אני כבר לא אקום

מגיל קטן כניראה שסבלתי כבר אפילו מהבטן ..כשהאבא שלי ..או בעצם זה שחשבתי שהוא האבא שלי ..בעט לאימי בבטן ואימי הייתה בסכנת לידה ..ה״אבא״ הוא היה אדם מפחיד ..נרקומן אלים ! ..כשנולדתי הוא בא עם סכין לבית היולדות ! בקיצור זה היה בחוץ לארץ עכשיו אנחנו כבר פה אני ואמי ברחנו לארץ !! כל זה כניראה השפיע לרעה על אימי והיא רצתה לנצל את הטוב שנותר בחיים והיא פשוט נהנתה ,יצאה, בילתה אבל לרגע שכחה שיש לה ילדה בבית שבאמצע הלילות קמה לבד לבית ריק ומחפשת את אמא..בקיצור חוויות טובות רבות מאמא אני לא זוכרת ..אולי היו רגעים טובים ואפילו מדהימים איתה אבל מעטים ..תמיד הייתי בחיפושים אחרי האמא האימהית והחמה שיושבת בבית ומבשלת ושהבת שלה היא כל עולמה , אבל זה לא היה! בקיצור גדלתי להיות ילדה די תלותית שרק מחפשת במי להיאחז כל קשר שהיה לי בחיי ולא רק עם גברים ..גם סתם חברה פשוט כל קשר כמעט הייתי תלותית ונאחזת !!!!!!אבל מה שכן הייתי נורא בוגרת לגילי!! 
בגיל 16 וחצי הכרתי בחור שויזואלית לא היה לטעמי  אבל..בחור ״יציב״ עם ״עקרונות״ שיודע מה שהוא מדבר בקיצור בחור לעיניין ..התאהבתי ..גם בו וגם במשפחתו ״המדהימה״ שבעצם תמיד רציתי שימלאו לי את החסר מהבית ..גם אבא גם אחים !! ..בקיצור אחרי שנה ביחד רצינו יחד ילד ..החלטה לחלוטין של שתינו !!..ניכנסתי להריון ..אבל הנשמה הטהורה שכח את מה שהוא רצה ופתאום תפס רגליים קרות ..והתחיל עם תירוצים :״ההורים שלי לא יקבלו ילד שבא ליפני חתונה״ ״תפילי נתחתן ואז נעשה ילד ״ אנחנו לא מבוססים מספיק בשביל ילד ״ עם לא תפילי אני לא יגיד לך גם שלום ברחוב והילד הזה יהיה ממזר ״ ..הוא חושב שרחם של אישה זה משחק ..אבל פחדתי לאבד אותו וגם להישאר עם הילד לבד ופשוט הפלתי ! ..היו לי דיכאונות ולא באמת ישב מישהו וניגב לי את הדמעות ..אבל מחקתי את הדמעות מה שניקרא שמתי את החיוך המזויף והמשכתי הלאה ..בקיצור המשכנו להיות ביחד אומנם לא אותו הקשר אבל אכשיהו המשכנו ..ואז נכנסתי שוב פעם להריון !!..אבל כמובן שעוד פעם זה אותו הסיפור עם אותם התירוצים שלו!!..אבל אני אמרתי הפעם שום דבר לא יפיל אותי ואני לא יעשה את הטעות הזו שוב פעם ..הלכתי לרב שהפנה אותי לאירגון שעוזר לאימהות חד הוריות אבל רמז לי שהפלה זה הדבר הנכון ..התיעצתי עם אנשים ופשוט כולם אמרו לי שאני הורסת את חיי כי זה נורא קשה לגדל לבד ..רציתי לקבל מהבחור קצת קצת רחמנות אולי שינוי בדעתו אבל כלום ..הוא אמר לי שעם הוא יראה את הילד בחוץ הוא לא יתייחס אליו בתור בנו ..בלי ברירה קמתי והלכתי לאמא שלו בשביל לפחות מימנה לקבל מילה טובה .בכיתי לה והיא כלום ..היא רק אמרה לי שאני צריכה רופא טוב והיא תבוא איתי ותעבור את זה איתי..בקיצור בפעם השניה נפלתי והפלתי…כמובן שהאמא הנחשה שלו לא הייתה איתי ..