Wicked game- פרק 27

רק 27- דף חדש

נעמדנו אני ובן מול הדלת של המקום שעד לא מזמן הייתי קוראת לו ״בית״.
״אל תפחדי, אני כאן.״ בן שילב את אצבעותינו ונדבקתי אליו, באמת פחדתי פחד מוות.
בן לקח את המפתחות ופתח את הדירה, עמדתי מאחוריו כשידי לופפת את זרועו ואני משתרכת אחריו כמפוחדת.
בן נכנס למקום שעד לפני שבוע היה הבית שלי ועכשיו הוא הפך לקובץ של זכרונות נעימים ופחות נעימים.
בשבוע הזה הספקנו אני ובן להתקרב שוב כמו פעם כשהיינו נערים, נופר ילדה בת קטנה ויפה וזה נראה כאילו החיים שלי הולכים ומסתדרים מעצמם, גם הפצעים שנתנאל השאיר הולכים ומגלידים.
דלת המקלחת נפתחה ונתנאל יצא משם, כולו היה חבול בפנים ושטף דם כחול גדול עיטר את זרועו.
״מה קורה שותף?״ בן שאל בחיוך נטול הומור וכרך את ידו סביב כתפי.
״מה אתה רוצה?״ נתנאל שאל בחוסר סבלנות והביט בי מבט חודרני ומפחיד, השפלתי את מבטי לרצפה וחיכיתי שבן ידבר.
״באנו לקחת את הדברים של חברה שלי,״ בן אמר בהתגרות והבחנתי שנתנאל משתוקק לרסק לו את הפרצוף אך הוא שומר על איפוק מאחר ובן מערים עליו בקלילות.
״בואי,״ אמר והתקדמנו לחדר השינה שפעם היה שלי ושל נתנאל ועכשיו? עכשיו הוא סתם חדר.
״קחי מה שאת צריכה יפה שלי, אני פה,״ בן אמר בכדי להשרות תחושה של ביטחון, הנהנתי והשתחררתי מבין זרועו המחבקת, הוא נשכב על המיטה ועצם את עיניו.
מסכן, הרגתי אותו במשך השבוע הזה. כל השבוע לא הפסקתי לבכות מכאבים ומפחד שנתנאל איכשהו יחזור ויעשה לי משהו, זה כלל גם סיוטים באמצע הלילה שהקפיצו אותו בלי סוף והוא היה נשאר ער איתי עד שהייתי נרדמת.
״את מסתדרת?״ שאל והנהנתי בזמן שאני ממשיכה להעמיס בשלוש המזוודות הגדולות בגדים וחפצים שלי.
פתחתי את המגירה של ההלבשה התחתונה שלי וזרקתי על פניו אחד מהתחתונים שלי, הוא חייך ותחב את התחתון באחד מכיסי הג׳ינס שלו.
״אני אמסגר ואתלה את זה אצלי בחדר,״ אמר וצחקתי.
הטלפון של בן צילצל והוא יצא מהחדר בכדי לענות בזמן שאני המשכתי להעמיס בגדים אל תוך המזוודות.
נתנאל נעמד בפתח החדר וניסיתי להראות כאילו לא שמתי לב אליו אך הלב שלי התחיל לפעום מהר יותר מהלחץ והפחד. פחדתי עד כדי כך שערימת בגדים שלמה נפלה לי על הרצפה, ידיי רעדו במקצת והתכופפתי בכדי לקפל אותם בחזרה, עשיתי הכל בכדי לא לפגוש את מבטו.
״טל,״ הוא נקב בשמי והרמתי את ראשי, הבטתי באדישות כמה שניות ואז השפלתי בחזרה אל ערימת הבגדים.
״אני מצטער,״ הוא אמר והלב שלי צנח לו, ניסיתי לא להקשיב לסתום את האוזניים ופשוט לסיים כמה שיותר מהר את האריזה.
״אני לא סולחת,״ אמרתי בקרירות והרמתי את הערימה שמקופלת מחדש אל המזוודה.
״תראי הייתי עצבני,״ אמר כתירוץ וצחקתי צחוק נטול הומור, הרמתי את חולצתי והסתובבתי, בכדי שיראה מה הוא עשה לי כשהיה עצבני, הוא הסתכל עליו מבועת וחייכתי חיוך מרוצה אך כואב.
״תודה שלא הרגת אותי, מופקרת שכמותי,״ חיקיתי את דבריו מאתמול בציניות והוא השפיל את ראשו, דמעה זלגה מעיני ומחיתי אותה במהירות.
