Your'e My Heaven פרק 14

אני מתעוררת בבוקר שקט, בלי שאף אחד יעיר אותי, אני מסתכלת על השעון שלצידי ורואה שכבר 11 בבוקר. היום יום ראשון,אני אמורה ללכת לבית ספר,למה אף אחד לא העיר אותי? או כמובן,אני חולה. איזה אושר.
אני מתיישבת באיטיות על המיטה, מושיטה יד לפלאפון שלי שעל הארונית הקטנה, אני מסתכלת ורואה ששלחו לי המון הודעות. טוב, מישהו,שלח לי המון הודעות. זה ג'וש כמובן. הוא שלח איזה 10 סמסים לפחות. מעניין מה היה לו כלכך דחוף.
'בדקתי את זה, אני בבית מחר'
'את ערה?'
'תעניי !!'
'נהנתי איתך מאוד,מרגישה יותר טוב?'
ועוד כל מיני כאלה.
אה וכן, האחרון החביב,
'אני אוהב אותך' שקראתי את זה הרגשתי שהלב שלי עוד דקה מתפוצץ.
לא ידעתי מה לכתוב לו. לענות לו על השאלות או להגיד לו גם אני אותך?
החלטתי לבסוף פשוט להתקשר אליו.
"הלו" עונה לי קול שנשמע מאוד מאוד עייף.
"בוקר טוב ג'וש, זאת אני.."
"מי זה אני?" הוא נשמע עייף ממש!!
"ניצן"
"ניצן,למה לעזאזל התקשרת אלי עכשיו?"
לא הבנתי מה הבעיה. למה הוא כועס?
"מה למה? שלחת לי המון אסמסים הבוקר ולא ידעתי לאיזה מהם לענות אז החלטתי להתקשר"
"לא רשמתי אותם הבוקר..מתוקה תבדקי שוב את השעה ששלחתי לך אותם"
אני בודקת וקולטת שהוא רשם אותם ב11 ו12 בלילה. יופי ניצן. ילדה מטומטמת.
"אוי.. אני ממש מצטערת ג'וש..סליחה" אני רוצה לקבור את עצמי עכשיו.
"זה בסדר.. טוב אני חוזר לישון.. אני אתקשר אליך מאוחר יותר"
"טוב, ביי"
"ביי,אוהב אותך." עולה בגופי צמרמורת.
"גם אני.. גם אני אותך" בקושי הספקתי והגיד את זה והוא ניתק.
אני זורקת את הפלאפון על המיטה ובוהה בקיר.
הדלת נפתחת ואני רואה את אמא שלי.
"התעוררת? שמעתי שדיברת עם מישהו בפלאפון"
"כן ,עם הדר". וואו כמה זמן לא דיברתי עם הדר !! דיברתי איתה קצת בשבועיים שג'וש לא היה,אבל זה גם הרגיש שונה. יש לה חברות חדשות והיא השתלבה יפה מאוד. לא כמוני.
"אוקיי.. איך את מרגישה?"
"לא משהו". אמא שלי מסתכלת עלי, נראה כאילו היא חושבת על משהו. היא סוגרת את הדלת ואני ממשיכה לבהות בקיר. אני מצחצחת שיניים וחוזרת לחדר. אני לא מתכוונת לצאת מהחדר ומהפיג'מה הזאת היום. אני בודקת את הפייסבוק, ומדברת עם הדר בפלאפון. כל כך התגעגעתי לדבר איתה. היום עובר לאט וסוף סוף ג'וש מתקשר אלי. ~התרגשות התרגשות~
"היי מתוקה"
"היי "
"אני רוצה להספיק לראות אותך היום"
"אני חולה."
"לא אכפת לי"
"אוקיי, איך תעשה את זה? ההורים שלי בבית."
"אל תדאגי, יש לי תוכנית" אני מדמיינת לעצמי אותו מחייך את החיוך הממזרי שלו מהצד השני של הקו.
"ספר !!"
"לא. וחוץ מי זה אני מחוץ לבית שלך אז ביי, נתראה עוד כמה דקות!!"
הוא מנתק. דמאט.
אני שומעת קולות מלמטה ומבינה שהוא כנראה הגיע. אני שומעת דפיקות על הדלת אני פותחת ורואה אותו. אני מתלאת התרגשות ואני רוצה לקפוץ עליו. הוא כזה יפה.
"שלום ילדה יפה, אני כאן בשביל לתת לך את שיעורי הבית שלך מהיום, ויש לך הרבה גברת צעירה, אז אנא ממך,שבי" הוא אומר במבטא אנגלי. אני מתפוצצת מצחוק והוא מחייך ומחבק אותי.
"אין לנו הרבה זמן, אני בסך הכול צריך לתת לך בכאילו את השיעורים שלך"
"אוקיי, אז.. טוב.. מחר אתה לא בבית?
"לא.."
"איפה תהיה?"
"בוא נגיד שבמקום מרוחק מאוד.. מאוד.. מאודד !!"
"נו תגיד כבר איפה?"
"הוואי.. ואני אהיה שם הרבה יותר משבועיים.. הרבה יותר. לצילומים של התלקחות."
"שוב?"
"אני מצטער,מבטיח לך שאני אתקשר כל יום לפחות פעם אחת"
אני מחבקת אותו. אני תוהה מה המערכת יחסים שלנו כרגע. זה מוזר. אין מצב שאנחנו חברים,אבל גם לא רק ידידים כי התנשקנו וגם הוא אמר לי שהוא אוהב אותי. אני מחליטה לשאול.
"תגיד ג'וש.. מה אנחנו?"
"מה זאת אומרת מה אנחנו?" הוא מחייך ומנשק אותי נשיקה קטנה ורכה על השפתיים.
"אתה יודע.. בתור זוג?"
"אהה .. בוא נגיד שאם היינו כותבים על זה בפייסבוק, היינו רושמים : זה מסובך"
"אז אתה לא יודע בדיוק מה אנחנו"
"לא. לא ממש.. אבל אני יודע ש.."
"ש..מה?"
"שאני אוהב אותך"