אהבה והערכה
מדי פעם אני תוהה איך אנשים יכולים להיות כל כך אכזריים וחסרי רגישות.
אולי זה פשוט טבע האדם.
בלי שום רגשות אכפתיות
הם יגידו לך דברים שיגרמו לך לבכות.
לשבת לבדך בחדר ולתהות "במה טעיתי?"
בימים כאלה,אני מוצפת ברגשות האיומים ביותר שלי ופשוט לא מצליחה להוציא אותם מהמחשבה.
"למה אני?"
"לא מגיע לי לקבל יחס כזה"
"למה הם עושים לי את זה?"
אני לא יכולה יותר להחזיק את הדמעות והן פורצות החוצה.
בימים כאלה אני מרגישה כמו תינוקת, למה אני בוכה? אוליי אני פשוט רגישה מדיי? רק תינוקות בוכים ואני כבר בוגרת. אז למה אניי לא יכולה להפסיק?
בימים כאלה, הדבר הכי משמעותי שאני שמה לב אליו הוא טוב לב אנושי.
לא הרבה אנשים היו לצידי, אבל אלו שהיו… כל כך יקרים לי.
מעבר למילים שיכולות להסביר ,האנשים המעטים האלה אוהבים אותי עם כל הפגמים והטעויות שלי,
הם האנשים שאני אוהבת אותם מעומק לבי ואוקיר לשארית חיי. גם אם וכאשר אפרד מהם.
בימים כאלה רגשות מן העבר חומקים בחזרה…
ושוב, כמו התינוקת שאני עלולה להיות.
אני בוכה.
למה כל שאר האנשים מסביבי התעלמו ממני ולא יכלו להיות שם בשבילי כשאני בודדה או עצובה?
האם אני בלתי נראת?
יום אחד, הלכתי הביתה מבית הספר בזמן גשם. לא היתה לי מטרייה וילדה אחת שהלכה באותה הדרך מאחוריי אמרה לי "רוצה ללכת איתי מתחת למטרייה? אני רואה שאת נרטבת מהגשם."
הגשם היה חלש ובמילא כמעט הגעתי הביתה.
אך למרות זאת תוך פחות משנייה חייכתי אליה ועניתי "כן".
אחרי שהגעתי הביתה אמרתי "תודה לך" ונפרדתי ממנה.
אף על פי שאף פעם לא אמרתי לה זאת, היא עשתה אותי שמחה.
זה פחות או יותר כל הסיפור. ולמרות שזה עלול להישמע מטופש שאני מעריכה את זה יתר על המידה.
אותה ילדה גרמה לי לחשוב שאולי עוד יהיו ימים כאלה, שלבני אדם יהיה אכפת אחד מהשני מעומק הלב וללא תנאי מקדים.
אחרי הכל. היא הילדה היחידה שאיי פעם הציעה לעזור לי ללא שום בקשה מצדי. וזה משהו שלא אשכח.
בבקשה תדעו שאנשים שאוהבים אותכם עם הפגמים והטעויות שלכם, הם אותם אנשים שמאירים את יומכם ויכולים לגרום לכם להיות באמת מאושרים.
ואילו אותם אנשים שכואב להם להגיד לכם מילה טובה, ולא מפסיקים להעיר לכם ולהשפיל אותכם בגלל פגמכים. הם אנשים שאין לכם שום סיבה להיות בחברתם.
תאמינו לי, היו לי "חברות" כאלה בעבר ואני שמחה שעכשיו המצב שונה.
אנשים שמחפשים להשפיל ולגרום לאחרים לסבול בכוונה תחילה.
הם אנשים חסרי רגישות גמורה ובעלי רוע לב ולכן אין להתייחס אליהם.
בן אדם שאוהב את עצמו לעולם לא יחפש את הדרך להשפיל אדם אחר.
ולמקרה שלא הבנתם כבר,המושפלים האמיתיים הם המשפילים עצמם!
בבקשה תזכרו תמיד- הסוף יהיה טוב,ואם עכשיו לא טוב, זה עדיין לא הסוף!
אני מאחלת לכם את כל המזל והאושר בעולם! ומאחלת לכם שתאחלו זאת גם לאחרים !
תגובות (1)
היי, קודם כל ברוכה הבאה לאתר! אני מקווה שתיהני לכתוב כאן! :)
דבר שני, אהבתי את הכתיבה שלך, את מתארת את הדברים בצורה יפה ונוגעת, ממש התחברתי לסיפור ואני מסכימה איתך, עם כל מילה.
אנשים שמרגישים צורך "לרדת" לחייהם של אנשים אחרים ללא סיבה, הם בדרך כלל אנשים בעלי דימוי עצמי נמוך, שקמים בבוקר ולא אוהבים את עצמם או את החיים שלהם וכל עוד הם מנסים לחפות על זה בעזרת הבאת אנשים אחרים לשפל, הם לא שווים התייחסות.
לעומתם, יש אנשים שכן אכפת להם, והם שעושים את כל ההבדל, הסיפור עם הילדה שהביאה לך את המטרייה, זה כל כך יפה לראות שעדיין יש כאלו שאכפת להם מאחרים גם אם אין בניכם קשר מסוים :)
לסיכום, אהבתי את הסיפור שלך, את כותבת ממש יפה, ואני מאחלת לך רק אושר! :)
3> נעמי.