the story of my life פרק 8!

הייתי כבר במרחק קטן משער ויכולתי לראות שליד השער עומדים שני כתבים והם מראיינים את שירז אויי נו באמת דווקא את המטומטמת הזאת מכולם?? אחרי כמה שניות התקשרתי ללימור "תצילי אותיי" לחשתי לה מתחננת "איפה את?" היא שאלה אותי "אני מחוץ לשער ויש פה שני כתבים והם מראיינים את שירז את חייבת לעזור לי" אמרתי לה "ברור יפה שלי תוך דקה אני שם" היא אמרה לי ונירגעתי "אני מחכה" אמרתי לה וניתקתי לימור טובה בלוחות זמנים ובאמת תוך דקה היא כבר הייתה בשער היא קלטה אותי מרחוק וסימנה לי לבוא באתי אליה מסדרת את המשקפיים ומורידה את הראש "שרון" אחת הכתבות צעקה לעברי לא התיחסתי אליה והמשכתי הלאה "שרון מה התגובה שלך לגבי השמועות שאת ושון מביט און יוצאים??…. האם זה נכון שאת מעריצה אובססיבית??… האים יש לך קשר לזה שהם האריכו את השהיה שלהם בלונדון??.. " היא המשיכה לשאול כלכך הרבה שאלות אבל לא עניתי לימור ישר באה לעזרתי "היי אני לימור אני החברה הכי טובה שלה רציתי להגיד בשמה שאין שום דבר וגם לא יהיה שום דבר בינה לבין שון הסיבה היחידה שהם ניפגשו הייתה כדי שהיא תוכל לעזור להם בכמה דברים למקרה שתהיתם אז לא.. שרון לא מעריצה אבססיבית, ולא אין לכם מה להאמין לשום מילה שיוצאת לאנשים אחרים מהפה במיוחד לא לבנות שראיינתם פה.. תודה ויום טוב" לימור אמרה בצורה הכי מתוקה שיש ולקחה אותי פנימה אל בית הספר. "ברצינות לימור אם יש מישהי שאני מעריצה באמת זה אותך" אמרתי לה בזמן שהלכנו אל העץ הגדול שלי "דיי נו אני יסמיק בסוף" היא אמרה ואני ציחקקתי אחרי דקה הגענו אל העץ הגדול וישבנו מתחתיו "אוקיי ספרי לי ה-כ-ל!" לימור אמרה לי ואני התחלתי לספר לה על כל מה שקרה מאז שנינכסתי אל האוטו שלהם ועד השניה שהלכתי לישון "..וזהו בגלל זה לא עניתי לך כי אחרי המלקחת ישר הלכתי לישון ולא רציתי להתקשר כי ידעתי שאת עם אמר שלך" אמרתי ולימור הייתה בשוק "וואו.. עבר עלייך לא מעט אתמול"
"כן.. וזה אפילו לא הכל תחשבי שהיום בבוקר התעוררתי לטרור היו לי 300 שיחות שלא נענו ואיזה 1000 הודעות ואני לא מגזימה!" אמרתי מנסה להישתחרר מכל היממה האחרונה "רגע אז את לא הולכת לבקש מהמורה עונש אחר רק בגלל ששון ביקש ממך?"
"זה לא רק זה לימור אני הבטחתי לו.. את יודעת איך אני בקטעים האלה אין מצב שאני מפרה שבועה"
"כן אני יודעת.. זה בלאגן.."
