אל תשפטו אותי..

אתם לא יודעים כמה אתם פוגעים בי. אפילו אם אתם עושים רק את הפעולות הפשוטות ביותר- כמו לעבור לכיסא הריק שנמצא בצד השני כדי לא לשבת לידי. או רק לשמוע שאמרתם את השם שלי, גם אם בכלל דיברתם על מישהו אחר. כי אתה כבר כל כך שנוא שזה עושה רושם כאילו מדברים רק עליך.
אני יודעת שהעולם לא סובב סביבי, כי אם הוא כן היה, החיים שלי היו הרבה יותר מעניינים. לא שגרה כל יום: לקום, ללכת לבית ספר, להכין שיעורים, ובין לבין לספוג את העלבונות שלכם.
כדי להביא לכם בערך מושג על מה אני מרגישה, לכו למקלחת בבית שלכם ופתחו את הברז בעוצמה נמוכה. השאירו את הפה שלכם פתוח מתחת לזרם המים, אבל אל תבלעו את המים.
שימו לב כיצד המים נכנסים וממלאים את הפה, כל פעם במעט. למה שיקרה בסוף אתם תחליטו: או לבלוע את המים שהצטברו בפיכם ולהמשיך לבלוע ולספוג עוד ועוד מים, או.. לירוק את המים שכבר יש לכם ולזוז אל מחוץ לזרם.
אם תחליטו באפשרות הראשונה, זה אומר שאתם מוותרים. אין לכם כוח לירוק את זה ולזוז משם. אם תבחרו באפשרות השנייה, זה אומר שבסופו של דבר הכעס יתפרץ מכם ובאמת תעשו משהו בנידון.
יש אנשים בודדים, שבאמת מתייחסים אליי, כמו ההורים שלי. אבל אפילו אותם אני מרחיקה ממני אחרי יום לימודים ארוך ומייגע, מלא סבל. הם היחידים שבאמת יכולים להבין אותי ולעזור לי.. אבל אני לא יכולה לשמוע יותר כלום.
אז לכל האנשים שאני אוהבת ושאוהבים אותי, אם זה קורה.. תנסו רגע לעמוד מתחת לזרם של מים, ולהרגיש מה זה באמת לספוג עלבונות ללא סוף.
בבקשה, אל תשפטו אותי..