את יותר יפה בלי איפור 2 (18+)

"אתה לא אמור לעבוד היום" אמרתי ליובל קצת אחרי שניסיתי להסדיר את הנשימה.
"נכון" הוא ענה לי באדישות.
"אתה לא מבין, קמתי היום בבוקר במיטה אחרת, אני לא זוכרת מה קרה אתמול בלילה, אבל זה היה מפחיד. אתה רואה גם יש לי תחבושת על היד" הוספתי לו בעודי מתנשפת.
"אני יודע גם את זה" יובל ענה לי והסתובב לכיוון המטבח.
הרגשתי פגועה, בפעם היחידה שאני באמת זקוקה ליובל יותר מלכל אחד אחר, הוא מתייחס אליי ככה. עזבתי בכעס את בית הקפה והלכתי להתקלח בבית.
אני לא יודעת כבר מה הפריע לי יותר בזמן המקלחת.
האם מפריע לי הערב של אתמול? האם מפריע לי שבפעם הראשונה בחיי מצאתי את עצמי במיטה זרה ואני לא יודעת מה היה שם ומה עשיתי? האם אני כועסת על שלומי עדיין? או בכלל כואב לי שהחבר הכי טוב שלי לא מדבר איתי?

**********************************************************************************

"יובל, אחי למה אתה לא עונה לי?"
"תראה אודי אני בעבודה עכשיו אני לא יכול לדבר."
"אבל אתה לא אמור לעבוד היום."
"נכון, אבל הייתה איזו שהיא תקלה, מישהי הרגישה לא טוב והייתי חייב להחליף אותה במשמרת."
"אתה בן אדם טוב מיד, אולי בגלל זה לא נתת לי לקחת את ידידה שלך אתמול אליי הביתה?"
"תשכח מכל מה שהיה אתמול, הכל בסדר עכשיו."
"לפי איך שהיא השתוללה ברכב שלך נראה שלא הכל היה בסדר. איך ההורים שלך הגיבו כשהם ראו את החלון השבור?"
"הם עוד לא ראו."
"אתה בטוח שהיא חברה כזאת טובה שלך? גם עשתה לך פדיחות, גם שברה את החלון של האוטו שלך כי התחשק לה לבעוט באיזה אדם דימיוני שהיא ראתה, ואחרי כל זה אתה ממשיך להגן עליה? לפחות שכבת איתה?"
"אל תדבר ככה."
"אתה יודע שאתה רוצה אותה, כבר שנים אתה חולם על היום שהיא תגיע למיטה שלך, וביום שזה קורה אתה לא עושה כלום? אתה פשוט נקניקייה."
"נגמרה לי ההפסקה אני אדבר איתך."

************************************************************************************
החלטתי לשלוח ליובל הודעה, והפעם אני אגיד לו כל מה שאני חושבת עליו.
גם על זה שאני יודעת שיש משהו שהוא מנסה להגיד לי ולא אומר, ושבשיא חוצפתו עוד הוא מתעלם ממני ומדבר אליי באדישות.
"אני לא רוצה לשמוע ממך יותר, קשה לך לראות את זה שנהנתי בערב הזה ובגלל זה אתה מתנהג ככה, תמיד רצית אותי אני יודעת, עכשיו אתה מוזמן לחפש לך ידידה אחרת." שלחתי ליובל.
הלב שלי דפק בחוזקה, אף פעם בחיי לא דיברתי ככה ליובל והאמת שמיד אחרי ההודעה כבר די התחלתי להתחרט.
עברו כבר שעות ואני השתגעתי מבפנים. אני לא מבינה איך שלחתי לו הודעה בגלל רגע קטן של כעס.
"זה בסדר, אין לי בעיה, את לא אשמה זה אני אשם" יובל רשם לי.
"אני אשם שדאגתי לך באותו ערב, אני אשם שדאגתי להוריד אותך מהבר כדי שאף גבר לא יפגע בך ויתחיל לגעת בך, אני אשם שמנעתי מחבר טוב שלי לקחת אותך אליו הביתה ולהנות איתך. אני אשם ששברת את החלון ברכב של ההורים שלי, אני אשם שמיד טיפלתי בך וחבשתי אותך ואני הכי אשם שהבאתי אותך אליי הביתה לישון, דאגתי שהטלפון שלך יהיה עם סוללה ושיהיה לך נוח."