אני ועצמי

שמחה ומאושרת, לא נותנת לשום דבר ולאף אחד להוריד לי את החיוך מהפנים. נכון, משימה קשה, אבל אני אהיה אקסטרה אופטימית ממה שאני בדרך כלל ואשתדל כמה שיותר ליישם זאת.

אני בת 17, פאקינג 17, מה אני מבינה מהחיים ? אני חושבת שאני יודעת, אבל בעצם אין לי מושג כלום. אבל זה בסדר, כי כל החיים אתה לא יודע כלום, אתה לא מבין כלום, אתה פשוט מגלה בעצמך. אני רק בהקדמה להתחלה הזאת, מנסה להבין את עצמי, את העולם, איך החיים האלה מתנהלים.
למה אני צריכה לחשוב יותר מידיי על כל דבר ? אם אני לא אנסה, איך אני אדע ?
זה הגיל לעשות שטויות, לנסות ולהתנסות, כל עוד זה לא דברים רעים, או דברים שיפגעו בי באמת בסופו של דבר, למה לא לנצל את זה ?

אני אוהבת את עצמי. אני אוהבת את צורת המחשבה שנהייתה לי, אני אוהבת את איך שאני נראית.
אז כן, אני רוצה לעלות עוד מידה בחזייה.
וכן, אני רוצה לשפר את התחת שלי, למרות שאני אוהבת את איך שהוא נראה.
וכן, אני רוצה לעבוד על הבטן שלי עד שיהיה לי את השקע של השרירים הזה.
וכן, אני רוצה לשאוף לרגליים של דוגמנית של ויקטוריה סיקרט.
אבל כל זה פשוט לגיטימי ! כל כך מובן מאליו !
הרצון שלי לשפר את עצמי, הוא לא חוסר ביטחון, הוא פשוט שאיפה ליותר, שאיפה להישג.

אני מאחלת לעצמי, שכל החיים אני אמשיך ללכת ברחוב כאילו אני הבחורה הכי שווה בכל הרחוב הזה. בכל העיר הזאת.
אני מאחלת לעצמי שאני אמשיך לעשות שטויות, אמשיך לזרום עם החיים כמו שאני אוהבת ואמנע מעצמי לחשוב יותר מידיי על כל דבר.
אני מאחלת לעצמי לצחוק, לנצל את החיים, לשמוח ממה שיש לי.
ועד כמה שזה קשה לפעמים, לא לקחת הכל כמובן מאליו. להעריך את מה שיש לי.
אני מאחלת לעצמי להמשיך לאהוב את החיים, ולהעצים את האהבה הזו כלפיהם.
אני רוצה לחיות כל יום כאילו הוא היום האחרון. למרות שאני בבית ספר, למרות שאני תקועה בכיתה י"א, לפחות בצד הנפשי, אני רוצה לחיות כל יום כאילו באמת אין מחר.
אני מאחלת לעצמי לא להיתקע על דברים טובים או רעים שקורים לי.
אני מאחלת לעצמי להפוך את החיים שלי למסיבה אחת גדולה.
נכון, יש עליות וירידות. אלה הם החיים. אני מאחלת לעצמי ליהנות מהעליות ולא לשקוע בירידות.
והכי חשוב, אני מאחלת לעצמי, שאני אמשיך לאהוב את עצמי ככה כל החיים..

אני רוצה להשאיר אצלי את הדברים הטובים שלי, את הדברים שמייחדים אותי, את הדברים המאפיינים אותי – ולעבוד על הדברים הפחות טובים אצלי.
אני רוצה להמשיך להכיר אנשים בדרכים מצחיקות. כמו לרקוד עם מישהו במסיבה ואז להכיר אותו, כמו לפגוש מישהי ברכבת ואחרי 2 דקות של שתיקה להתחיל לדבר איתה ולזרום איתה לשיחת נפש, או כמו לפגוש מישהו במקרה בהפנינג בבית ספר ולעשות לו לייק באינסטגרם בשביל שיזכר בי ויתחיל איתי, או אפילו לתת למישהו בטעות מרפק בצלעות ומשם להתיידד. אני רוצה להמשיך לזרום עם החיים, עם אנשים, עם עצמי. אני רוצה לזרום עם מה שהחיים מביאים לי.
" כשהחיים נותנים לך לימונים, תעשה מהם לימונדה". או משפט שאני אוהבת יותר –
" כשהחיים נותנים לך וודקה… תעשה מהם מסיבה ".
אולי זה נשמע כמו סתם סיסמאות, אבל זה לא. זאת דרך החיים.
הכי הרבה, מהכל, אני רוצה להשאיר אצלי את האופטימיות המדהימה שנמצאת אצלי. לא רוצה לשחרר אותה לעולם.

אני רוצה לזכור תמיד, שלכל דבר יש סיבה. אבל באותה מידה, אני רוצה לזכור תמיד שהחיים מלאים בצירופי מקרים.
לכל אדם שנכנס ויוצא מהחיים שלנו יש תפקיד, יש משמעות. לפעמים, עד כמה שהוא נראה לא משמעותי, הוא מאוד משמעותי – אנחנו פשוט לא שמים לב לזה.
אני רוצה לזכור תמיד, שכל דבר קורה לטובה. ואם אני לא רואה את האור שבקצה המנהרה, כנראה שאני צריכה לחכות קצת בסבלנות, כי האור הזה יגיע.
ולא, זה לא סתם משפט אופטימי חסר משמעות, זה משפט אופטימי מלא במשמעות שמלווה אותי כל החיים. " Life isn't about waiting for the storm to pass, It's about learning to DANCE in the rain ".
אני רוצה לזכור תמיד מה אני שווה וכמה אני שווה, ולא משנה מה אני אחשוב, או אפילו מה אנשים אחרים יחשבו, אני שווה המון. מגיע לי הרבה.
לא רוצה להתפשר, לא רוצה לוותר. אני רוצה לזכור תמיד, שלא משנה מה, בחיים אני לא אוותר על העקרונות שלי. כי יש סיבה שהדברים האלה נמצאים אצלי, יש סיבה שהם נקראים עקרונות.
אני רוצה לזכור את ה18.4.16, בתור היום שבו החלטתי על עצמי. בתור היום שבו התחזקתי, המצאתי את עצמי, יותר נכון שיפרתי את עצמי מחדש.

וזה היה פוסט אופטימי על ידי. מקווה שהפוסט הזה העלה בכם השראה כמו שהוא העלה בי (: