What? – פרק 1 | 16+ (סיפור חדש)

בכל מה שקשור בי, אני נוהג לקחת את הכל לאט. להימנע מהתחושה הזאת שמישהו רודף אחריי, שאני חייב להספיק לסמן כמה שיותר דברים ברשימת הדברים שהספקתי בחיי. זה כבר קרה לי בעבר, שנשרפתי ממירוץ החיים, שהוא שרף אותי כל כך חזק שלא חשבתי שהכוויות שהשאיר יעלמו באיזשהו שלב, חשבתי שאשאר מצולק מכאן ועד הנצח. אבל הנצח הוא קצר, השם שלו סתם מפחיד.
מאז שהיא שרטה אותי כל כך חזק ופשוט ברחה אני כזה, הצעתי לה להתחתן אחרי שנתיים ביחד, ערכתי את זה כל כך יפה, ידעתי שהיא זאת האחת, זאת אומרת חשבתי, לא ידעתי כלום.
רברבן שכמוני היה חייב לקנות לה את הטבעת היקרה ביותר, היהלום הכי גדול ויוקרתי בחנות, כי מגיע לה, לא פשוט להכיל את אד מרווין, והיא כמעט הייתה מושלמת, עד שנתגלתה כטיפוס בוגדני ועלוב, שאני מאוהב בו כל כך. הצעתי לה עם טבעת יוקרתית, בחליפה יוקרתית, קניתי לה שמלה יוקרתית, היא נראתה יוקרתית, גם אני, גם המסעדה היוקרתית המזוינת ההיא. הכל היה כל כך דפוק. אני כל כך דפוק.

״אד, אדון וילסון הגיע.״ הודיעה לי המזכירה שלי בטלפון,
״תכניסי אותו.״ ביקשתי ממנה וסידרתי את עניבתי שתשב בצורה ראויה על הצוואר, בחליפה שקניתי שלשום. אני יושב בתוך משרד עורכי דין מוערך, אני המייסד שלו, זאת אומרת המנכ״ל. ״אדון וילסון!״ קראתי בלגלוג, ״ממתי אתה אדון וילסון?״ כעסתי.
״זאת הייתה הדרך היחידה שתסכים לראות אותי אד, בבקשה ממך.״ הוא התחנן, הנחש הבוגדני והפתטי הזה, שהיה מסוגל לזיין את ארוסתי במיטה שלי ועוד להנות מלבגוד במי שהיה מוגדר כחברו הטוב ביותר. ״בחייך אד, כבר עברו ארבעה חודשים.״ המשיך לדבר והרגשתי איך בעוד רגע זעם עצור מתפרץ בתוכי. כשראיתי אותם, לא דיברתי, לא צעקתי. לקחתי מזוודה ואת כל הבגדים של נעמי, זרקתי לתוכה, כדי שתעוף לי מהבית, כמה שיותר מהר. כשסיימתי, הכרזתי בגאון שהבגדים שלה ארוזים והיא מוזמנת להסתלק לי מהבית ומהחיים. היא כל כך בכתה והתחננה שאקשיב, אבל טרקתי את הדלת לא לפני שאמרתי לה שיש לה חצי שעה לעזוב וכשתחזור אני לא רוצה לראות אתה פה. אז חזרתי, והיא לא הייתה. השאירה רק מכתב ונעלמה יחד עם הלב שלי.
״שב.״ אמרתי ומזגתי לתוך שתי כוסות נמוכות וויסקי יקר שקיבלתי עם שיפוץ המשרד מעורכי דין חנפנים אחרים שמנסים להתברג להנהלת המוסד שבבעלותי.
הנחתי את הכוס על שולחני והגשתי לו. אני נעמדתי מולו ונשענתי על הקיר.
״התגעגעתי אלייך.״ הוא פצה את פיו לאחר כמה רגעים של שתיקה, ישבנו שנינו וחיכינו שאחד מאיתנו יעיז לפתוח את פיו.
״מה אתה רוצה ג׳ייק?״ נאנחתי, לעזאזל כמה התגעגעתי אליו, לשבת ולהשתכר עד אור הבוקר רק שנינו, לעולם לא יימאס לנו מזה, לילה אחר לילה. לימים האבודים האלה לפני שפגשתי את נעמי, שהיינו מספרים אחד לשני על המטורפת ההיא מאתמול בלילה. הוא סידר את שיערו השחור שהתאים בדיוק לחליפה המחויטת שלבש, סיימנו גם את פקולטה למשפטים ביחד, שנינו היינו שני צעירים שפתחו משרד שאף אחד לא האמין בו, אפילו ההורים. אבל כשהצלחנו להוציא עבריין גדול מהבוץ לפני ארבע שנים, תיקים ולקוחות התחילו לזרום אלינו כמו מים בנהר שוצף. עם המפץ הגדול הזה בנינו, ג׳ייק עזב את המשרד ועבר לפרקליטות המדינה.
״את החבר הכי טוב שלי בחזרה.״
״איבדת אותו כשפגשת את ארוסתי. פגשת קרוב מידי.״ הטחתי בו. כבר שלושה חודשים שלא שמעתי ממנו או ממנה.
״אין לך מושג כמה אני מצטער על זה…״ אמר ודמעות עלו בעינייו, הוא ניער את ראשו ולגם מהמשקה החריף שנמזג לתוך כוס כמצווה עליהן ללכת. ״תחשוב על זה. בבקשה תתקשר.״ הוא קם מהכיסא ורכס את כפתורי הג׳קט המחויט, מתקדם בצעדים גדולים ליציאה מהמשרד.
״ג׳ייק,״ קראתי והוא הסתובב על עקביו, ״גם אני התגעגעתי.״ התוודיתי והוא ניער כיווץ את גבותיו כלא מאמין, הביט בי וחייך חיוך חטוף. ״אני אתקשר.״ הוא הנהן בחיוך ויצא מהמשרד. שתיתי את כל הכוס כולה בבת אחת.
״אל תעבירי לי שיחות ותדאגי שלא יפריעו לי.״ ביקשתי מהמזכירה שלי והתיישבתי בכיסא שלי. נאנחתי על העתיד לבוא, המון בלבול וסתירות נפשיות, אני כבר רואה את זה.

