אלכס פרק 1 – תודה על העזרה!

טוב… אז אני מקווה שתואהבו את הסיפור , אני ידלג על העבר שלו בקיצור נותר לי לומר – תהנו .

אחרי עוד יום אימונים מפרך בצבא , החלטתי ללכת לחברה טובה שלי , קארה . ניכנסתי למחנה שלה כלומר התגנבתי . ניכנסתי לביתן שלה , למזלי היא הייתה ערה . היא קראה ספר וכאשר ראתה אותי בפתח הכניסה קראה לי ללא קול והתהלכתי לכיוונה , היא הייתה החברה הכי טובה שלי מאז ומתמיד , אבל אני לא מרבה להיות איתה בשעות היום כי אנחנו במחנאות שונים . קפצתי על מיטתה הרכה והלבנה , והנחתי את ראשי על הסדין . עם קצת קסם אישי , ועניים גדולות אני מסוגל ליגרום לה להביא לי איזה חטיף , אבל היא רק אמרה ״אלכס מה אתה עושה פה?״ , לא עניתי , שתקתי והיא נאנחה ואמרה ״טוב… נו … תישן איתי אם בא לך אבל בבוקר אתה חוזר מייד כן?״ היא שאלה בטון רציני ורק הנפתי את זנבי מצד לצד לאות אישור , אני יצאתי החוצה , פרוותי השחורה התפרעה ברוח הלילה … כבר נעשה קר . הלכתי חזרה קארה , ולישכב לצידה …

**********

הרגשתי יד פורעת את שיער ראשי , פקחתי את עייני בעייפות ומיצמצתי כדי לחדד את ראייתי … ראיתי מסביבי את קארה , רון ודוד , ״אני כבר מודאג , היא לא עונה לי כבר 3 שבועות! נימאס !״.הוא רטן בשקט ואני מלקק את ידו כעידוד , ״היי אלכס…״ הוא אמר בזהירות כאילו אני ינשך אותו . החנקתי חיוך קטן…״עזוב! בטח עומס לימודים! אין ממה לידאוג!״ ניסה להרגיע אותו רון וקארה אמרה בשקט ״אולי היא ניפרדת ממך…״ דוד הביט בה בזעם , שמתי לב פיתאום שהשעה 5:47 נהמתי לכיוון השעון וכולם הביטו המומים ודוד אמר ״עוד מעט מתייצבים! שיט!״ הוא רטן ורץ להתאגן כמו השאר אני חזרתי בעייפות למחנה שלי , דרך חור שחפרתי , והנחתי לעניי להיעצם על הכרית האדומה שלי… פקחתי את עייני לקולותיהם של חבריי וראיתי אותם נינכנסים , הרמתי את ראשי בשימחה ונבחרתי לעברם והם חייכו ואמרו ״בוקר אלכס! נו אתה בא לאימון קבוצתי?״ שאל אותי דולב , בחור נחמד . נבחתי בשימחה והם הוציאו אותי , אחד הקצינים שעבר קרא לעברינו ואמר ״היי! הכלב אמור להיות קשור ברצוע !״ נהמתי לעברו אבל דולב התערב באמצע , והגן עליי ״אדוני , אם יורשה לי הכלב מאולף וחבר טוב שלנו , ולכלב הזה יש שם – אלכס אז אם לא אכפת לך אנחנו ממהרים״ הוא אמר בגאווה , כאילו גאה להיות חברי , הקצין חרק שניים והמשיך בדרכו . דוד רק מילמל ״איפה היא?״ והתעסק בטלפון שלו מסמס לחברה האבודה שלו … מצחיק. רון ניראה נבוך כאשר עבר על יד שי , דולב לעומת זאת התקרב אל קארה בכבוד אבל ראיתי מבט לחוץ בעניה והבנתי את המסר ונידחפתי על ידה ודחפתי אותה קדימה , היא חייכה כאומרת ׳זה הוא לא אני׳ והלכה איתי , ״תודה״ היא לחשה לי ואני סתם נבחרתי קלות , הגענו סוף סוף לבסיס , על יד יער עם ביצורים . ״כולכם תתחלקו לקבוצות , לכל קבוצה כלב! המטרה שלכם היא להשיג את כל 5 הדיילות ! הקבוצה שתשיג את הרוב תיזכה ביומיים חופש! יש מלכודות! תדאגו שאף אחד מכם לא יתפס , אסור ליפגוע באף אחד , אם אחד מחברי הקבוצה יפגע או ינסה ליפגוע הוא וקבוצתו יועפו מיידית מהמשימה! צאו!״ הוא צעק ורצתי מהר עם דוד , דולב , קארה , שי , ורון לתוך היער , התחלתי לרחרח בעיקבות מתכות כל שהן ואז שמעתי את שי , לא בדיוק צרחה אלא זעקה , היא צעקה אבל לא צרחה , יש הבדל. רצתי לעבירה וראיתי את כל חבריי , ראיתי חייל , עם סכין קטן ביד ושי עם חתך עמוק , רון ודוד התחילו לקלל באנגלית אז אני יחסוך מכם את הקללות , אני תקפתי מיידית את החייל עם הסכין למזלי הצלחתי לידחוף אותו לעץ , אבל תמיד יש חוסר מזל – הוא הצליח לחתוך אותי , דוד צעק ״חובש!״ וראיתי ששי ניפצעה קשה בידה ואני ברגלי הקלידנית השמאלית , קארה רצה אליי עם תחבושת , ואני יללתי כמו תינוק , דולב היה איתה ועזר לה , השאר היו עסוקים בשי , המפקד הגיע מהר והכריז , ״הקבוצה הכחולה מנצחת , הקבוצה האדומה והצהובה ניפסלו על ידי עברה פיגוע!״ ״המפקד! איך אנחנו – הקבוצה הצהובה עברנו על החוק?״ שאלה שי , המפקד ענה בפנים קודרות ״כי הכלב שלכם נתקיף״ ״מיתוך הגנה! הוא ניסה להגן על שי!״ אמרה קארה , המפקד נזף בה ואמר ״ ווילימאס את לא רוצה להרוס לעצמך את כל ההצלחות עד עכשיו, הכלב -״ ״אלכס״ נהם דוד ״-אלכס , יועבר לטיפול וכך גם שי , שישתמש בשיניו נגד האויב…״ נזף בי המפקד והלך , אני התחלתי לינבוח במחאה אך שי כיסתה את פי ואמרה ״אין טעם , פשוט בואו נחזור ״ והביטה בי מבט מפוחד , ואני מודאג…