אמת שווה כאב, והשקר שווה ממתק מורעל- הקדמה

אמת שווה כאב, והשקר שווה ממתק מורעל.

"אני היא קאטיה היינס, אני בת שש עשרה. יש לי חיים רגילים. לא, היו לי חיים רגילים, ועכשיו כבר לא. ההורים שלי הם לנלי ורוברט היינס. לא, לא, לא, הם היו. כי עכשיו הם.." היא בלעה רוק ובהתה בתקרה. היא לא יכלה להגיד את זה. אולי לחשוב על זה ולמרר על כך בפנים, אבל לא להודות בזה, עוד לא. "עכשיו הם לא פה. ואני לא מוצאת את עצמי, והחברים שלי לא רוצים לתמוך בי כי הם מפחדים, כי הם מבולבלים, כי הם נבוכים. ואני לבד. ועכשיו אני גם צריכה למצוא את עצמי, כי אני כבר לא בטוחה בנוגע לזהות שלי."

קאטיה לא רצתה את זה. היא מעולם לא חשבה שהכול יכול להשתנות בבת אחת, כל עקרונותיה, אמונותיה. האנשים שהיא אהבה נראים פתאום זרים ומשונים, העולם הפך למקום אפל ולא בטוח. היא לא יודעת מה לעשות. היא לא יודעת מה נכון. היא לא יודעת מה היא.
היא לא יודעת מי היא.

לפני שלושה שבועות ההורים שלה נרצחו, ובחקירה המשטרתית הראשונית הגיעו למסקנה שיש רק אדם אחד שהיה מסוגל לעולל דבר שכזה- חברה הטוב של אביה, פריס, שהיה כמו אב נוסף לקאטיה, נמצא כחשוד המרכזי. והוא נעלם, בדיוק בליל הרצח. אף אחד לא יודע לאן הלך, אבדו עקבותיו. וכך גם קאטיה אבדה ברבדי האפלה המחוספסים, הסגורים והשמרנים.
שלושת השבועות האחרונים עברו עליה ביעף, בפחד ומורא, בחוסר וודאות. היא לא הבינה איך כל זה יכול היה לקרות לה, לה שחייה נראו כה רגילים וטובים, אך השתנו בן רגע. היא הייתה חייבת לעשות משהו, אחרי כמעט חודש של בטלה וחוסר יכולת. היא הייתה חייבת לגלות את סוד מות הוריה, את מה שהסתירו ממנה במשך זמן כה רב, והיא אפילו לא הייתה מודעת לכך. היא חייבת לעשות את זה, כדי להבין מי זאת באמת קאטיה היינס.