באור הזרקורים – פרק 4
קשרתי את החבל של פנאצ'ו על דלת הפתיחה. נכנסתי לחנות " אנדראה" והסתכלתי בגאווה על העובדות. הן הרימו את מבטן לעברי .
" היי!" חייכו , חייכתי אליהן בחזרה. ראיתי כמה שקועות הן בעבודתן ולא רציתי להפריע להן.
" איך הולך ? יש הרבה קונים?" שאלתי את המוכרת היא הרימה את עינייה בחיוך מבויש.
" כן , היה המון אנשים בחנות , וגם היו מכירות רבות רובן מקולקציה של עכשיו , של הקיץ. החנות שלך מתוחזקת היטב ." היא אמרה לי בחיוך חם.
" תודה רבה , השמלה הזאת שעיצבתי שתלויה על הקולב נראית נהדר , הייתי מציעה שיש להוסיף חגורה שתעשה את המראה ליותר מושלם." אמרתי בהתלהבות.
" תאמיני לי , לדעתי לפחות בעייני , זאת השמלה הכי מהממת שעיצבת. ואני אגיד לך עוד יותר מזה , החצאיות הארוכות נמכרות כמו לחמניות חמות. כך שהרווח הוא כולו שלך." אמרה המוכרת בגאווה .
"אני מלאת סיפוק מכך . אני לא אנפנף בתואר " הכי טובה" בעיניי כל הציבור . כי אני לא כזאת באופי. יגעת ומצאת –תאמין. ואני מתחילה לראות ברכה בחנות שלי. " אמרתי בחיוך וקצת הייתי נבוכה מהמבט שהיא נתנה בי.
" אנני , אני אומרת לך ברצינות , תפסיקי להיות במבוכה , את לא מקצועית . לדעתי לא מקצועי מצדך להיות נבוכה כשמסתכלים עלייך. כדאי שתתחילי לעבוד על עצמך מה יהיה כשתופיעי על המסך מול כל המעריצים שלך ." אמרה המוכרת והפסיקה לצחוק. הסתכלתי עליה במבט חמור סבר.
" ספרי לי על זה! לא משנה כמה אני עובדת על עצמי וזה לא עזר. אני תמיד נבוכה בקרבת המעריצים שלי." אמרתי ללא חיוך.
" טוב , שיהיה לך ערב נפלא , זזתי , בכל מקרה נדבר . ביי מותק." אמרתי ועזבתי את החנות כשהיא כמעט ריקה מקונים. לקחתי את פאנצ'ו איתי וזננו לדירת הרווקות שלי הממוקמת במרכז העיר הישן במקסיקו.
שתיתי לי תה עם עלי נענע תוך כדי שאני צופה בטלוויזיה המקסיקנית. אנהי , תנשמי עמוק אחת שתיים ושלוש שתעלם המבוכה. אני באופי שלי קופצת למים מבלי לחשוב פעמיים ואני עושה את הדברים מתוך תרומה.
נרדמתי בזמן שצפיתי בטלויזייה . ועוד יום מלא עבר לו. מחר אני צריכה להתכונן למופע האיחוד המשותף עם להקת ארווי האגדית. וזה בכלל עולם אחר לגמרי, כי אני עם האופי שלי לא אסתדר עם לואיסינה ובנחמין . הם יתנהגו כאילו הם בסדר .
הם יעשו לי טובה כאילו מה כבר ביקשתי .
תגובות (0)