אף פעם לא לגדול- הקדמה

קוראים לי זואי. אני בת 15, עוד שבועיים 16. אני אף פעם לא הייתי "ילדה טובה ירושלים". תמיד הייתי מפריעה והולכת למסיבות, ותמיד מחליקה על הסקייטבורד עם החברים שלי, מציירת גרפיטי.. "פרחחית" כמו שהמבוגרים קוראים לי. אני גרה אצל שני ההורים שלי, לינה וטדי, שהם ממש ההפך ממני. אני אוהבת שחור-הם אוהבים לבן. הם אוהבים מוזיקה קלאסית ונימוס, אני אוהבת מסיבות פרועות ורוקנרול. יש לי 5 חברים: לילי, מייק, טום, "מיני" ובקי.

לילי היא די נחמדה, אבל בכל זאת די פאנקיסטית. יש לה פסים בשיער שהיא משנה את הצבע שלהם כל חודש.

מייק הוא די המנהיג של החבורה, הוא האחד ש"מבצע"
יש לו עגיל אחד והוא אוהב ללבוש כובעי מצחיה הפוכים.

טום הוא החבר הכי טוב של מייק, שקט עם שיער פרוע, וספורטאי מעולה.

צ'ארלי היא די נמוכה. אבל היא בכל זאת די קשוחה. יש לה שיער ורוד מגניב. היא שרה מגניב ודי יפה.

בקי היא מקסיקנית, עם שיער חום, והיא ממש טובה בראפ. היא אוהבת בריכות ומים, והמשפחה שלה עשירה.

ואני זואי- בלונדינית, אוהבת איפור שחור, עושה את כל הדיבורים בחבורה… כולם קוראים לי מאומצת כי אני ממש לא דומה להורים שלי. אני יוצאת עם מייק.

ביחד אנחנו "פאנקרו"- אנחנו די החבורה השנייה הכי שולטת בבית הספר. מי הראשונה? הפינקיות. 3 בנות של ניקי לו-מר, הצרפתייה הסופר-דופר עשירה עם המיני פמליה שלה, דינה וקטי. הן שונאות אותנו כי אנחנו "לא אופנתיים וילדותיים". אף אחד לא מבין אותנו. אנחנו לא רוצים ללכת לבית הספר וללמוד. אנחנו רוצים ללכת אליו כדי להיפגש ולשבור את החוקים.