" אל תדאגי עד סוף היום כבר יהיה לי עונש אחר הבטחתי לו לא לבקש עונש עד השיעור השלישי כשהוא יגיע וזה מה שאני יעשה אבל אחרי השיעור השלישי כבר אין לו שליטה עליי" אמרתי לה "הוא מאוד דומה לאופק נכון?" היא שאלה אותי הלב שלי התחיל לפעום בחוזקה "מה??" אמרתי לה מופתעת "בגלל זה נתת לו להיתקרב אלייך.. הוא דומה לבחור היחיד שאהבת בחיים שלך" היא אמרה ובלעתי רוק "כן.. קצת." הודתי בפניה "קצת הרבה.. את מרגישה אליו משהו?" היא שאלה אותי "אף פעם לא הפסקתי להרגיש אליו משהו…" אמרתי לה וירדה על פני דמעה לימור הורידה לי את המשקפיים וניגבה לי אותה "דיברתי על שון.." היא אמרה לי הסתכלתי עליה מופתעת "אני מכירה את שון מאתמול וגם אז בבוקר אני שנאתי אותו זוכרת??" אמרתי לה כשאני מנסה לעצור כל מחשבה אפשרית על אופק שמנסה להיכנס לי לראש "גם באופק לקח לך רק שבוע להיתאהב.. את יודעת שאין טעם לעצור את זה. אני היחידה שאת נפתחת בפניה באמת ומי כמוני יודעת כמה זה קשה לך לספר על הדברים האלה וזה לא משנה מה אין מצב שאת תתני למישהו לדעת משהו אם את לא סומכת עליו.. ואם כלכך מהר הספקת לספר לשון על עצמך.. את משקרת לעצמך אם תגידי שאת לא מרגישה אליו משהו כבר עכשיו" היא אמרה והתחלתי לבכות "אני לא רוצה להיפגע שוב לימור.. אופק גמר אותי… אני לא יכולה לעבור את זה שוב" אמרתי לה והיא חיבקה אותי "מי אמר שהוא יפגע בך? דיי ברור שמה שאתם מרגישים הוא הדדי אחרת למה שיהיה איכפת לו איך מרגישה? או ינשק אותך לפני שהוא הולך או יאסוף אותך בבוקר? אני רק אומרת שתתני לו הזדמנות.. הוא לא אופק.." היא אמרה והיסתכלתי לה בעיניים "אני אוהבת אותך סיסטר"
"גם אני אותך ססיטר" היא אמרה בשקט מרגיע נישארתי עם הראש עליה עד שהיה צלצול להיכנס לכיתה כשניכנסנו המורה בדקה נוכחות ואחרי מספר שניות המורה קראה לי לצאת אחריה מהכיתה "הכל בסדר איתך שרון? את ניראת חיוורת" היא אמרה לי "כן תןדה"
"תראי אני שמעתי על מה שקרה ואני יבין אם תבקשי ממני לשנות לך את העונש אני פשוט יכולה להביא לך עבודה לעשות ונסיים עם זה.. אוקיי? אני לא רוצה שתיסבלי." היא אמרה לי מבינה "תודה רבה המורה זה נחמד מצידך.. אני יכולה לחשוב על זה ולהחזיר לך תשובה אחרי השיעור השלישי?"
"מתי שתירצי חמודה רק רציתי שתדעי שיש לך אפשרות נוספת" היא אמרה והינהנתי "טוב בואי נכנס" היא אמרה וניכנסנו לכיתה "לכי תזדייני.." שמעתי את לימור אומרת לשירז "היי כולם להירגע עכשיו!" המורה צעקה "הבאה בתור שתוציא מילה תיהיה בחוץ עד סוף השנה מצידי ברור??" תוך כדי דבריה השתיישבתי במקום "אני מבינה שמדברים עליי" אמרתי ללימור "עזבי את יודעת איך שירז יכולה להיות.. היא מטומטמת"
"כן גם אני" לחשתי לעצמי "מה אמרת?"לימור שאלה אותי "כלום יפה שלי לא משנה"
כל שאר היום עד השיעור השלישי עבר כמו סיוט אבל לימור היא חברה מדהימה והיא לא עזבה אותי לרגע ואז כשהגיע השיעור השלישי סוף סוף היתיישבנו בכיתה וחיכינו להם "היי בנות" אמר לאון כשהם ניכנסו לכיתה כולם ענו פה אחד חוץ ממני ולימור שהיסתכלה עלי כדי לראות שאני בסדר היא שמה לב שאני לא "טוב אז היום.." לאון התחיל להגיד ואז שירז קטעה אותו "היום נדבר על זונות שקרניות שיעשו הכל בשביל קצת פרסום" היא אמרה והסתכלה עליי "אף אחד לא שאל אותך נכון?" שון יצא להגנתי "אוי.. פגעתי בך ובזנזונת שלך?? אל תדאג עוד כמה ימים כשהיא כבר לא תצתרך אותך היא תזרוק אותך ככה היא כלבה" היא אמרה וכל בנות הכיתה צחקו חוץ ממני שהדמעות עמדו לי בגרון ומלימור שעוד שניה שברה עליה שולחן מעצבים "שירז סתמי את הפה" לימור אמרה לה מאיימת "אוו הינה הזונה השניה קופצת.. טוב זה ברור שזונה תגן על זונה" "שירז תסתמייי מייד!" המורה צרחה לעברה "יש לי את הזכות להביע דעה המורה קוראים לזה חופש ביטוי ודעתי היא שלימור ושרון הן זונות עדיין לא החלטתי מי יותר גרועה.."
"זה נגמר יבת זונה" לימור אמרה וקפצה עליה ושניה לפני שהיא הספיקה לריב איתה מכות ליאם תפס את לימור והזיז אותה החוצה "שירז חכי לי במשרד המנהל ואל תתפלאי אם זה יהיה יומך האחרון פה" המורה אמרה לה "חח אין מצב. לכי את תחכי לי. או שאת יכולה.." היא אמרה לי "שמעתי שאת ממוחית בלהרגיע בנים, אולי תוכלי לרכך קצת את המנהל בשבילי" לא יכולתי לסבול את זה יותר לקחתי את המשקפי שמש שלי שהיו על השולחן עם הפלאפון ויצאתי מהכיתה כשיצאתי החוצה ראיתי את לימור וליאם הוא ניסה להרגיע אותה האמת שרואים שהוא דיי הצליח אבל לא מספיק כדי לעצור אותה מלתכנן את המוות של שירז ברחתי מהר אל הפינה שלי אל העץ שלי ישבתי מתחתיו והתחלתי לבכות הרגשתי כאילו מתתי בקושי הצלחתי לנשום הכל הסתחרר לי קיפלתי את בירכי אל החזה והנחתי את ראשי על הבירכיים נישארתי ככה כמה דקות עד הרגשתי יד נוגעת בי "אל תיבכי.." זה היה שון.. לא הרמתי אליו את הראש אני בטח אדומה ומכוערת עכשיו אני מכוערת כשאני בוכה "איך אתה ידעת שאני כאן?" שאלתי הרי רק לימור יודעת שזה המקום שלי "לימור אמרה לי" הוא לחש אליי הוא אמר והמשכתי לבכות בשקט.. זה הזוי אני פשוט לא יכולה להישתלט על עצמי לידו אני אף פעם לא בוכה ליד אנשים אחרים זה משגע אותיי שלידו אני כן "בואי אליי" הוא אמר לי וחיבק אותי קרוב לא יכולתי לעצור התפרקתי עליו לא משנה כמה מגוחכת אני ניראת הוצאתי הכל "אתה ראית מה הם אמרו עליי?! אני זונה.."
"השתגעת? אל תגידי את זה בכלל שירז הזאת קנאית זונה אני פשוט מתביש לחשוב שהיא אחת מהמעריצות שלנו" הוא אמר ואני גיחחתי בציניות "זאת לא רק שירז אתה לא מבין??.. זה כולם.. בכל הכתבות שפירסמו עליי.. בכל מקום שאני הולכת אליו כולם חושבים שאני זונה…לא עשינו כלום אבל אני זונה" לחשתי אליו "אני מצטער יפה שלי.. אין לך מושג כמה זה קורע לי את הלב לראות אותך ככה" הוא אמר משחק לי בשיער "אתה אפילו לא מכיר.. למה איכפת לך כלכך?" שאלתי סקרנית "אני נישבע לך שאני בעצמי לא יודע למה… משהו בך גורם לי לרצות לחבק אותך כל שניה שאני איתך, להריח אותך או להקשיב לך.. אני יכול לחיות על זה.." הוא אמר לי "המורה שלי הציעה לי היום בבוקר להחליף את העונש.. אני לא אמרתי לה שום דבר היא באה אליי. היא אמרה שהיא תתין לי עבודה להגיש ואנחנו נסיים עם זה. אמרתי לה שאני יחזיר לה תשובה אחרי השיעור שהשלישי"
"עוד מעט השיעור ניגמר.. מה תגידי לה?" שון שאל אותי "אני ישאל אותה באיזה נושא העבודה ולמתי להגיש לה אותה" אמרתי לו "אוףף לא בא ליי" הוא אמר לי מתנשף "מה לא בא לך?" שאלתי לא מבינה "שתפסיקי לי את כל הטוב הזה שאני מרגיש איתך" הוא אמר והיסתכל לי בעיניים "אני נישבע לך שאין לי מושג מה את עושה לי.. אבל אני חייב יותר ממך.." הוא אמר לי מתקרב אליי יותר ויותר "איתך זה רק צרות אתה לא מבין??" שאלתי אותו בשקט ויכולתי לראות שהוא ניפגע קצת הוא התרחק מפני אבל עדיין לא עזב אותי "ניפגעתי כבר פעם אחת מבן אדם שאהבתי.. אני לא יכולה לתת לזה לקרות שוב.." אמרתי לו מסבירה את עצמי ואז עלה לו חיוך קטן "טיפשונת.. עוד לא הבנת שאני בחיים לא יעשה משהו שיפגע בך??" הוא לחש לי כמעט ולא היה אפשרי לשמוע אבל אני שמעתי.. שמעתי כל מילה.. הוא התקרב אלי והניח את המצח שלו על שלי נישארנו ככה כמה שניות שניראו כמו נצח..
אני נישבעת שאני לא יודעת מה עבר עליי באותו רגע אבל הייתי חייבת כניראה שגם אני הייתי חייבת יותר ממנו.. נישקתי אותו נשיקה קטנה והיתנתקתי ממנו מהר שון חייך אליי חיוך קטן ואמר "שלא תעזי להפסיק" הוא תפס את פניי ונישק אותי.. נשיקה גדולה יכולתי להרגיש איך היא ממלאת אותי אין ספק שנהנתי…
איך אני תמיד מסתבכת כל פעם מחדש??