״אד?״ בטי, המזכירה שלי דפקה על דלתי בעדינות, לבושה בחצאית קצרה וחולצה לבנה מכופתרת, נעליי עקב שחורות וגבוהות, שיערה משוך לאחור בקפדנות ואודם אדום על שפתיה. בטי היא ללא עוררין, אלילה. היא בדיוק מה שהייתי צריך עכשיו.
״תיכנסי,״ אמרתי בעדינות, מתכנן כל מהלך שלי. קמתי מהכיסא והתקדמתי אליה. התקדמתי בצעדים גדולים יותר משלה ולכן היא נרתעה לאחור.
״יש פה דואר בשבילך…״ היא מלמלה, ראיתי בעיניים שלה שגם היא רוצה את זה, בדיוק כמוני אם לא יותר.
תפסתי בפנייה ונישקתי אותה באגרסיביות, התרחקתי ממנה בבת אחת והיא נראתה מבולבלת, צעדתי לאחור צעד קטן והיא התקדמה אליי בצעד, מנשקת אותי ספק בעדינות ספק בחשש. היא נפלה בפח שלי.

נישקתי אותה באגרסיביות שלטענת נעמי, מחרמנת, והתקדמנו אל עבר השולחן שלי, אחזתי בישבנה המחוטב והרמתי אותה על שולחן הזכוכית שלי. היא הורידה ממני את הג׳קט שלא היה סגור והחלה לפרום את קשר העניבה, זורקת אותה על הרצפה כמו את החולצה שלי, התחלתי לפתוח את כפתורי חולצה בעוד היא פותחת את החגורה שלי ואת כפתור מכנסיי, חזייתה הלבנה נגלתה אליי והיא גנחה חלושות לאזניי כשנישקתי ומצצתי בתאווה את בית החזה שלה, הורדתי לה את החצאית בנשימה אחת והיא הרימה את רגליה על מנת להשתחרר ממנה. היא קמה מהשולחן והורתה לי להתיישב עליו,
התיישבתי על שולחן הזכוכית שהתקרר מהמזגן שכוון לשמונה עשר מעלות. בטי הורידה מעליי את תחתוני הבוקסר שלי והתכופפה לאיבר המין שלי, תופסת אותו בשתי ידיה ומתקרבת אליו לאיטה, התנשמתי בכבדות כשהכניסה אותו לפיה,

כמעט נהנתי מכל המצב עד שנעמי חזרה למחשבות, התמונה שלה ושל ג׳ייק במיטה לא יוצאת ממוחי, הצחוק שנשמע בחדר, בכל הזמן הזה פחדתי פחד מוות שיש שם אהבה, לעזאזל אני חייב לבדוק את זה. אני חולם עליה לפעמיים, לפעמיים אני כמעט מתקשר אליה ואז נזכר כמה היא אישה טיפשית ובוגדנית ומזויינת ולכל הרוחות אני אוהב אותה בכל ליבי.

