אלים רדומים, פרק 38: הקלה

ישבה מולי גברת מטופחת ואמידה. מכובדת ומטופחת לא פחות הייתה הוילה שלה. הגברת שאלה אותי שאלות על תרגול מדיטציה, וסיפרה על חייה ועל הרגשתה הכללית לסירוגין. ישבנו באכסדרה נאה, שנפתחה אל גינה עם דשא ירוק עסיסי. על העצים שצמחו לאורך הגדר צייצו בהתלהבות ציפורים. למרות זאת, תחושה מעיקה לא הניחה לי במשך כל שיחתנו. הצרה הייתה שהשתייכות אל מעמד חברתי מבוסס וחזות נאה היו המציאות היחידה שבה האישה רצתה לחיות. התעניינותה במדיטציה נבעה מרצון למצוא כלים נוספים שיאפשרו לשמר מציאות זו.
פגישתנו הגיעה לסיומה. ברכנו זה את זו לשלום באדיבות, והגברת הלכה לתת ייעוץ תזונתי למבקרותיה. אני נכנסתי לתוך הרכב, ונסעתי הביתה. אולם, נותר טעם לוואי של הסבל המתגנב של הגברת שעימה שוחחתי. במהלך כל חייה היא כוננה דמות של מנצחת גאה, ושאפה להעפיל אל פסגת ההר, שבה היא מצאה רק רוח קרה ובדידות. את הדרך חזרה היא תפסה לא כהתקדמות אל עבר החיים, אלא כקפיצה אל תוך תהום.
אלים עולמניים רגילים סולדים מיצורים שהתגלמותם בשר ודם. הם רגילים להנאות שמימיות, ועבורם חיים בגוף אנושי נראים כמַחְרָאָה מצחינה. לכן, הם משתדלים להתרחק מן העולם הנראה לעין הרגילה, ונמשכים אל עולם החלומות. ואולם, התרחקות כזו מובילה רק להיחלשות חיוניותם של שוכני העולמות השמימיים, ובמוקדם או במאוחר, לאחר שהם כילו את כוחותיהם שנצברו בזכות מעשים טובים בעבר, הם נאלצים להיוולד באחד מסוגי הגופים הגשמיים. לקראת עזיבתם את העולמות השמימיים, אלים שמצבורי כוחותיהם התכלו חשים רפיון רוח וכיסופים, נאנחים תכופות וכאילו קמלים. כך הם הופכים להיות רוחות עגמומיות. לעיתים קרובות גם אנשים, כמו למשל, אותה הגברת שאיתה שוחחתי זה עתה, לוקים במחלה זו. כשמצבורי המעשים הטובים אוזלים בגלל ”מימוש“ תאוותני של אנרגיה ושל כוח התודעה באמצעות הפיכתם לשגשוג כלכלי, מתחילה להיווצר מרה שחורה בנבכי התודעה.
באמצע נסיעתי והרהוריי התקשרו אליי מהעבודה וביקשו לקלח בדחיפות קשיש שחזר מבית-חולים. שיניתי את מסלולי, והגעתי למקום במהרה. כשעליתי לקומה האחרונה של בניין ללא מעלית, נקשתי בדלת משופשפת המוכרת לי היטב. אישה זקנה ומלאה פתחה לי את הדלת, והובילה אותי אל בעלה החולה. הסיבה הברורה ליסוריהם הגופניים של בני הזוג הזקנים הייתה אכילת יתר שהחרידה אותי לא פעם כהייתי עושה קניות שבועיות של מזון עבורם, ורואה את גודל המנות שנבלעו על-ידיהם בזמן הארוחות. צרה כזו פקדה הרבה מן האנשים שבילדותם ובנעוריהם חיו בעוני. גם אחר-כך הם המשיכו לחלום על בית עשיר ועל מעמד מכובד בחברה, וקיוו לזכות בלוטו. אך בעוד הזכייה איננה, הם מריצים את הלסתות, במרדף כושל אחר השפע והרווחה הבלתי-מושגים. הזקנים האלו החריבו את עצמם על-ידי חלומות זהים לאלו של הגברת שאיתה שוחחתי לפני שעה. היעדר עושר לא שמר אותם לא מחמדנות, ולא מרעבתנות.
לאחר חזרתו מבית החולים, הזקן חש הקלה גדולה מהחלפת החיתול שהתמלא עד מלוא הקיבולת, ומהסרה במקלחת לא רק של צואה שטינפה אותו אלא גם של עייפות מן השהייה מחוץ לכותלי הבית. הוא כמעט שלא הגיב למתרחש, ורק חיוך קלוש עלה על פניו בתום הפרוצדורות. ההקלה נמשכה זמן מועט, ובמהרה הפכה לשיכחה, אך אני ציינתי לעצמי את התחושה המיוחדת שהייתה מאחורי חיוך זה.
בעודי עוזב את ביתם של הזקנים, הרגשתי שהפסיקה לרדוף אותי הדאגה של הגברת שאיתה שוחחתי מקודם. רוח האל שגסס בתוכה בא אחריי ומצא נחמה בכך שהעלה חיוך על פני זקן חולה. ומה עם הגברת? לאחר שיחתנו היא הבינה שהתעניינותה במדיטציה הייתה מלאכותית, והיא הפסיקה את החיפושים בכיוון חסר תועלת עבורה. לדברי מכרנו המשותפים, האישה נרגעה מעט, והדבר העיד על כך שהיא קיבלה את הזדקנותה ואת קמילתה במידה מסוימת.