״אבל זו את אשמה, את זו שבגדה בי,״ הוא אמר והרמתי את ראשי בחדות. הוא לא רציני, ״מה הבן זונה הזה נתן לך שאני לא נתתי?!״ נתנאל צעק והתקרב אליי בצעדי ענק, נדבקתי לקיר מפוחדת.
״אהבה, נתתי לה אהבה בלי סוף, בזמן שאתה אהבת את העבודה שלך,״ בן נכנס לחדר והציל אותי מנתנאל המאיים, שוב הביטחון חזר אליי, ״עכשיו תזוז ממנה לפני שגם את העצמות אני אשבור לך,״ הוסיף באיום וחיבקתי את עצמי.
״סיימת לארוז?״ שאל ונדתי בראשי, היו לי עוד כמה דברים קטנים.
״עוד רגע,״ אמרתי והכנסתי כמה דברים קטנים, על השידה הייתה התמונה שלי ושל נתנאל זרקתי אותה אליו והוא לא תפס, היא נפלה על הרצפה ונשברה, בדיוק כמו הקשר שלנו, הוא הביט לשנייה בתמונה ואז הרים את מבטו אליי.
״תחשבי בהגיון, איתו את רוצה לחיות? הוא יבגוד בך על ימין ועל שמאל,״ נתנאל ניסה להסית אותי נגדו וחייכתי אל בן שהחזיר לי חיוך.
״אני מכירה את בן עוד הרבה לפני שהכרתי אותך, אני יודעת מי הוא,״ אמרתי ובן הביט בנתנאל במבט ניצחון, ״ולפחות הוא לא הכה אותי בלי רחמים.״ משכתי בכתפיי ובן נשכב על המיטה בחזרה, המשכתי להעמיס את ההלבשה התחתונה שלי במזוודה, תהיה לי הרבה עבודה בשבוע הקרוב.
נתנאל עמד שם רותח מעצבים בזמן שאני מתעלמת ממנו ובן משחק עם התחתונים שלי בדיוק כמו שאופייני לו.
״את יודעת שאני טיפוס עצבני,״ נתנאל אמר ובן אגרף את ידיו, נאנחתי ונדתי בראשי.
״נתנאל אני לא ישנה שבוע שלם בגלל הכאב של המכות והסיוטים שתחזור ותנסה לאנוס אותי,״ אמרתי עם דמעות שחונקות את גרוני, ידיי מתחילות לרעוד מהזיכרון המחריד ואני משפילה את ראשי בכדי שלא יראה אותי בוכה.
״זה היה שגעון רגעי,״ הוא תירץ כאילו זה דבר נורמטיבי שעובר על סדר היום. בן קם במהירות, תפס בגרונו והדביק אותו לקיר.
״אני מבין שהמכות שחטפת לא הספיקו לך אה?!״ בן צעק כל כך חזק עד שנהיה אדום, ״שיגעון רגעי… אם רק היית מעז להוריד לה את המכנסיים הייתי עושה לך ברית מילה בסגנון שלי חתיכת חרא.״ בן הנחית אגרוף בפניו ושחרר אותו. נתנאל ינק אוויר, מנסה לחזור לנשום כרגיל, בן גם לקח נשימה עמוקה בכדי לרסן את עצמו כי לולא הנשימה הזו קרוב למדי שהוא היה הורג אותו.
״בן…״ קראתי בכדי לעצור אותו, הוא התקרב אליי וליטף אותי בכדי לנסות להרגיע אותי ולבסוף נשק לראשי. את שאר הדברים שלי דחפתי כמה שיותר מהר למזוודות, בן לקח שתיים מהן ואני סחבתי את הקטנה.
״שלום ולא להתראות, שותף,״ בן אמר לפני שיצאנו מהחדר ולאחר מכן מהבית שפעם היה הבית שלי.
״תודה על הכל,״ אמרתי לבן כשהוא סגר את הדלת אחרינו, הוא הניח את המזוודות לרגע ותפס בפניי.
״הכל אני אעשה בשבילך, הכל.״ הוא ליטף את פניי בעזרת אגודליו ונישק אותי נשיקה ארוכה, רכה ואוהבת, מסוג הנשיקות שאני מכורה אליהן.
״עכשיו בואי נחזור לבית, יש לנו יותר מדי דברים לעשות.״ הוא ירד במדרגות ואני הבטתי בו מאחור וחושבת מה עשיתי שזכיתי בגבר כמו בן.

״אני צריכה לפרוק אבל,״ ניסיתי להתחמק מהנשיקות המציקות שלו.
״התגעגעתי אלייך,״ אמר וכרסם את שפתי התחתונה, צחקתי וניסיתי להזיז אותו ממני אך הוא רק חיזק את אחיזתו סביבי והמשיך לנשק אותי.
״מה אתה רוצה?״ שאלתי בכנות וכרכתי את זרועותיי סביב צווארו, נישקתי את אפו והוא צחק.
״אסור לי סתם לאהוב אותך?״ הוא שאל וליטף את שיערי, הטיתי את ראשי והבטתי בו בספקנות, הרמתי מעט את החולצה שלי עד שהחזייה מעט נחשפה אך הוא נראה מאופק כאילו זה לא הזיז לו.
״בטוח בטוח? כי אני קצת מכירה אותך.״ נישקתי את צווארו נשיקות אטיות ומייסרות. בן תמיד איבד את האיפוק כשזה הגיע לנקודות הרגישות בצוואר שלו.
״אני מתחיל לאבד את זה.״ הוא גיחך וצחקתי בקול אל צווארו, ״לא היום, יכאב לך,״ התעשת וקבע בדאגה. ליטפתי את הזיפים הנעימים שלו.
״נחמד מצדך ככה לדאוג לי.״
הוא דחף אותי לאחור ושנייה לפני שנפלתי על הספה הוא אחז בי בכדי שלא אפגע בגב. הוא הניח אותי בעדינות ועלה מעליי.
״מי ידאג לך אם לא אני.״ הוא שכשך את האפים שלנו. רציתי אותו יותר מדי, חבולה או לא, הייתי צריכה אותו קרוב ואוהב.
״אני בסדר,״ אמרתי, ״אני באמת בסדר,״ הוספתי בקול משכנע והבטתי בעיניו הירוקות.
״לא…״ הוא מחה אבל הרגשתי בקולו שהוא נשבר, בעוד מילה או שתיים, ליטוף ונגיעה אני אהיה חצי ערומה מתחתיו.
״כן.״ הנהנתי ומשכתי אותו מהעורף אליי לנשיקה.
״כנראה שאני אצטרך להיות ממש עדין,״ הוא נכנע ותפס את אחורי היריכיים שלי, הוא הרים אותי בעדינות והתקדם לחדר השינה שלנו. הוא השכיב אותי בעדינות על המיטה ושוב גהר מעליי.
״ממש עדין…״

״תסתכלי עליי,״ ביקש בקול נמוך וסקסי, פקחתי את עיניי ומבטינו הצטלבו, הוא המשיך לחדור אליי באטיות ובעדינות.
כל כך הרבה אהבה הציפה את החדר. דאגה, אכפתיות.
בחיים לא חוויתי סקס כל כך עדין איתו חוץ מהפעם הראשונה שלי איתו, רק לחשוב על הזיכרון המתוק עלה לי חיוך על הפנים.
״מה את מחייכת?״ הוא שאל וחדר אליי שוב באטיות.
״סתם, זה מזכיר לי את הפעם הראשונה שלנו,״ השבתי והתנשפתי. בן הצמיד את פיו לשלי ושלחתי את ידי לעורפו.
זוהי מערכת יחסים שבחיים לא חשבתי שהיא תעבוד, אבל כנגד כל הסיכויים היא עבדה.
משכתי אותו קרוב יותר אליי כך שאפילו סיכה לא תעבור בנינו, אהבתי את זה ככה, צמוד.

״אני אוהבת אותך רומיאו.״
״גם אני אותך יוליה.״