אלה הם חיי,ואני חי אם זה

עוד שעור אזרחות…
"יו לא יאמן איך בן אדם יכול לדבר כול כך לאט, זה פשוט לא יאמן, ממש תופעת טבעה”, חשבתי לעצמי, בקול רם.
הא… , היא לא כול כך אהבה את זה, מזל שהייתי הם אוזניות אז לא שמעתי אותה מרצה לי מול כול הכיתה, עוד פעם…
הצלצול הגואל קטע אותה באמצעה, " לא אבל אל תחשבו היא תחזור לסיבוב נוסף אני מכיר אותה היא לא מוותרת”.
ועד שעור נגמר ואינה שוב לוקח את עצמי לכיוון המעבדות, שאני שומע מי שהוא קורה לי מאחור, זאת הייתה לילה, "בעצם קוראים לה לילי אבל אתם לא רוצים לקרוא לה ככה!".
את לילה הכרתי עוד מהגן אבל התחברנו רק מכיתה ג' , שהגנה עלי מחבורה של בנות אלימות באופן מטריד!, ללילה אין אימא, והיא גדלה עם שלושה אחיות ואבא!, וכן אני מדגיש אבא כי לא תרצו לפגוש אותו… , ובטח שלא תרצו לפגוש אותו שאתם לידה!, רוב הסיכויים שהם אתם לא בנות אז זה קצת יפחד, כי לי עד היום יש סיוטים…

"שומע!, מתי אתה מסיים", שאלה לילה חצי רדומה, מסכנה עוד למודת היסטוריה.

"עוד שעתים ככה למה?”

"טוב תתקשר אלי שאתה מסיים".

"טוב.., אבל למה ?.

"אנחנו רוצים לרדת לשבת בחורף".

כן, אחד הבילויים המועדפים אצלנו זה לרדת לשבת על הסלעים בחוף העירוני , כמובן לא בעונת הנדידה של הערס המצואי, אז הם ממלאים את החופים, וזה מסוכן!, אבל הם נודדים לפה רק בקיץ ,מזל שעכשיו חורף אז החופים שלנו !!!

"אוקי, להביא משהו?”.

"כן, את דני והתימני".

"ומה עם יוסי ?”.

"כן, הוא עדין שמה מאתמול…”.

"הא, אוקי ".

קובי התימני, דני הנצאי, ויוסף, הם תמיד ביחד מגיל צעיר ,ממש שלושת הקופים.
לדני אנחנו קוראים נצאי,ו לא אנחנו לא מושפעים מהבורר, טוב אולי קצת ,אבל לא בגלל זה אנחנו קוראים לו ככה, אנחנו קוראים לו ככה מהטיול לפולין ש מה שהוא עשה שם זה כבר בינו לבין אלוהים …,הא!, וגם בגלל שאין לו אלוהים.
לקובי אנחנו קוראים תמני בגלל, טוב נו כי הוא תמני, ולדני בגלל שככה ההורים שלו בחרו לכו תבינו.

"טוב אז נדבר ,אני רצה לביולוגיה".

"טוב אז נישתמע".

אמרתי לה שלום והמשכתי במסע לעבר המעבדות, שאני רואה מולי את טום ומעיין, שוב רבים על נושא שאני אפילו לא מנסה להתחיל להבין -פעם ניסיתי וזה לא נגמר טוב…
המצחיק ברבים שלהם שכמעט ורק כול מילה שניה אני מבין.
הם הזוג הכי מתאים שאני מכיר, האיי קיו של שנהם ביחד זה כמו האיי קיו של כול השכבה ביחד כולל המורים אבל גם זה לפעם אחרת.
את טום ומעיין אני זוכר עוד מכיתה ב', כבר אז הם היו ביחד מלמדים את המורה חשבון.
מזל שהכרתי אותם למה אחרת לא הייתי עובר את כיתה ד', ואני לא צוחק ,איי! בדידים…
טוב אבל זה גם לא לעכשיו.
סוף סוף הגעתי לכיתה , התיישבתי ליד אלכס, שנראה כבר מסטול, הוא תמיד אומר שהוא לומד ככה טוב יותר או ישן ככה טוב יותר , לא יודע אני לא ממש מקשיב.
ואינה המורה נכנס…
וככה עוד שעור מתחיל ,ואינה ככה עוד פעם אני נרדם…

מקווה שנהנתם