Wicked game- פרק 21

פרק 21- ידידה

פרק 21: ידידה

בן ישב ואני הייתי ישובה על בן, השמיכה נחה על אגניו שנינו הבטנו אחד בשנייה מבלי היכולת להפסיק כבר כמה דקות מתמשכות, היינו אחרי סיבוב שני של סקס מדהים לפני שנתנאל יגיע, הוא אמור לנחות עוד שעה ואני אצטרך להיפרד מבן.

״על מה את חושבת?״ הוא שאל בשקט נעים וליטף את ירכי החשופה.

״סתם, עליך כרגיל,״ עניתי, הנחתי את ידיי על צווארו, וקירבתי את לנשיקה רכה ואוהבת.

״תיפרדי ממנו,״ ביקש כששפתיו עדיין קרובות לשלי והן נוגעות לא נוגעות. חייכתי והנחתי את מצחי על כתפו.

״אני לא חושבת,״ עניתי בשלילה.

״למה?״ הוא שאל באי הבנה.

״כי אין לי אף סיבה מוצדקת.״

לא יכולתי לעשות לו את זה, אני לא אוכל להסתכל לו בעיניים ולהגיד לו שזה נגמר מבלי שהוא עשה כלום, הוא הקריב יותר מדי בשבילי וזה יהיה לא אנושי מצדי.

״אז מה.״ משך בכתפיו, ״אני רוצה אותך, את שלי,״ אמר ברכושניות וסטרתי לזרועו בכעס.

״אני לא רכוש שלך,״ אמרתי בעצבנות למרות שכל כך אהבתי את המשפט הזה. אני שלו, אני שייכת לו ושהוא שייך לי ולא לאף אחת אחרת.

״צודקת,״ אמר בהתנצלות, ״אבל את עדיין שלי.״ הוא חייך לצווארי בממזריות וצחקקתי בזמן שאני תפסתי בעורפו ומשכתי אותו קרוב יותר אליי, רציתי אותו הכי קרוב אליי, מבלי להתנתק.

״אני שלך,״ לחשתי באוזנו וקצב דפיקות הלב שלי האיץ.

הוא תפס בפניי וקירב אותי לנשיקה, חייכתי והצמדתי את שפתיי לשלו, כשהוא ניסה לדחוף את הלשון שלו לפה שלי עצרתי אותו.

״אני נכנסת להתקלח לפני שנתנאל יגיע ויריח את הבושם שלך עליי.״ זזתי ממנו והוא חייך אליי.

״זה היה חודש מדהים,״ אמרתי ויצאתי מהחדר שלו.

זה באמת היה חודש מדהים ואין עצובה ממני עכשיו כשהוא נגמר, הייתי צריכה להתאפק ממש כדי לא למשוך את בן איתי למקלחת כמו שעשיתי בשבועות האחרונים.

נכנסתי למקלחת ופתחתי את זרם המים, לא רציתי שהריח המדהים שלו ירד ממני.

לאחר עשרים דקות בערך של מקלחת יסודית כרכתי סביב גופי מגבת ויצאתי מחדר המקלחת, הבית היה יחסית שקט והנחתי שנתנאל עדיין לא הגיע.

״בן,״ דפקתי על דלתו הסגורה וניסיתי לפתוח אותה אך היא הייתה נעולה, המנעול נפתח ובן פתח את הדלת למחצה.

״למה הדלת נעולה?״ שאלתי בחשדנות והוא הביט לאחור.

״לא משהו מיוחד, סתם,״ אמר וניכר בקולו שהוא היה לחוץ, הידקתי את המגבת על גופי ודחפתי אותו לאחור כך שיכולתי להיכנס לחדרו. על מיטתו ישבה בחורה קטנטנה בעלת שיער חום בהיר ועיניים ירוקות, היא הייתה מדהימה ביופייה. הבטתי בבן בשאלה.

״תכירי זאת אריאל,״ הוא אמר והלב שלי נפל לרצפה מאחר ולא לבשתי תחתונים, ״אריאל זאת טל, ידידה שלי.״ הוא הציג אותי בפני הבחורה היפייפיה. ידידה, רק ידידה.

״היי,״ אמרתי בחיוך מזויף והושטתי את ידי ללחיצת יד, היא נעמדה וחיבקה אותי, חיבקתי אותה ביד אחת בזמן שהשנייה תופסת במגבת שלא תיפול.

״נעים להכיר אותך,״ היא אמרה בחייכניות וחייכתי בחזרה.

״אני אלך להתלבש,״ אמרתי בחיוך מזויף והצבעתי על הדלת, לקחתי את רגלי, יצאתי בזריזות מהחדר כמו עכבר וסגרתי את הדלת אחריי בזמן שאני מחזיקה את הדמעות מליפול, זאת אריאל שיושבת שם איתו בחדר שלו, היא כל כך חמודה, איך אפשר לשנוא אותה?

