the story of my life פרק 5!

\"הכל בסדר?\" שאל אותו שון אחרי שניכנסנו למיבנה, הינהנתי אליו וירדתי מידיו אל האדמה \"חשבתי שאת עומדת להיתעלף לי שם..\" הוא אמר מחייך אליי \"תודה..\" אמרתי לו מחייכת חזרה \"בכיף.. כניראה שזה לא עובר כלכך מהר כמו שחשבתי\" הוא אמר וצחק \"קחי!\" הוא אמר לי כשהושיט לי בקבוק מים לקחתי את הבקבוק מידיו ושתיתי \"תגמרי אותו\" הוא ציוןה עליי וכך עשיתי \"יופי\" הוא אמר כשנתתי לי את הבקבוק הריק. סידרתי את עצמי ואת החולצה שלי ואז ישרתי את מבטי אל שון זה היה רגע כזה שהעיניים שלנו ניפגשו ולא יכולתי לשחרר את העיניים שלי ממנו הוא פשוט היפנט אותי \"שרון\" לאון קטע אותי מעיניו של שון \"את בסדר ראיתי שכמעט נפלת בחוץ את קלסטרופובית או משהו?\" הוא שאל מחזיק את ידיי \"האמת שכן אבל זו לא קלסטרופוביה חריפה זה קורה לי רק כשאני ננעלת במקומות או משהו כזה וזה כמעט ולא קורה לי.. לא יודעת כניראה שקבוצה גדולה מידיי של אנשים זה סוגרים עליי זה לא בשבילי אבל תודה על הדאגה\" אמרתי וחייכתי אליו \"טוב נו לא נורא העיקר שעבר עכשיו אני חושב שהבטחת לעזור לי במשהו\" לאון אמר לי\" הבטחתי? ניראה לי יותר בכיוון של הוכרחתי\" אמרתי מחייכת חיוך עוקצני "אותו דבר בשני המקרים את באה לעזור לי עכשיו" הוא אמר ומשך אותי אחריו "רגע את הולכת לעזור לו? אפשר לדעת במה?" שאל אותנו שון או יותר נכון הוא שאל את לאון "הכל בסדר אחי היא רק עוזרת לי עם המזוודה" שון הסתכל עליו במבט עצבני ואמר לו "אני לא בטוח שהיא רוצה לעזור לך עם המזוודה שלך"שון אמר והיתקרב אל לאון יותר "אין מה לעשות אחי זה מה יש כבר קבענו את זה" לאון אמר טדחף את שון לאחור ולפני ששון עוד הספיק לחזור אלינו עלינו ביחד למעלית "הכל בסדר בינכם?" שאלתי סקרנית "כן הכל מצויין" לאון אמר מחייך לאחר כמה שניות נפתחו הדלתות של המעלית וכשיצאנו הוא הוביל אותי אל חדרו החדר שלו היה מסודר ונישארה לו רק מזוודה אחת לפרוק "ברצינות בשביל מזוודה אחת גררת אותי עד לכאן??" אמרתי בוחנת את החדר "כן" הוא אמר והיתיישב ליד המזוודה לאחר כמה שניות שעמדתי עדיין לא מבינה בשביל מה אני פה ולאון סימן לי להיתיישב לידו היתקרבתי אליו והתיישבתי גם פתחתי את הרוכבן של המזוודה ולפני שהספקתי לפתוח אותה לאון סובב את ראשי אליו הוא היסתכל לי בעיניים וכך גם אני בשלו יש לו עיניים בצבע חום העיניים שלו לא כלכך מיוחדות אבל אין ספק שלאון ניראה טוב יש לו שפתיים עבות אדומות מאוד כאלה שבא לך לנשוך ולא לשחרר וגם הידיים שלו גדולות יכולתי להרגיש את זה במגע שלו בפניי הוא ליטף את פניי ונשכתי את שפתיי בלי לשים לב לא רציתי לנשוך