What? -פרק 3 | 16+

לכו רציתי להוסיף~
התעוררתי באמצע הלילה כשידי חובקת את בטי. היא דמתה למלאך. היא נראתה כל כך שלווה וכל כך מאושרת שלא רציתי להפריע לה. זזתי ממנה בזהירות יתרה כדי לא להפריע לה והיא מילמלה משהו מתוך שינה וחזרה לישון. לבשתי על גופי את הבוקסר שלי שכבר הספיק להסריח וחיפשתי בארון שלה את הבוקסר הנוסף שאמרה שיש לה. פתחתי את הארון, הכל היה מסודר בסדר מופתי. על דלת הארון בטי תלתה תמונות של מי שנראה כמו אחיה, תמונה שרואים שהיא מפעם, שניהם היו ילדים קטנים וחיוך עצום שגורם גם לך לחייך באופן אוטומטי התפרס על פניהם. כשמצאתי את התחתון הבטתי עוד כמה שניות בתמונה ההיא וסגרתי את הדלת בשקט. החלפתי את התחתון ולבשתי עליי את המכנס של חבר שלה לשעבר. תהיתי אם ללכת, להשאיר אותה בידיעה שיקרית שיש מי שמחבק אותה בלילה אך בעצם היא תתעורר לבד. תכין קפה אחד. ובטח שלא תגיד לי כלום במשרד. או שכן? הסקס מקודם היה נחמה של שנינו, היא על אבא שלה ואני על נעמי. לעזאזל! עוד פעם נעמי.
כשגוללתי הודעות במכשיר הטלפון שלי, הלב שלי האיץ, דפק חזק יותר. היא שלחה הודעה. נעמי שלחה הודעה. ארוסתי לשעבר שלחה הודעה. אהבת חיי שהיא בעצם גם השנאה הכי גדולה שלי.
״אני מצטערת, כל כך מצטערת. אד, בבקשה. אני מתגעגעת אלייך, במשך כל שלושת החודשים האלה לא הפסקתי לחשוב עלייך. לא שכבתי עם גברים ולא התקרבתי לאף אחד. גם עם ג׳ייק ניתקתי קשר. אני אוהבת אותך בכל ליבי, בבקשה תחזור אליי.״ רציתי לצרוח לשמיים, לא משמחה, מייאוש. לרגע ראיתי בטי סיכוי טוב שלי להשתחרר מנעמי, לתת לה ללכת, להרפות ממנה.
״אל תצרי איתי קשר.״ שלחתי לה בחזרה, רציתי לחבוט בעצמי ואז להזכיר לעצמי שאני עושה משהו טוב. בקבוק היין נשאר על השולחן ומזגתי ממנו אל תוך אחת מה כוסות שנשארו על השולחן גם הן.
זה היה צעד נכון? התחבטתי עם עצמי, אני מתגעגע אליה כל כך, היא מופיעה בכל דבר שאני עושה בתקופה האחרונה. ניסיתי להשתיק את המחשבות בעזרת כוס יין, וכשזה לא צלח מזגתי עוד אחת. נזכרתי שבכל פעם לפני שהיינו שוכבים, היא הייתה אוהבת להרגיש אותי, ממשת אותי בהנאה גמורה כמחייבת את עצמה להבין מה נכנס לגופה. תהיתי אם היא עשתה את זה גם עם ג׳ייק, אם את כל הסטיות וההרגלים מגונים היא הייתה עושה גם עם אנשים אחרים.
אני מתגעגע לסקס איתה, לישון איתה, להזכיר לה שאני אוהב אותה. למרות שאני אוהב אותה כל יום קצת פחות ובשבתות כשהבית ריק הרבה יותר.
״הייתי בטוחה שהלכת.״ בטי הקיצה משנתה ולבשה רק תחתונים וחולצה. היא הגיעה לסלון ונשמה לרווחה. כאילו פחדה שאלך.
״נעמי שלחה הודעה.״ אמרתי והצבעתי לטלפון שהספקתי לזרוק לקצה השני של הספה, היא ביקשה עם עינייה רשות לגשת אליו, הנהנתי והיא הרימה את הטלפון.
״וזה רע?״ היא שאלה בחשש, בטח שזה רע!