גנחתי בהנאה גמורה כאילו אני לא חושבת על ארוסתי לשעבר, והרמתי אותה, היא חייכה אליי מבוישת ועכשיו תורי היה לספק אותה, הושבתי אותה על השולחן ופיסקתי את רגליה במקצת, תחתוני התחרה הלבנים שלה היו רטובים לגמרי והורדתי לה אותם באיטיות, כל כך איטי ומתמשך שנדמה היה כאילו גמרה מבלי שנגעתי בה. רגליה עדיין נעלו את נעליי העקב ונישקתי את כולן, מהקרסול ועד הירך הפנימית, היא הייתה כל כך להוטה שנעה בגלים רק כשהתקרבתי אליה, היא הייתה צריכה זיון טוב עכשיו, ראיתי את זה עליה. היא תפסה בראשי וקירבה אותו לאיבר מינה כמתחננת למגע, מצצתי והחדרתי את לשוני אליה והיא גנחה בקולניות, שלחתי את ידי לפיה על מנת שתשקוט והיא נשכה אותה מהנאה, היא משכה אותי מידיי אליה ונישקה אותי, החדרתי את אליה אצבעות והיא גנחה לאזניי, ההרגשה העילאית הזאת שאתה מצליח לספק מישהי היא תחושה שאין לה תחליף, הרגשתי גברי שוב לאחר שכבודי נרמס על ידי האישה היחידה שאהבתי כל חיי,
נהנתי מהשליטה הזאת בה, ידעתי שבימים רעים היא תתגנב למשרד שלי, ואני אתן לה את מה שהיא רוצה, כי אני שבוי בידי מישהי שאני בכלל לא יכול להביט בה.
״את הבחורה היחידה שזיינתי ולא בלבלה את השכל בזמן הסקס,״ אמרתי לה בזמן שהיא הושיבה אותי על אחת מקורסאות המשרד שלי,
״אני פחות בחורה של מילים.״ היא צחקה והתיישבה מעליי,
״פאק,״ אמרנו שנינו ביחד, היא לא הצליחה להחדיר את כולו בבת אחת ועשתה זאת באיטיות, בדרך כלל אני מחזיק הרבה זמן והפעם זה היה חזק ממני, בטי היא ללא ספק חיית מין, היא נראית עדינה, עד עכשיו הייתי בטוח שהיא כל כך שברירית שרק עם אנשוף עליה היא תתעופף למרחקים.
״אני גומר…״ התנשפתי,
״חכה לי,״ היא ביקשה ורכבה מעליי במהירות, גמרנו שנינו ביחד ובטי מיהרה להתלבש,
״היי, לאן?״ שאלתי מופתע, ״את לא נראית מהגומרות והולכות.״ צחקתי והיא אחריי,
״אני אחזור, אל תדאג,״ היא צחקה, שיערה שהיה משוך לאחור כבר לא היה מתוח כמו קודם, היא לבשה את ההלבשה התחתונה שלה וניצבה מול מראה קטנה שהייתה לי במשרד, הישבן המחוטב שלה היה מול עיניי וכל מה שרציתי היה לצבוט ולגעת בו.
קמתי לעברה לבוש בתחתוני הבוקסר שלי ונצמדתי לישבנה, התקשחתי שוב והייתי מוכן לקראתה בשנית,
״אתה לא נרגע מה?״ היא צחקה והסתובבה אליי, מנשקת אותי נשיקה סוערת שמשאירה טעם לעוד,
״אני קצת רעב,״ אמרתי כשהתנתקנו,
״להזמין לך משהו לאכול?״ היא שאלה והבעה אימהית כיסתה את עינייה, הנדתי ראשי לשלילה והיא עשתה פרצוף לא מבין,
״לא רעב במובן הזה.״ צחקתי והיא אחריי, היא הדפה אותי ממני והחלה להתלבש, הבטתי בה מתלבשת והבנתי שהיה לי כיף איתה וכנראה שמצאתי משהו להתעסק בו בערבי חורף גשומים, היא נשקה לשפתיי ארוכות ואני דחפתי את לשוני לפיה, היא לא התנגדה אך התנתקה ממני לאחר שניות ספורות.
״בחזרה לעבודה בוס.״ היא צחקה,
״העבודה יכולה לחכות,״ משכתי אותה אליי שוב וניסית לפתוח את כפתורי חולצתה אך היא מנעה ממני, ״אני יודע איפה את גרה,״ הזהרתי והיא צחקה,
״אולי כדאי באמת שתבוא לבקר.״ היא צחקה ואני אחריה, לפני שיצאה נשקה לי שוב נשיקה חטופה.

אני חייב לדבר עם נעמי.