את עצמי, לא רציתי שהוא יחשוב שיש לו השפעה עליי אבל אין ספק שזה משהו שאי אפשר להסתיר הוא חייך חיוך קטן אחרי ששיחרר את השפה התחתונה שלי משיניי ולאחר שניה או שתיים שניראו כמו נצח הרגשתי את שפתיו על שלי לא התנגדתי אליו השפתיים שלו היו כלכך רכות שלא יכולתי או רציתי לשחרר לאון פתח את המזוודה עדיין נישאר על שפתיי כך שלא יכולתי לראות מה הוא הוציאלאחר כמה שניות התרוממנו אל המיטה ומה שהתחיל בנשיקה רגילה הפך לנשיקה סוערת יותר ויותר "את רוצה?" הוא שאל אותי תוך כדי משיקה "רוצה מה?" שאלתי לאון היתנתק ממני לרגע ופשט את חולצתו "לא.." אמרתי מבינה למה הוא היתכוון "למה לא?"הוא שאל מחייך וממשיך לנשק אותי אחרי כמה שניות הוא ניסה להרים את החולצה שלי היתנתקתי ממנו מהר והעפתי אותו ממני "אמרתי לא" אמרתי לו בעודי מתרוממת מהמיטה "נו מה את ילדה קטנה? מה איכפת לך זה סתם בשביל הכיף" הוא אמר שוכב על המיטה "אתה חולה" אמרתי באה לצאת מהחדר לאון קם אחריי ותפס את ידי "תשחרר" אמרתי לו במבט מאיים "לא בא לי" הוא אמר מחייך ונושך את שפתיו "מה יש לך במזודה?" שאלתי כועסת "את מוזמנת לבדוק" הוא אמר וישחרר לי את היד בעטתי במכסה של המזוודה וחשבתי שאני מתה היו שם מליון קונדומים חומרי סיכה שתיה ועוד דברים שאל לומר את האמת לא ממש בא לי להרחיב עליהם "מה זה?!" שאלתי אותו בגועל "זה יקירתי כל התענוגות שיש לעולם הזה להציע בשבילי במזוודה אחת" הוא אמר מחייך ומתקרב אליי "זה חולני" אמרתי זזה ממנו "לא.. זה כיף" הוא אמר כאילו מתקן אותי "אבל רואים שאת יותר מידי תמימה בשביל להבין את זה, למרות ש..את יודעת אני יכול לשנות את צורת המחשבה שלך בלי בעיה בכלל" הוא אמר מתקרב אליי ומחייך נבהלתי ממנו כלכך עד שמתוך סוג של ריפלקס נתתי לו סטירה זה כואב גם לי ביד ולאון כיסה את פניו ראיתי אותו מתחיל להיתעצבן ובלי לתת לו אפילו שניה למחשבה ברחתי מהר מהחדר כיצאתי ראיתי את שון הולך במסדרון כניראה אל החדר שלו "שרון את בסדר?" הוא שאל כשראה שאני לחוצה הרגשתי שאני עומדת לבכות ופשוט הייתי חייבת לתפוס משהו בלי לחשוב בכלל חיבקתי את שון ואמרתי לו תוך כדי שאני לוחשת בדמעות "תיקח אותי מפה..בבקשה עכשיו" אמרתי מתחננת שון חיבק אותי בחזרה וליטף את שערי "אוקיי, אנחנו נצא עכשיו אל תדאגי" הוא אמר ופשוט התפרקתי עליו בלי לחשוב בכלל התחלתי לבכות זה כלכך לא מתאים לי, אני אף פעם לא בוכה! בטח שלא ליד מישהו שפגשתי רק היום. ובטח ובטח שלא ליד מישהו ששנאתי עד לפני חצי שעה. אבל שון לא אמר לי כלום הוא אפילו לא הזיז אותי ממני הוא החזיק אותי חזק ואני לא רציתי לעזוב "הכל בסדר" הוא אמר וניגב לי את הדמעות..