What? – פרק 9 | 16+

נכנסתי נסער הבייתה, טורק את הדלת בקולניות כמבשר לאף אחד ולשום דבר שנמצאים בבית על שהגעתי. לעזאזל איתי. לקחתי את הפלאפון שלי וצלצלתי לבטי, משהיא לא ענתה הטחתי אותו בספה ואחרי כמה דקות מיהרתי להרים אותו לנסות לחייג שוב.
הרגשתי נוראי, הרגשתי מאכזב ויותר מזה מאוכזב. כבר כמעט שמונה חודשים שאני משכנע את עצמי שאני שונא בכל ליבי את האישה ההיא, שאני מוכן למישהי חדשה. ועד שהיא מגיעה, המישהי ההיא שאני יכול לזיין ולאהוב כאחד, שאני יכול לבכות לה ורק כשתיגע בפניי אוכל לחייך מהידיים החמימות שלה, מישהי שלא דורשת ממני להשתנות, אלא דורשת ממני להישאר כמו שאני,
אני נזכר בקודמת ומשתנק כשאני רואה אותה.
לכל הרוחות הרגשתי כאילו אני אדם ריק מתוכן, ממחשבה ובעיקר משכל. שבועיים שאני רודף אחריה, מבטיח שיהיה לנו טוב, שאני באמת אוכל לאהוב אותה ושאני מרגיש איתה על גג העולם, דורש מעצמי לשמור עלייה ודורש ממנה לשמור על עצמה, ועליי, כדי שלא אטריד את עצמי במחשבות ואטביע את עצמי בעבודה, ובהזדמנות הראשונה שיש לי, כמו אידיוט אני הורס את מה שבנינו.
כן, אידיוט זה מה שאני.
הוצאתי מהארון במטבח את רבע בקבוק הוויסקי שנותר לי ומזגתי חלק ממנו לתוך כוס. הנוזל צרב לי בגרון ומילא אותי בתחושה שהציפה את כל הרגשות לי. התיישבתי בספה לא לפני שהדלקתי את המערכת השמע על קול רם בסלון. הורדתי ג'קט החליפה, אחריו את העניבה, אחריה את החולצה עד שנשארתי בתחתונים צועק את המוזיקה שבקעה מהמערכת.
״על הזין החוק שאומר שאסור לי לנסוע שיכור."
שיכנעתי את עצמי שאני מסוגל לנהוג ושוב הכתרתי את עצמי כפחדן וירדתי למטה לבוש מכנס ספורט ארוך ונעליי ספורט, לחפש מונית.
״על הזין מונית.״ עליתי בחזרה לדירה ולקחתי את מפתחות הרכב. הייתי אובד עצות, ושיכור.
הייתי אובד עצות שיכור.
עמדתי בסתירה עם עצמי לפני שהתנעתי את הרכב, לא ידעתי אם אני באמת מסוגל לשבור את הנורמות שייצגתי עד עכשיו והייתי עוד מבועת ממקרי מוות ופציעות שנגרמו בעקבות אנשים טיפשים שנהגו בשכרות.
בעקבות אנשים טיפשים ושיכורים.
היא שווה את זה.
קבעתי והתנעתי את הרכב, לפני היציאה מהשכונה שלי היה לי עוד שבריר שנייה להתחרט, מאוחר מידי.
רמזור ראשון, ואני כבר רישמית פורע חוק. כל הדרך מילמלתי לעצמי מה אגיד לה כשאראה אותה, כמו בסרטים האלה שכוכב הולך לפגוש את הכוסית של הסרט והולך בעקבות האהבה.
״אני מצטער, אני…״ התחלתי לבנות משפט בראש ועשיתי עליו חזרות שוב ושוב במהלך הנסיעה. כל אלו נחלו כישלון מאחר וכשסיימתי את המשפט שכחתי את מילותיו כשרציתי להגיד אותו שוב. הגברתי את הרדיו עד העוצמה הכמעט מקסימלית, הוא הכאיב לי בראש אבל זה הגיע לי. הגיע לי גם פטיש לתוך הראש לא רק מוזיקה גרועה ומחרישת אזניים.

דוממתי את המנוע ומרוב היותי שיכור כמעט נשפכתי החוצה מתוך הרכב, שעטתי מחוץ לקופסת הפח עם הגלגלים שעלתה לי הון ועליתי במדרגות לכיוון ביתה.
דפקתי בדלת, פעם ראשונה, והיה שקט, דפקתי פעם נוספת והפעם חזק יותר ושוב נענתי בשתיקה. כשהרמתי את ידי לדפוק הפעם השלישית הדלת נפתחה ובטי עמדה בפתח. עינייה היו אדומות במקצת ונראה שהופתעה לראות אותי, היא פוגשת בעיניי והשתיקה בנינו מדברת במקום מילים.
עוצמתית הרבה יותר. השיחה הכי חזקה שלנו, רק כשהעיניים מדברות.
״אני מצטער.״ פלטתי לאחר כמה רגעים של שתיקה ובהייה בדבר הכי יפה שיכלתי לבקש.
״אתה לא.״ היא קבעה וכמעט דמעה, משכתי אותה אליי והיא התרחקה, ״יש לי אורחים אם לא אכפת לך…״ הסטתי את ראשי כדי שאוכל לראות את הסלון שלה וראיתי את אדריאנה יושבת בסלון ונועצת בנו עיניים. החזרתי מבט לא מבין לבטי והיא שירבבה את שפתה התחתונה כלא יודעת.