הוצאתי גופייה ומכנסיים זרוקים שנראו לי כל כך מוזרים מרוב שהייתי רגילה ללבוש את החולצה של בן במשך התקופה הזו.

סחטתי את שיערי והסתרקתי בכזו עצבנות שהצלחתי לתלוש לעצמי כמה קבוצות שיער קטנות עם כל סירוק שהעברתי בשיערי.

שמעתי צעדים והסתובבתי באדישות, שיערי עף יחד עם הסיבוב ונח על כתפי.

״מה אתה רוצה?״ שאלתי בחוסר חשק.

״כלום, נראית נסערת כשיצאת,״ אמר כשהתקרב אליי וחזהו נגע בגבי, הוא כרך את זרועותיו סביבי והניח את כפות ידיו על מפרקי ידיי, העפתי אותו ממני וחזרתי להסתרק.

״מה הסיכויים שהיא תדפוק בדלת בדיוק באותו היום שנתי חוזר?״ שאלתי בחשדנות והוא התחמק ממבטי.

״פתאום זה נתי אה?״ הוא שאל בזלזול וגיחך.

״אל תשנה נושא,״ הפצרתי בו. ידעתי שהוא זה שהזמין אותה לכאן, זה היה רק עניין של זמן עד שהיא הייתה מופיעה בבית הזה וזה לא עשה לי טוב. הוא לא ענה וטוב שכך למה אחרת הייתי מרביצה לו עם המסרק.

״אני אענה,״ הכרזתי, ״אחד למיליון מיסטר בן, אבל אתה התקשרת אליה!״ קבעתי בכעס ואם היא לא הייתה פה גם הייתי צועקת את זה, אבל היא לא אשמה. ״נכון?״ שאלתי אותו והוא העביר את משקלו מרגל אחת לשנייה בהשפלה כמו ילד קטן.

״נכון,״ אמר לבסוף והרים את מבטו כל שעיניו הירוקות והמדהימות פוגשות בעיניי, עכשיו זה היה תורי להסיר במהירות את מבטי משלו כי אחרת הייתי נמסה מהמבט שלו.

״וזה הזמן שלך לצאת מהחדר,״ אמרתי וברצינות ודחפתי את החזה שלו, הוא לא זז.

״אני לא מבינה,״ אמרתי וצחקקתי כמו מטורפת, ״לפני שעתיים זיינת אותי והפצרת כמה שאתה אוהב אותי, עשר דקות לא עוברות ואתה הולך אליה.״ הכיתי אותו אין ספור פעמים מכות שלא הזיזו לו, הוא תפס בידיי ומחץ אותי אל החזה שלו.

״אני אוהב אותך, באמת,״ אמר בכנות אך הפעם לא נתתי למילים היפות מדי לחלחל.

״אמרת את זה לבחורה הלא נכונה.״ התנתקתי ממנו בפראיות ויצאתי מהחדר בסערה, אריאל ישבה בסלון בנימוס והסיטה את מבטה מהטלוויזיה כשהבחינה בי, חייכתי אליה.

״את רוצה לאכול משהו?״ שאלתי בנימוס.

״כן, אני גוועת!״ היא קראה וצחקקתי.

״חבר שלי אמור לחזור מחול אז אני כבר אארגן ארוחת ערב משפחתית,״ הצעתי והיא הנהנה בהתלהבות.

״אני אעזור לך,״ הציעה בנימס והפשילה את שרווליה, ״אני בשלנית מצוין, ככה בן היה אומר לי,״ אמרה בחיוך ובן נכנס למטבח כשידיו תחובות בתוך כיסי הג׳ינס שלו.

״נכון?״ היא שאלה בציפייה למילה טובה אך בן רק הנהן ביובש והלך לשבת בסלון.

״מה יש לו?״ היא לחשה באזני כלא מבינה ומשכתי בכתפיי כלא יודעת אך ידעתי בדיוק למה.

״בן סיפר לי הרבה עלייך,״ ציינתי והיא הסמיקה, בתוך תוכי חייכתי לעצמי. היא כל כך מתוקה שזה כבר לא אמיתי, אני מבינה למה הוא התאהב בה, היא כל כל עדינה ומיוחדת לעומתי שאני סתם גסה ומשעממת.

״מה הוא אמר?״ היא שאלה בסקרנות.

״שאת הבחורה הכי מיוחדת שהוא פגש,״ עניתי בחיוך וניסיתי שהוא יהיה כמה שיותר אמיתי ואמין.

״אני שומע אתכן אתן יודעות,״ בן קרא מהסלון.

״אבל אמרת את זה,״ קבעתי עובדה, ״נכון?״ שאלתי אותו בהתגרות ובתוך תוכי רציתי שהוא יגיד לי כמה אני מיוחדת מבלי שזה יהיה סתם ושבאמת תהיה לזה משמעות.

