אווזים מפוטמים
הם סיפרו לי סיפור. סיפור דפוק ואמתי. הם סיפרו לי שבחוות של אווזים, דוחפים להם צינוריות עם אוכל ישר לקיבה, כדי שיהיו מפוטמים יותר, כדי שיהיו טעימים יותר. הם סיפרו לי שהאווזים צורחים מכאב, מסבל. אף אחד לא מקשיב.
כשהתחלתי לבכות, התגובה הראשונה שלהם הייתה לצחוק. הם צחקו על זה שאני באמת בוכה, בוכה בכלל אווז.
אם הם רק ידעו כמה האווז הזה מתאר אותי.
אני צורחת כל היום רק שמישהו ישים לב שמשהו כאן לא בסדר. אף אחד לא מקשיב. דוחפים לי קלישאות ותקוות שווא בדברים שלעולם לא יקרו. דוחפים לי את זה עם צינורית ישר לתוך הלב, ואני רק מחכה שמישהו שמספיק אכפת לו יגיע כבר ויעצור את הטירוף הזה.
הם לא שמו לב שאחרי שסיפרו לי את הסיפור על האווזים, איבדתי מהאנרגיה שהייתה לי שנייה לפני. פתאום, בדיוק כמו האווזים, כבר לא רציתי את האוכל שעמד לי מול העיניים, אפילו שלא אכלתי כל היום.
רק רציתי לבכות ולהיות אמיצה מספיק כדי להגיד למישהו את האמת בפרצוף. אבל אני לא אמיצה, אני רק אווז. צועקת וצורחת ואיש אינו שומע, איש אינו מבין.
תגובות (5)
אלסקה יקרה, העברת בצורה נהדרת את המסר. כתיבה נכונה, ומעוררת הזדהות.
בוקר טוב עולם, כך מכינים אוכל. פיטום האווזים משביח את בשרו וכבדו של האווז, כך שיהיה רך יותר וטעים יותר.
לא מתעללים בבעלי-חיים לשם התעללות, אלא מגדלים אותם ומכינים אותם לתפקידם – ארוחה.
תנו לחיות!! חיות.
אלסקה (איזה שם בחרת לעצמך), את אמיצה באמת. את לא אווז, את בת אדם עם כוח לדבר ואת יכולה בכל רגע נתון להעיף כאפה למישהו עם המילים שלך. תשתמשי בחכמה עם היכולת שניתנה לך.
וואו אין לך מושג איך שימחת אותי שכתבת את זה:)
כתיבה טובה :)
ממש כאב לי יחד איתך.
אהבתי את מה שכתבת. פגעת בול במה שאני מרגישה.. אם את צריכה משהו את מוזמנת לשלוח לי הודעה :)