אתה… פשוט אתה

"אתה עושה פרצופים" אני מגחכת. קשה לעצור את החיוך שלא מאחר להופיע לי על השפתיים.
"לא" הוא מכחיש, וחוזר למשחק שלו. הוא נחוש בדעתו לנצח, וכשהוא מפסיד….
"פאק!" הוא מסנן והבעת פניו נעשית מופתעת. אני צוחקת.
"אתה שוב עושה את זה!" אני מאשימה אותו. הוא מחייך את החיוך הלבן שלו.
"אני אנצח את המשחק הזה!" הוא מכריז.
משחקי חשיבה תמיד אתגרו אותו,הוא אוהב אתגרים.
****
"רוצה שאראה לך סרט?" הוא מציע. אני מושכת בכתפיים.
"למה לא?" אני יותר אומרת לעצמי מלו. הוא מחטט בתיקיות של המחשב ובסוף מוצא את זה.
סרט משנות השמונים על צניחה.
במטוס עומד גבר מבוגר עם ג'ל בשיער ועגילי יהלום ולוחש באוזן של נער שהוא יכול לעשות את זה.
"הוא נראה טיפה גיי כזה. כאילו הוא הולך לעשות אותו מול הנערה הבלונדינית הזאת שם" נפלט לי. הוא פורץ בצחוק.
קשה לו להפסיק.
"כשחושבים על זה הוא באמת נראה טיפה… אלוהים " הוא מחניק בין צחוק לצחוק.
****
"חם לי." הוא מכריז.
"טוב…" אני עונה. מה עוד אני יכולה לענות?
"אני מוריד חולצה. תגידי לי אם זה לא נוח לך ואלבש אותה" הוא אומר.
"אני לא אוריד חולצה גם כן. אל תפתח ציפיות." אני מגחכת במבוכה.
"דווקא לא תהיה לי בעיה עם זה…" הוא מגחך ומוריד חולצה.
שתיי שניות של בהיה בשרירים המוצקים שלו במבוכה.
"די, תלבש חולצה" אני ממלמלת ולא יכולה להסתיר את הסומק שעל פניי.
הוא לובש את החולצה הלבנה שלו.
המבוכה.