אלכס – פרק 4

חוזרים לנקודת מבט של אלכס…

מה יש לרון? זאת לא אשמת אף אחד פרט לערבי , אבל יש בי צד מאשים שאומר ׳למה הירהרת? ברור שהיה צריך לעזור למאיה ולא לירדוף אחר הערבי!׳ אבל היה צד אחר שאומר ׳אבל היית יכול להיות גיבור!׳ ותמיד החלק המאשים משתיק ׳בעלות חיי מאיה?׳ קארה רק אמרה ״ ניתן להם זמן להירגע … דולב אתה בא?״ והפעם נעלבתי… פעם היא הייתה שואלת אותי אם אני רוצה לבוא… ניראה שדוד באותו מצב , אבל לי לא נישאר אף אחד הוא רק יצא עם שי לדבר והלך… נותרתי לבד… מיואש ונוזף בעצמי. אין לי מי שינחם אותי , הבטתי בקולר , הקולר יום-הולדת שלי … חבריי נתנו לי אותו לפני כל הצרות… אולי אצליח לדבר עם רון… או קמרון… אלך אל רון… יצאתי עגמומי לעבר רון , ומבטי מושפל ארצה , הלכתי לאט , ולא העזתי להרים את מבטי . גיליתי את רון , מאחורי שיחים… נוזף בעצמו , ניגשתי לאליו בשקט אבל מבטי עדיין מושפל , ״זאת אשמתי…״ נבחתי חלושות כאומר ׳גם שלי׳ ״אז זאת אשמת שנינו… נלך לבקר אותה מחר , רק אתה ואני?״ הוא החניק חיוך קטן. הנהנתי והלכתי, לעבר קמרון. הוא ישב על מיטתו, ״אני לא מאמין!״ הוא אמר , ״למה הם לא לקחו אותי איתם!״ הכנתי על בירכו את רגלי הלבנה , והוא לא הגיב ״זאת גם אשמתך, אם אתה כלב חכם כל כך , היית בא לעזור לה! אי אפשר לביטוח כאן באף אחד! גם לא בכלב!״ נירתעתי לאחור , ומיתוך אינסטינקט , נבחתי עליו כאיום , ונוא נירתע מעת אבל אמר ״למה לא עשית זאת על האויב ולא עליי?!״ הוא צעק , ויצאתי החוצה . הלכתי לעבר קראה … אבל ראיתי אותה עושה פיקניק רומנטי עם דולב , אז החלטתי לא להפריע ובדיוק כאשר סובבתי את גבי קראה צחקה וצעקה לעברי ״בוא כבר!״ ופתחה ידיים , כאות חיבוק ובאמת הייתי צריך קצת ניחום , אז רצתי וקפצתי אליה , דולב צחק וכך גם היא , אני לא מבין כיצד הם כל כך שמחים ביום נוראי שכזה … קארה כניראה ידעה על מה אני חושב ואמרה ״אם מאיה הייתה פה , אני בטוחה שהיא לא הייתה רוצה שנפסיק לעשות את פעילויות היום-יום שלנו״ ״וחוץ מזה , בטעות ארזנו עצם , אז…״ הוא זרק לעברי את העצם והתחלתי לאכול . מתי שהוא מצאתי כדור טניס ישן ונתתי אותו לדולב , היינו על גיבעה , כך שהזריקות היו ממש רחוקות , אני רצתי ונתתי לדולב או קארה . באיזשהו שלב , דולב זרק ממש חזק וקילל , וקראה אמרה ״עזוב אלכס… ניקנה לך חדש?״ אבל אני לא אחד שיוותר על אתגר , ורצתי אל שדה ירוק , וסביבו חומת טייל , קארה מילמלה שנייה לפני שיצאתי ״מה זה השלט הזה?״ דולב היה מהיר החנה ואמר ״אלכס!״ אבל אני לא מספיק מהיר לעצור ורק אחרי כמה מטרים אחדים מהכדור קארה צעקה ״צא מישם! זה שדה מוקשים!״ קיללתי , אני בתוך שדה מוקשים … שמעתי קול ׳דונג׳ ואז ׳ביפ… ביפ… ביפ… ביפ ביפ ׳ והבנתי שדרכתי על מוקש , רצתי הכי מהר שיכולתי חזרה , אבל שמעתי קול פצצה , המוקש התפוצץ , והוטחתי בסלע … ושם לא ראיתי דבר רק עצמי את עניי ואיבדתי את ההכרה מהכאב הרב שרץ בגופי … חודר לי לכול מקום… חושך…