״אני לא יכול להסתכל עליה.״ אמרתי ובהיתי בסדק בקיר. הצורך לסיגר התעורר אצלי ונזכרתי שיש לי כמה באוטו. תכף אלך להביא, ניסיתי להרגיע את עצמי ואת הדחף לעשן משהו לפני שאתחיל לעשן את האבעות שלי. ״היא מעוררת בי בחילה.״
״נתת לה להסביר את עצמה?״ היא שאלה והנדתי ראשי לשלילה. ״אולי זה מה שאתה צריך…״ היא ייעצה לי, אני לא צריך הסברים. אני יודע טוב מאוד כמה היא כלבה בוגדנית. אני מפחד להפוך לנקבה לידה, נמושה שלא תצליח להוציא מילה מהפה בקרבתה. ״התקשרתי.״ היא אמרה והגישה לי את הטלפון. השעה הייתה שלוש אך לא מזמן היא שלחה את ההודעה והנחתי שהיא ערה.
״אד?״ היא ענתה לטלפון בהפתעה, ״אד, אני…״ שמתי אותה על רמקול כך שגם בטי תוכל לשמוע את השיחה. ״אני חשבתי שאתה לא רוצה לדבר.״ היא נאנחה. היא בטח מניחה את ידה על המצח ומגרדת אותו עכשיו. זה תמיד ככה כשהיא לא יודעת מה להגיד או כשהיא מוצאת את עצמה אשמה בדבר מה. נשמתי בכבדות ובטי הניחה את ידה על ירכי כדי שארגע. הודיתי לאלוהים שבחרתי לבוא אליה. הקול של נעמי עורר בי זכרונות טובים, כל המילים היפות, כך גם העלה בי את הזכרונות הרעים, כל הריבים והכעס שיצא כשדברים התפוצצו. היא הייתה האדם הכי שתלטן שפגשתי ובכל זאת הייתי מאוהב בה עד כלות.
״רצית להסביר את עצמך, לא?״ שאלתי ברוגע למרות שבתוכי בערתי ובטי ידעה את זה. מידי פעם ידה שהייתה מונחת על ירכי נעה מעט בדאגה. אהבתי את זה שהיא דואגת לי כל כך. חייכתי אליה חיוך קטן ומיד אחר כך השפלתי את מבטי.
״אני לא יודעת מה להגיד…״ היא נאנחה, גיחכתי,
״אין תירוץ מספיק טוב לבן אדם שניהלת רומן עם החבר הכי טוב שלו במשך חצי שנה, למי שאמרת לו בכל לילה שאת אוהבת אותו ושלא נדבר על זה שהיית מאורסת אליו.״ יריתי עליה את כל מה שהצטבר אצלי במשך שלושה חודשים.
״אד…״ היא מיהרה לנסות להשתיק אותי, בעצם לא אותי, את ההאשמות נגדה.
״מה אד?״ כעסתי ובטי בדממה הורתה לי לנשום עמוק. עשיתי כדבריה ושבתי לשיחה, ״אני לא צודק? פגעת בי כל כך, השארת אותי לבד בלי כלום, ואני מתערב שהיה לך מישהו, שלא היה לך טוב איתו וכשזה נגמר, כי זה החזיק חודשיים בדיוק נזכרת שהיה לך טוב איתי וכמה מטומטמת היית כשנתת לי ללכת. אני טועה?״ המשכתי לומר את שעל ליבי ומצידה היה שתיקה. שתיקה כהסכמה, את זה למדתי מהמורה שלי למתמטיקה ששאלה אם אני הוא זה שהעתיק במבחן.
״את פתטית נעמי, בבקשה אל תתקשרי אליי.״ הטלפון שהועבר לידה של בטי מחשש שאטיח אותו בקיר כשרק אשמע את קולה נותק ונשמתי עמוק. שתיתי את כל תכולת כוס היין בבת אחת ונשענתי אחורה.
״מרגיש יותר טוב?״ היא שאלה וידה כבר לא הייתה על ירכי, היא נשענה על הספה כמוני והביטה בי בזהירות.
״הרבה יותר טוב.״ אמרתי ונשמתי עמוק.
״אז למה אתה נאנח?״
אני לא נאנח,״ הבטתי גם אני בה, ״אני נושם לרווחה.״