אני חייה אבל מתה

אני לא יודעת מי קורא את זה, אני לא יודעת אם אתם בכלל אוהבים אותי או שונאים אותי, אני רק יודעת שאתם קוראים את זה. אני אוהבת, אבל לא יודעת מה לעשות. אני רואה אבל עיוורת. אני שומעת אבל חרשת. אני חייה אבל מתה. אני לא מבינה איך זה קורה, הכל בראש מתערבל, הדמעות יורדות, הלב דופק. אבל האם מחר יפסיק? האם כדור יכנס לליבי? או שסכין ינעץ בחזי? השאלות עולות. או שבכלל אפסיק מחר לנשום? או שהלב יחליט פתאום לא לפעום. אבל לא הספקתי בחיים!! עדיין ל הייתי מספיק טובה! עדין לא נתתי ממני מספיק לעולם. עדיין לא הקדשתי מכוחי למען הכלל. עדיין לא אמרתי את מי אני אוהבת. ואיך הוא ידע אם מחר אמות? עדיין לא נתתי את ידי להורי. עדיין לא הספקתי להגיד הכל לעולם. ואיך אדע? איך אדע מתי יומי האחרון? איך הספיק להגיד הכל לעולם? איך הספיק לבקש סליחה? איך הייה יותר טובה? אבל אני רוצה לומר.. שאם אמות בבקשה תזכרו את הטוב שהיה בי. תומרו תילים להעלות את נשמתי. תבקשו סליחה ממי שאני צריכה. ובבקשה תסלחו לי. אני לא יודעת אם מחר ידו אותי סכין? או שאני פשוט לא אקום מהמיטה או שאולי אני בכלל יחיה. אבל אני רוצה שהוא ידע שאהבתי אותו. שאני חושבת שאהבתי אותו. בבקשה תגידו לו. אני לא מפחדת למות, אני יודעת שאגיע למקום שבו הכל טוב. מקום שבו ה רצה שהייה. אז אל תבכו יותר מדי תדעו שטוב לי. אני לא רוצה שאף אחד יבכה!