אלכס פרק 7

כל איבר בגופי קפץ מכאב , כמו עיווית , כל שריר בגופי הרגיש כאילו ניקרע למאות חתיכות שאי אפשר לחבר , נשימתי הייתה כבדה ואיטית , הייתי חנוק מהאבק הסובב אותי , עייני היו מטושטשות וצוברות לאין שיעור , הרגשתי כאילו גזרו אותי וניסו להדביק מחדש במקומות הלא נכונים., ראשי הסתחרר , ראייתי האדימה מרגע לרגע, הרגשתי על סף מוות . או שמא זה המוות? אינני יודע ואיני הולך לברר , מצמצתי כדי לצלל את ראייתי למזלי , יכולתי להבחין בדברים , כמו קירות הבטון הסובבים אותי , את סורגי הברזל החוסמים את דרכי , את כערת האוכל השבורה ובה אוכל , ואת הכרית האדומה שעליה אני שוכב. שמעתי צעדים שקטים באים לעברי , ״יפה בחורצ׳יק שרדת! לא ציפיתי לכזה דבר אבל אחרי הכל , אתה כלב צבאי…״ אמר קול והצלחתי להבחין באיש לבוש חליפה לבנה ללא הז׳קט שהם תמיד שמים , בעל מישקפים אדומות , שיער בלונדיני , ועניין חומות בצבע חלודה . האיש היה לכל היותר בן 27-32 והוא הלך צעדים כבדים ועייפים כאילו עבד כל הלילה עליי… הסחרחורת והכאב שרץ בגופי החסון מותת אותי מבפנים , התעלפתי
**** כעבור פרק זמן לא ידוע****

אין לי מושג כמה זמן עבר מאז האיש בחליפה , אבל הרגשתי הרבה יותר טוב , הכאב כימעת חלף , ויכולתי ליראות . אך הדבר הטוב מכל הוא שהייתי על ברכיי קארה הישנה , מתוך מונית ולידי רון , רון וקמרון , מיצתופפים יחדיו ונוחרים , משמאלי , שי ישנה בחיוך מתוק על פניה … ניסיתי להעיר את קארה , בליקוקים. ״מה?…״ וכאשר היא ראתה אותי ער , היא החלה ליקרון שימחה ולהעיר את השאר ואני מגלגל עניים , וכולם החלו לחבק אותי ואף שי נישקה אותי במיצוי ופוהרגשתי נבוך , אם כלבים יכולים להסמיק , אז כניראה שכולי הייתי ורוד עכשיו. ״אלכס…״ בכתה על כתפי קארה . היא התנתקה ממני ואמרה במבט כעוס מזויף ״אני נישבעת שאם תעז לעשות את זה ש-״ ליקקתי אותה , והיא רק נאנחה ״מזלך שאתה אחרי פיצוץ אחרת , טוב…״ היא אמרה בקול מיואש , ״כשנחזור מחכה לנו חתיכחת מפקד עצבני פיצוץ…״ צחק רון והמשיך לדבר על פיצוצים , כאשר חזרנו , שמתי לב שמאיה מדברת עם דוד , רון ניראה עצבני מהמראה. הוא ניסה להראות רגוע בחיוך מזויף וקרא להם ״היי מאיה!״ ורץ לעברה אבל הוא לא עניין אותה כמוני , מה לעשות שאני חתיך? והיא חיבקה אותי חיבוק עז וכימעט מחצה אותי , ולא ניראה שאני רוצה לחוות זאת עוד פעם וניתקה ממני והלכה לקארה שעדיין בכתה קצת דוד ניגש אליי ״סליחה… זאת אשמתי אני אידיוט…״ ליקקתי אותו ונבחתי כאומר ״שנינו אידיוטים״ ואז הוא נירתע ואמר ״הבטן… מה קרה לו?״ דוד שאל והבטתי על ביטני , היה עליה תחבושות מעת ספוגי דם , והיא הייתה כחושה כצימוק , מי ידע שמוקשים עושים דיאטה? ״מטומטם , המוקש״ גילגלה שי עניים , רון יצא לדבר עם קמרון , שי לקחה אותי הצידה לשיחת כלב ואדם , לא אני לא נקבה אז אל תחשבו על זה לרגע! זאת לא שיחת בנות! ״יש בעיה ואתה תמיד פתרתה אותן , אולי יהיה אנוכי מצידי לבקש את עצתך , גם במצבך וגם בהיותך כלב מקסים , אז אגש לעניין , מיקודם , דוד אמר לי שהוא אוהב אותי… אבל הוא… רציני מדי ולא הכי טיפוס שלי… שאנסה? כי אם אפשר להשאיר את זה בנינו…״ היא התחילה ללחוש ״אני מחבבת אותו , אבל לא עד העניין של אהבה …״ היא הסמיקה והינהנתי … וממש לא היה לי כוח לאהבות וזה… וגם זה ממש נימאס לי אז החלטתי לישון הלילה לבד… ושוב חזרו להם הכאבים החדים והעוקצניים … אבל אם חושבים על זה , אני הוכחה שכלב הוא חברו הטוב ביותר של האדם וגם מעבר לזה לא? אחרי הכל , חברי אמת יהיו איתך גם באש , ובמים , ותודה רבה אני מעדיף מים… הרגשתי עקיצה קטנה וישר התעלפתי , אני מקווה מאוד שזה לא יתוש , אחרת איזה מן כלב אני שמובס על ידי יתוש? חושך… מתחיל להימאס כל העניין הזה….