אכזבה כואבת ותקווה מתגשמת

את כותבת מעלף
אני מתרגשת , אני מחכה למחר
אבל אני מפחדת.
מפחדת לאכזב את ה'הורים' שלי..
אף פעם לא קיבלתי מילת עידוד, רק תחשבי גבוה קבלי גבוה.
תלמדי תעבדי תלמדי.
אני בכיתה של מגמה ויש מישהי שלא מחבבת אותי
אני הילדה הכי מכבדת שתראי. בחיים לא יזלזל במישהו
כל יום שהיתי צריכה לעשות איתה עבודה היא היתה עושה גיהנו.
דיבור נגוע, מתנהגת בחוסר איכפתיות. המיליפ הפוגעות
היתי סופגת הכל.. כאב לי.. מאוד. אני לבד, בלי חברות שאיתי בכיתה.
כל יום היתי באה מותשת מהלימודים הולכת לעבודה חוזרת לבית ורואה את הפרצוףהחמוץ של ההורים שלי, שוב ריבים על גירושים, שאני נכללץ בתוך הצעקות
ההטחות שלהם אחד בשהי שבסוף אני אשמה
כל הריבים אני יוצאת אשמה.
וזה לא מסקנה שלי. זה משהו שהם אומרים לי…
הנה עכשיו אני מארגנת את החדר לקראת מחר ואת הבגדעם, אמא שלי לא מדברת איתי,.אבא שלי בחדר שלו ושל אמא שלי ואחותי הגדולה עבודת.
'צריך לשים אותך בכיתה טיפולית' אמא שלי אמרה לי היום כשגזרתי עקום דף בגלל שהיא ביקשה ועוד יידעתי אותה לפניי שאני לא יודעת מי יודע מה.
אני מקווה שחברות הפעם ילמדו איתי באחד המקצועות כי אני כל היום עם פרחות ומופרעים.
חפרתי לך שיט.
קיצר אני באה להגיד שכבר לא אכפת לי מה יהיה, שרדתי את הבית.. אני ישרוד אותם

בדיוק, לא לאבד את הכבוד ^ ^
קטע יפה מאוד

תודה לשתיכן.. כולנו עברנו ונעבור את הדברים האלה בחיים. רק צריך לדעת לא ליפול בכל שלב.. :)

אני כלכך מסכימה איתך.. למרות שזה ממש קשה שלא ליפול…

אנחנו לא ניפול כי יש לנו כוח רצון :)