את יותר יפה בלי איפור 5 (18+)

ספטמבר, שלוש שנים אחורה

"תכירו זאת ספיר, היא חיילת חדשה בבסיס תתנהגו אליה כמו שצריך."
כך הציגה אותי המפקדת שלי. אני רק עכשיו סיימתי את הקורס שלי ולהגיע למקום חדש ושאתה הכי חדש בו, זה סיוט.
סיימתי קורס בשלישות, אמרו לי שבבסיס החדש אני אצטרך להכיר את כולם, ככה זה בשלישות, זה התפקיד שלנו. לא הבנתי איך הצבא בחר דווקא אותי לתפקיד הזה. אני לא מסוגלת לדבר עם אנשים בלי לגמגם, חוץ מעם יובל כמובן, אבל זה לא נחשב.
הגעתי לחדר האוכל ולא הייתי מסוגלת להרים את הראש, ממש התביישתי. עליתי במדרגות ושנייה לפני שנפלתי כי פספסתי מדרגה, מישהו תפס לי את היד.
"תיזהרי לא ליפול" הוא אמר.
בשנייה שהוא סיים להרים אותי המבטים שלנו נפגשו. זה היה מין רגע קסום כזה, פעם ראשונה שאני מצליחה להסתכל למישהו בעיניים ולראות דרכם את הלב שלו.
הרגשתי את הלב שלי פועם בחוזקה ומרוב התרגשות לא יכולתי לדבר.
"את תמיד שותקת כשמישהו עוזר לך?" הוא שאל אותי. "אני שלומי, נראה שאת חדשה פה בבסיס, מה שמך?"
"אמממ" ישר גמגמתי. "קוראים לי ספיר, וכן אני חדשה פה."
"יפה מאוד" הוא חייך אליי.
שלומי הוא בחור גבוה עם כתפיים רחבות. יודע איך לגרום לבחורה להרגיש שהיא מסתובבת ליד גבר מיוחד. הקול הנמוך שלו גרם לי לרטט מוזר בגוף. הרגשתי שראיתי עכשיו גבר כמו בסרטים.
"בטוח שלבחורה יפה כמוך יש חבר" הוא אמר בטון רגוע. הרגשתי פרפרים בבטן, מאיפה כל הבטחון הזה לבוא למישהי שאתה רואה בפעם הראשונה, להחמיא לה ואז לבדוק אם יש לה חבר.
אני לא אשקר, זה מיד הדליק אותי.

"יובל אתה לא תאמין, אני חושבת שבפעם הראשונה בחיי אני מאוהבת."
"אהה באמת?" הוא שאל. "פגשת מישהו חדש?"
"פגשתי את הבחור הכי מקסים וחתיך בעולם" ישר דאגתי לספר לו. אין דבר שלא מספרים לחבר הכי טוב שלך.
"אני ממש שמח בשבילך" הוא רשם לי ונראה כאילו אין לו סבלנות לשמוע יותר על שלומי.
אני האמת רק חיכיתי שכבר יקרה משהו.

שבועיים כבר ששלומי ואני מסתובבים אחד עם השני, קשה מאוד להפריד בינינו. ואיתו, בניגוד ליובל, אני גם מרגישה שיש כימיה מטורפת. מין מתח מיני לא מוסבר.
"אני מחכה לך היום בערב ליד הסלעים, יש לי הפתעה בשבילך" אמר לי שלומי.
מעניין אותי לדעת מה הוא הביא לי. מההכרות שלי עם גברים בסרטים זה יכול להיות פרחים או שוקולדים.

"הגעת בסוף אני שמח" חיבק אותי שלומי. "בואי שבי" הוא סימן לי.
האמת לא היה לי נוח לשבת על הסלעים האלו. ואיזה גבר פוגש אישה בלי להביא לה איזה מתנה.
שלומי אמר כמה דברים שלא שמעתי ופתאום התקרב אליי ונישק אותי. זאת הייתה הנשיקה הראשונה שלי. הנשיקה שהציפה בי כל כך הרבה חום.
אני מקווה שהוא לא שם לב לחיוך המטופש שנשאר על פניי אחר כך.
התאהבתי.
"יום שישי אני רוצה להזמין אותך לארוחה אצלי בבית, יש לי בית ריק."
כמובן שהסכמתי.

בשישי בערב לקח לי שעות להתארגן. התאפרתי ולא פספסתי כלום, לבשתי שמלה יפה ושלומי אפילו הגיע לקחת אותי מהבית שלי.
כשהגענו אליו הביתה הוא פתח לי את הדלת והבית היה חשוך. רק מספר נרות האירו אותו והוא הוביל אותי אל השולחן. בשולחן היה בקבוק יין אדום ושתי כוסות. הוא הגיש לנו תפוחי אדמה וחזה עוף. טוב, לא הכל יכול להיות מושלם. זה היה ממש טעים.
"עכשיו נעבור לקינוח" הוא אמר לי.
שלומי הרים אותי בידיים השריריות שלו והוביל אותי אל חדר השינה.
נשכבנו על המיטה שלו והתחלנו להתנשק בלי הפסקה. ברגע שהוא שלח את היד שלו לכיוון החזה שלי הפסקתי מיד.
"מה קרה?" הוא שאל.
"זה מהר לי מדי" עניתי לו.
"זה בסדר אני אעשה הכל לאט ולא אפגע בך."
פחדתי אבל סמכתי עליו. הוא הגבר הראשון שבאמת סמכתי עליו.
כמה כיף היה לי, ובסוף שהוא נשאר לחבק אותי הרגשתי הכי טוב בעולם. ידעתי שבמשך שנים פספסתי משהו שכל כך הייתי זקוקה לו.

בשבת בבוקר דאגתי לשלוח ליובל הודעה ולספר לו הכל. על זה שלא כאב לי בכלל, על כמה ששלומי התחשב ועל כמה שנהנתי.
מרוב התרגשות לא שמתי לב שאין תשובה בצד השני.