״כן,״ ענה מחוסר ברירה ודפקתי על השיש בתרועת ניצחון.

״רואה?״ שאלתי אותה בהתלהבות וקרצתי, היא רק צחקקה צחוק מתוק וחזרה לחתוך את הסלט.

חמש דקות לאחר שסיימנו אני ואריאל לדאוג לבישול ולניקיון נתנאל דפק בדלת, רצתי בכדי לפתוח את הדלת, נתנאל עמד שם כשהמזוודות הרבות סביבו, הוא חייך כראה אותי ומשכתי אותו לנשיקה של געגוע. רק כשראיתי אותו הבנתי כמה התגעגעתי אליו ועם כל הגעגוע הרגשתי כל כך צבועה כי מאחוריי עמד בן, האדם שבגדתי בנתנאל איתו במשך כל החודש שהוא היה בארצות הברית ובטח התגעגע אליי כל הזמן הזה.

״יפה שלי,״ לחש לשפתיי וחייכתי אליו, הוא כרך את ידיו סביב גבי התחתון ומשך אותי קרוב קרוב אליו, כאילו בן ואריאל לא עומדים מהצד ומביטים בנו.

״תיכנס,״ פקדתי עליו, ״יש לנו לילה שלם להתנשק,״ לחשתי בכדי שלא ישמעו, הרמתי שתי מזוודות שהיו יותר כבדות ממני והכנסתי אותן לבית.

בן קם בכדי לעזור לי אך הזזתי אותו ממני והנחתי את המזוודות באחת הפינות.

״הכנת את זה בשבילי?״ נתנאל שאל וכרך את ידיו סביב בטני בזמן שהוא מנשק את צווארי, צחקקתי והנהנתי.

״אני ואריאל,״ תיקנתי אותו ואריאל נופפה לו לשלום.

״היי,״ היא אמרה ולחצה את ידו של נתנאל.

״היי.״ הוא לחץ את ידה בחזרה אבל לא הבין בדיוק מי זו, לא רציתי להציג אותה מאחר ולא ידעתי מה היא בשביל בן.

״אל תהיה בכזה הלם אחי,״ בן הפיג את השקט והמבוכה, ״היא ידידה שלי מהצבא,״ הוסיף למרות שאני, אריאל ובן ידענו שהיא בכלל לא ידידה, היא הרבה יותר מזה.

״שנשב?״ הצעתי בחיוך וכל אחד תפס את מקומו סביב השולחן, התיישבתי ליד נתנאל ואל מול בן.

נתנאל הניח את ידו על ירכי וליטף אותה כל שמדי פעם הוא גולש מעט פנימה, הנחתי את ידי על ידו ועצרתי אותה מתזוזה. נתנאל בטוח ירצה שנשכב הלילה ואני לא יודעת אם אני אהיה מוכנה לזה.

אכלנו במשך שעה לפחות וכולנו הקשבנו לחוויות של נתנאל מהמדינה המדהימה בה הוא שהה.

״לא באתי בידיים ריקות,״ הצהיר בחיוך וניגש למזוודה הקטנה, הוא פתח אותה וזרק לבן את הבושם שלו, הבושם שאני כל כך אוהבת.

״תודה,״ בן אמר בחיוך והניח את הבושם על הרצפה.

״ולחברה שלי,״ אמר בחיוך והגיש לי קופסא, חייכתי אליו ופתחתי אותה.

״דיי!״ קראתי בהתרגשות וסגרתי את הקופסא במהירות, ״אני לא יכולה לקבל את זה.״ דחפתי את שרשרת הזהב אליו בחזרה.

״אני לא שואל אותך,״ מחה והגיש לי אותה שוב, עמדתי לבכות, הוא קנה לי את השרשרת המדהימה הזו בזמן שאני הלכתי מאחורי גבו, אני לא יכולה לקבל את זה, בעיקר לא מול הפרצוף של בן הזועם.

״קדימה,״ הוא מלמל וטפח על גבי, ״תני לי לענוד אותה עלייך,״ ביקש והגשתי לו את הקופסא, הזזתי את שיערי לצד והוא שם אותה עלייך.

״יפייפיה, בדיוק כמוך,״ אמר באהבה ונישקתי אותו, הפרפרים שהיו לי כלפיו כבר לא היו שם כמו פעם, אולי מעט, ממש מעט.

״אוו…״ אריאל אמרה מהצד בקול קיטשי וצחקקתי אל שפתיו של נתנאל.

״מה אתה אומר?״ שאלתי את בן כשהתנתקנו מהנשיקה.

״מדהימה,״ בן גייס את הקול הכי נחמד ואמין שלו, כל כך החזרתי לו.