[אין] חרטות – הקדמה

בבקשה תקראו את רציתי להוסיף קודם.
—-סיפור זה יכיל שפה גסה, אלימות וקטעים מיניים—-
"תודה." אמרתי וחייכתי חיוך מזויף, יוצאת ממכון הקעקועים, מהדקת את התחבושת על העור המגורה. נכנסתי למכונית המתפוררת והתנעתי, מחכה שתי דקות שלמות עד שהמכונית תפסיק להשתעל ותעבור לגרגור מתמשך. נסעתי ברחוב החשוך, מחכה לבית ולמטמון שהוא מסתיר בתוכו. כשסוף סוף עצרתי ליד המבנה הישן והמצחין, מיהרתי למעלה, במעלה המדרגות המרקיבות. צחנת האלכוהול והסיגריות הכתה באפי כשנכנסתי לדירה, נועלת אותה בבריח. ילד בן חמש הסתכל עליי בעיניים חומות, כמעט שחורות, וניסה להסתיר את דמעותיו. "היי…" לחשתי ותחבתי את ידיי מתחת לבתי השחי שלו, מרימה אותו לחיבוק. "למה שוב הלכת?" הוא שאל בקול רועד. "אמא הלכה לעשות קעקוע. קעקוע בשבילך. אתה רוצה לראות?" שאלתי בקול רך והושבתי אותנו על הספה המתפוררת. הוא הנהן ומחיתי את דמעותיו באצבעותיי משוכות השחור. הורדתי את התחבושת בעדינות והשלכתי אותה על הרצפה המטונפת. הצבעתי על הכיתוב המסולסל שעיטר את תחתית צווארי. באזור של עצם הבריח. "זה בספרדית. זה אומר 'בן שלי'." הסברתי ונישקתי את שיערו החום. הוא חיבק אותי בכוח. "תישני איתי." ביקש. "בטח," השבתי ונשאתי אותו אל ה"חדר" שלו, מקום קטן של חמש על חמש מטר רבוע. השכבתי אותו על המזרן וכיביתי את האור, מותירה אותנו בחשיכה. התכרבלתי לצדו של המלאך שלי, שהתבגר מהר מדי, וליטפתי את פניו עד שנרדם. ואז הנחתי לדמעה לזלוג מעיני וליפול על הרצפה המלוכלכת. אנחנו צריכים שינוי. עכשיו.