך בחדר סודי. ושלחה לך אוכל בכל פעם. היא הייתה
עצובה מאוד שלא תוכלי לראות את העולם שבחוץ למשך כמה זמן. היא הייתה עצובה
שהמיוחדות שלך לא תוכל להתקיים בגלל המלוכה. היא ידעה שהיה צריך להרחיק אותך
ממלכת האור. אך יום אחד היא נעלמה. ויום אחריו מצאה אותך אישה נחמדה ורגילה.
היא אימצה אותך וגידלה אותך. עד שהגעת לגיל 16. ששם כבר הממלכה מצאה אותך.
את כאן בגלל שאת ואדווארד נבחרתם לממלכה. ובגלל שממלכת האור וממלכת החושך
תמיד מתחרים. ושונאים אחד את השני הם החליטו שבכל פעם שיהיו 2 נבחרים משני הממלכות
הם יילחמו והמנצח יקבל כבוד ויצליח להיות היורש הבא. המפסיק מקבל בושה ומגורש מהממלכה.
אבל לרוב המפסידים נפצעים חזק מאוד וחלקם מתים. אבל אלה היו בזמנים נוקשים.
בקיצור. את תצטרכי להילחם באדווארד. אם תנצחי את תקבלי כבוד גדול ותהיי היורשת לממלכת
האור. אם תפסידי תגורשי ממלכת האור ותחזרי לחייך הרגילים."
הבטתי באיש הזקן פעורת עיניים. לא יכולתי להאמין אבל האמנתי.
האם זה הגורל שלי?..לא..זה לא הסוף יש עוד שאני צריכה לגלות. אבל בנתיים זה יחכה.
במה אני אבחר? ניצחון יוביל להתהילה וכבוד..ולירוש ממלכה ענקית!..הפסד יחזיר אותי לחיי
הקודמים. האם אני רוצה שינוי בחיי? או האם אני רוצה לחזור לחיי הקודמים?
עם מי ארצה להתחתן בעתיד? ברייק? אדווארד? או אולי בן אדם נורמאלי? אני כבר
לא יודעת. מה שאני יודעת זה שלבנתיים. אין דרך חזרה. אני חייבת להחליט מה אני רוצה!
אחרת חיי יהרסו. אם לא אחליט בשביל עצמי. אחרים יחליטו בשבילי!.

הגיע הזמן להחליט. נשארו רק יומיים. השעון מתקתק. וחיי תלויים בכפות ידיי.

המשך יבוא…