״אד, תלך.״ היא ביקשה, הנדתי ראשי לשלילה והיא נאנחה והשעינה את ראשה על הדלת. ״אד…״
״בטי נהגתי לפה שיכור וכמעט דרסתי חתול, פגעתי בך ועל הדרך רמסתי את עצמי. אני שונא את האישה הזאת. אני מוכן בשבילך, אני רוצה אותך יותר מכל דבר אחר…״ נשמתי עמוק וראשה עדיין היה מושען על הדלת ועינייה נמלאו דמעות.
״זה לא הזמן…״ היא עצמה את עינייה ודמעות זלגו על לחייה והיא לא איפשרה לי למחות אותן. זה הכאיב לי כמו שלא חשבתי שיכאיב. ״אדריאנה תלך ואני אתקשר, טוב?״ היא ביקשה והתקדמה קצת יותר אליי, סוגרת קצת את הדלת. השכנתי את מצחי על מצחה והיא ריפרפה עם שפתיה על שפתיי.
התנתקתי ממנה ונכנסתי לביתה, היא נשארה מאחוריי מבולבלת, ״את יכולה להשאיר אותנו לבד?״ ביקשתי מאגרי אנה שביקורה היה נראה לי מחזר מאופן מחשיד. היא כמובן מיהרה לקחת את דבריה ולהתקדם עם התחת הקטן והחצוף שלה אל עבר היציאה. היא נשקה לבטי על הלחי וסגרה את הדלת כשיצאה.
״למה עשית את זה?״ בטי רטנה ונשארה לעמוד ליד הדלת.
״בחייך, זה היה הביקור הכי צבוע שראיתי.״ אמרתי ובטי הסכימה אך הפצירה בי לתת לה לנהל את החיים של עצמה.
״תעבירי את החיים שלך אליי.״ אמרתי לפתע,
״מה?״ היא שאלה וכיווצה את גבותיי בחוסר הבנה מוחלט.
התקדמתי אליה בחיוך, ״אני מאוהב בך נואשות, אני מקווה שאת רואה בי את העתיד שלך, למה שלא תעברי לגור אצלי? בכל מקרה כל המשרד חושב שאנחנו מאורסים.״ הצעתי לה וכרכתי את ידיי סביב מותניה ברכושניות על אף שלא הייתי צריך, ידעתי שהיא שלי ועוד יותר פחדתי מהעובדה שאני שבוי שלה.
״תגיד את זה שוב…״ היא ביקשה בשקט והניחה את ידיה על חזי, היא חייכה אליי חיוך רחב, שהראה שהיא מאושרת מבן אדם שיכול לשבור אותה כמו כלום, הרגשתי אותו דבר כלפי האישה שעד לפני משהו כמו חודש הדבר היחיד שעשתה הוא לקבוע לי פגישות.
״אני אוהב אותך, ואני מצטער, התנהגתי כמו טמבל.״
״רק את זה…״
״אני,״ נישקתי אותה על לחי שמאל, ״אוהב,״ הפעם על לחי ימין, ״אותך.״ נישקתי אותה נשיקה קטנה על האף, נדמה שזה היה הרגע הכי רומנטי שלנו והיא פשוט החליטה להתרחק.
״מה קרה?״ שאלתי מבולבל, משהיא לא ענתה שאלתי שוב, ״היי, מה יש?״ ושוב היא שתקה.
״מה יקרה אם תחשוב עליי דברים אחרים פתאום?״ היא שאלה והנידה בראשה, ״אם תראה שוב את נעמי?״ היא ירתה את השאלות שלה זו אחר זו,
״אנחנו מכירים כדי שאני אכיר בך צדדים אחרים, ונעמי לא מעניינת אותי.״ קבעתי והיא גיחכה, הבטתי בה בשאלה, ״זה לא היה נראה כך היום.״ הרגשתי כמו המטומטם הכי גדול שיש. הכי פתטי בעולם ועוד המון רחמים עצמיים שהרעפתי על עצמי באותו רגע.
״את רצינית איתי?״ שאלתי בספק, ״אני נוסע אלייך שיכור, מבקש ממך לעבור לגור איתי כי אני מאוהב בך כמו נמושה כוסית, אוהב בך כל דבר וחצי דבר, ואני יכול עוד לפרוט פה עשרות דברים שיגידו לך שאני אוהב אותך וכל מה שהיה היום במסעדה היה טעות!״ לאט לאט קולי עלה ועיניה דמעו, לא שאני אוהב לראות אותה בוכה, זה פשוט לא עיניין אותי באותו הרגע.
״מה אתה חושב שקל לי לאהוב אותך? עד שאני מרשה לעצמי להתאהב אתה כבר הולך ומתבלבל מאחרת, שלא תעז להפיל את זה עליי, גם לי קשה אד ברוכים הבאים לעולם שלא סובב סביבך!״ בטי לא נשארה חייבת וצעקה כמוני,
״אני יודע שקשה להתסדר איתי,״ הטונים של קולי ירדו כמו הדמעות על פנייה, ״פשוט בואי ננסה…״ כמעט התחננתי.
״אם נתחבק עכשיו זה לא אומר שוויכוח הזה נגמר ואתה יודע את זה…״ היא התיישבה על הספה והתקדמתי אלייה כך שברכי על הרצפה ואני בגובה שלה.
״אני יודע.״ הסכמתי וחיבקתי אותה, לא רציתי להרפות ממנה.
״זה אומר שאת עוברת לגור איתי?״ שאלתי בחיוך זחוח,
״לתקופת ניסיון!״ היא התגוננה ודחפה אותי קלות,
לכל הרוחות, אני אוהב אותה.