ואפילו לא הייתה בקשר גם לא התקשרה לשאול לשלומי אפילו שידעה שזאת ההפלה השניה שלי .! בקיצור מיפה כבר הכל ניהיה מלוכלך שנאתי את המשפחה שלו וגם את האבא שלו שלא היה בעד ההריון ..ואפילו לא התקשר לשאול לשלומי ..שנאתי את הבחור עצמו ..אבל היה לי נורא קשה להתנתק סוג של אובססיה אבל..לאחר חודשים של בכי על ההפלה ובכי על זה שאני מיואשת מהקשר הזה פשוט ניפרדנו ..היו לי ימים קשים שהייתי מרוסקת פשוט על הריצפה ..אבל קמתי שוב פעם ..עבדתי בעבודה חדשה הכרתי אנשים חדשים התבגרתי עברתי עוד אכזבות פה ושם אבל עברנו את זה ..בקיצור כעבור כמה שנים  היום אני בת 21  נכון בהתחלה כשסיפרתי על אבא שלי אמרתי שהוא בעצם מי שחשבתי שהוא אבא שלי !? בגיל 21 נודע לי שאבי הוא בעצם לא מי שחשבתי ..וכששאלתי את אימי מי הוא אבי האמיתי ..היא אמרה לי שהיא בעצמה לא זוכרת כי היא הייתה צעירה שעשתה המון שטויות ..זאת תשובה ?? לא רק שכל חיי אני רואה תמונות של אדם שלא קשור אלי בכלל וקוראת לו אבא ..אלא גם אני לא יכולה לדעת בחיים מי האבא האמיתי שלי כי אמא שלי בעצמה לא יודעת!!!ובאותו הנשימה היא מספרת לי גם דבר הכי משמח בעולם ..שיש לי אחות גדולה ..לא מאותו האבא כמובן !! אבל לא היה אכפת לי מאיזה אבא העיקר אחות ..המחשבות הראשונות שהיו לי בראש זה שסוף סוף אני לא ילדה יחידה כלכך התלעבתי …אבל אז התחלתי להבין שמשהו פה לא בסדר ..איפה היא ???!! ושוב פעם אכזבה דרשתי לתשובה מאימי ..והיא סיפרה לי שכשהייתה קטנה נאנסה על ידי כמה גברים ונכנסה להריון ..אבל בגלל שהיא ילדה אותה בגיל 14 הממשלה לא נתנו לה לגדל אותו ולקחו מימנה את התינוקת ….ואז לאחר כמה שנים אני באתי (..אחותי גדולה מימני ב10 שנים)מוזר לי להגיד אחותי ..אבל מה זה שווה עם אני לא יכולה להכיר אותה ??עברו עלי עוד ימים של בכי אבל כמו שאני לוחמת קמתי על הרגליים והמשכתי ..!!!..הכרתי בחור חדש מדהים פשוט מדהים כלכך שונה מימה שהיה לי..! ..מפנק ,אוהב ,רך ,חם אדם מדהים .. יצאנו כמה חודשים ולאחר מיכן עברנו לחיות יחד ..היה לי החודשים הכי טובים בחיי ..לחיות עם גבר שאת באמת אוהבת ,שממלא לך את כל החסר אוהב אותך דואג לך כל כך מדהים כל כך קשוב איזה תענוג! ..אבל כמובן שגם מהשמחה הזאת לא יכולתי להנות עד הסוף ,..הבחור שהכרתי , כניראה שבמדינה אחרת קצת הסתבך מבחינה חוקית(לא משהו חמור ולא במיתכוון ) וכמובן יצטרך לשלם על כך ולחזור למדינה ההיא ולשבת בכלא לפחות שנה שנתיים האהבה בנינו כל כך גדולה בכל פעם שאנחנו מדברים על זה שנאלץ להיפרד שנינו פורצים בבכי ..אוייש אך אני עוזבת את הדבר המדהים והרגיש הזה ששינה לי את כל החיים לטובה?! עוד פעם אני ישאר לבד בעולם ,בלי אף אחד שבאמת מבין אותי?למה בכל פעם שמגיע אלי משהו טוב , אני לא באמת יכולה לחוש את הטוב הזה עד הסוף ?! אני לא יוכל בלעדייו עוד חודש הוא אמור לעזוב ולדעתי עם אני יפול כאן אני כבר לא אקום !