זהו הפרק השלושים ותשע מתוך הספר "אלים רדומים" מאת ולדימיר פיאצקי, בתרגום לעברית מאת חנן פיאצקי, בעריכתה של סמדר פיאצקי. ספר זה מוקדש ברובו לסוגיות בתהליך ההזדקנות בראי הדהרמה הבודהיסטית. למידע נוסף וליצירת קשר עמנו: http://www.three-vajras.com/he/ https://www.facebook.com/mudrayoga.israel

אלים רדומים, פרק 39: רוגז ומורת רוח

18/01/2024 45 צפיות אין תגובות
זהו הפרק השלושים ותשע מתוך הספר "אלים רדומים" מאת ולדימיר פיאצקי, בתרגום לעברית מאת חנן פיאצקי, בעריכתה של סמדר פיאצקי. ספר זה מוקדש ברובו לסוגיות בתהליך ההזדקנות בראי הדהרמה הבודהיסטית. למידע נוסף וליצירת קשר עמנו: http://www.three-vajras.com/he/ https://www.facebook.com/mudrayoga.israel

היה לי מטופל שסבל מניוון מוטורי מואץ. ביטחונו ושליטתו בהליכה, בקימה ובהפניית הגוף הלכו וירדו. קולו הלך ואיבד מעוצמתו, ונהיה שקט ועמום יותר ויותר. ראוי לציין שהוא לא נטה להתרגז מכל דבר, ושמר על דיבור די מאופק.
נפגשנו מספר פעמים בשבוע, והוא התחיל לבצע תחת הנחייתי תרגיל נוגד התנוונות שנקרא ”תרנגול הזהב“, שבצורתו הפשוטה ביותר, המתרגל עומד על רגל אחת, ורגלו השנייה מורמת מעל הקרקע. הקשיש היה נאחז בגב כיסא, ואז עוזב אותו למשך רגעים ספורים שבהם הוא היה נשאר במנח ”תרנגול הזהב“. כשהוא היה מתחיל לאבד את שיווי משקלו, הוא היה נאחז שוב בגב הכיסא, ואחר-כך מניח את רגלו על הריצפה. הוא נהיה פתוח ומשוחרר יותר בתקשורת איתי. לאחר ביצוע התרגיל, הוא היה חש עלייה בחיוניות, והיה מופיע אצלו רצון לספר לי על חייו. הסיפורים לא היו שום דבר מיוחד אף בעיניו, אך במהלך אחד מהם פניו של הזקן השתנו, קולו התחזק ונהיה ברור. אולם שינוי זה לא היה משמח ונעים, היות שהתעוררותו הייתה דומה למרץ של שד.
סיפורו הנדוש והמעיק של הזקן היה על גירושיו עם אשתו הראשונה שבגדה בו. הוא התחתן שוב בקרוב, ואשתו החדשה הייתה אכפתית ודואגת, אך הוא נטר טינה לאישה הקודמת והמשיך לחשוב עליה ברוגז. הסתבר כי הדבר נמשך מעבר ל-30 שנים. לאחר סיפורו, הסיבה לתהליך הניווני שחווה הזקן ומהלכו התבהרו לי. הוא צרך רעל מעל 30 שנים. הרוגז צמח על הקרקע של גאווה פגועה. למעשה, הזקן התחיל לשקוע במימדים האפלים של ממלכת המתים כבר אז, כאשר טבעה ספינתו, העמוסה בתפיסותיו של חשיבותו ושל מעשיו הטובים. וכמובן, הוא לא העלה בדעתו שיש לנטוש את הספינה הטובעת, להיפך – הרוגז הפך את הספינה ששקעה לרוח רפאים עצומה – ”ההולנדי המעופף“, ונתן לו את התחושה שהוא הרב-חובל של תודעתו.
תוך כדי גזיזת ציפורניו של הזקן הרהרתי בסיפורו. הוא, כמובן, ביקש להפחית את סבלו. אולם, הוא שהה באחד המימדים של סנסארה (saṃsāra) שבהם שוררת השקפה שגויה, שלפיה הקלה בסבל יכולה להתרחש רק בתנאי שיצורים אחרים יסבלו. יצורים שנקשרו למימד זה מהללים את הסבל, ולא את הדרך להשתחררות. מחלתו של הזקן הייתה הילול הסבל, הדגל של ”ההולנדי המעופף“.
”כל בני האדם מתים,“ אמרתי לו, ”אף אחד לא יכול לקחת איתו לא כבוד ולא הפרת אמונים של אנשים אחרים“. הוא הסתכל עליי בחוסר הבנה. לא יכולתי לצפות להבנה. רק הרגשתי שעליי לתת לו ידע שנחוץ לרב-חובל של ספינת הרפאים, כדי שיוכל להרפות מעט את אחיזת הברזל בהגה.
תוך זמן קצר הם עברו לגור בשכונה אחרת, והפסקתי לבקרם. מצבו של החולה המשיך להחמיר, וכפי שנודע לי אחר-כך, הוא נפטר כעבור שנה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך