באתי לשתף אתכם, על מה שעברתי בכיתה א׳ – תיכנסו בבקשה, זאת פריקה
אז איך אני יתחיל? אוקיי אז זה סיפור אמיתי שלי, שבאמת מכעיס אותי קיום להסתובב להנות עם בוגדים לשעבר אם כך אפשר ליקרוא להם, אני לא יודע אם זה ניכלל בבריונות אבל… הכל קרה ביגלל המוצא שלי – רוסיה. אז בואו נתחיל ככה (אגב זה לא סיפור אז אם לא אכפת לכם לא יהיו כאן הרבה תיאורים) אני יתחיל ישירות : ניכנסתי לכיתה כניסותיה תלמיד חדש, בהתחלה הכרתי חבר׳ה, שיחקתי איתם נהניתי איתם. עד שאחד מחברי הכיתה הציע לעשות אמת או חובה, אני כמובן היצתרפתי כי כל חבריי שם בטיפשותי הרבה, אבל כיתה א׳ אתם יודעים. כאשר שאלו אותי איפה נולדתי (לא היו לילד רעיונות) עניתי ״רוסיה״, כולם פשוט בהו בי ולא דיברו איתי לשאר משך היום, חשבתי שאולי הם מעדיפים להיות עם שאר חבריהם אז הנחתי להם ויצאתי לעבר פינת החיי של בית הספר, כאשר באתי להגיד ״היי״ לחברי הטוב ביותר הוא הסב מבטו ממני והלך כאילו הייתי רוח, למשך היום איש לא יצר איתי קשר, ככה זה נימשך בערך 3-2 שבועות, לא הייתי בקשר. עד שאחד מחברי הכיתה בשעות ההפסקה אמר לי ״מה עשית?״ הוא לא יצר אבל לי חשש לעברי ״מה זאת אומרת?״ שאלתי, לא רוצה שגם הוא יפגע ביגללי ״למה יש עליך חרם?״ הבטתי בו המום, חרם? כל השבועות הסתכלתי בחדר ובכיתי ביגלל שאף אחד לא רוצה אותי בחברתו, ועכשיו הכל התחבר לאט לאט, כל ההקנטות עם המבטאים, כל הבטים שאומרים לך ״אתה מוזר״. כי אני מוצאי מרוסיה״ עניתי בשקט והוא דחק בי ״נו?״ ״מה נו?״ שאלתי ״רק ביגלל שאתה רוסי?״ הוא שאל והנהנתי חלושות, אחרי אותו יום גיליתי כי כשהוא דיבר איתי הוא הביא על עצמו חרם, התחלנו לשחק רק ביחד כי כולנו היינו בחרם זה נימשך כבר 5-6 שבועות, עד שאחת האימהות התלוננה שיש חרם בכיתתנו, התחילו לתחקר את כולנו, למה מי ומו? בסוף החרם ניפרק אבל תמיד כשאני מביט בהם אני מוצא אותם בוגדים, שקרנים, נוראיים, ממש מכשפות. וכאשר אני מביט בחברי לחרם אני רואה חבר עד הסוף, אבל שום דבר לא ירפא את הפצע שבי. ואני לא חושב שכל למדו זאת… לא עד שהם ירגישו את הרגשתי. לא היה לי מבטא רוסי, לא הייתי ׳שמן׳ (כך כינו אותי) כמו רוסי, לא לבשתי בגדי פרווה, לא הייתי שקרן, לא הייתי דבר ממה שאמרו לי, הם לא ידעו מה הם אומרים. וכאשר תרגישו אתם את ההרגשה הזאת, תעשו לעצמכם טובה, ואל תדחו את האפשרות לשחק עם חברייך, המורה נתנה לנו הרצאה על ׳למה לא לילעוג׳ וכאלו דברים, אך זה לא ישכנע אף אחד, חלק מהילדים עדיין מציקים לי אבל לי זה כבר לא מזיז, אבל כן פוגע. באותן ימים רציתי לישכוח ממוצאי ולמות… אבל לא עשיתי כי תמיד אני אומר לעצמי ״דבר אינו לנצח״ והדבר נכון. תבחרו אתם אם להגיד שזה דוגמא טיפשית שלא מדמה, אבל תודו בזה: עדיף דבר אמיתי – על דבר מומצא. אתם מוזמנים בשימחה, להגיב לי שזה נוראי, ואידיוטי, אבל אתם צודקים ואני בעדכם הרעיון של חרם עליי בהחלט נוראי ואידיוטי אז… רק תיזכרו איזה גיל צעיר זה… למי ששואל הייתי בן 6-7 לפי הזכור לי…
תגובות (35)
אני מצטערת שהיית צריך לעבור דבר כזה כילד קטן. גם לי הציקו לא מעט על המוצא והמבטא שלי [כי לי באמת יש מבטא, מדברים אצלי רוסית בבית] ואמרו לי דברים כמו רוסיה מסריחה [כשאני בעצם אוקראינית] וקללות גרועות יותר עליהן אני לא מעוניינת לחזור.
הקטע הוא שהייתי [ועדיין אני] נפש עדינה וחרת ביטחון, שמושפעת מהחברה בצורה מגוכחת. תגיד לי מילה, זה עלול להסתיים בבכי שלי במשך 5 שעות. וזה כשאני בת 15.
אבל לאף אחד לא מגיע חרם. בטח שלא בגלל מוצא. ותשמור את החבר הזה טוב, כי הוא חבר אמיתי לכל החיים.
אני מקווה שלא יציקו לך בגלל השטות הזאת שוב.
אם תרצה לדבר אתה מוזמן לשלוח אימייל.
תודה רבה! ולא מאמין עד כמה בני אדם הם נוראיים… קל להם להגיד ״זה יעבור״ אבל לוקח לזה הרבה זמן… אולי יותר מדיי…
אני יודעת למה אתה מתכוון. לפעמים, זה אף פעם לא עובר. לפעמים דברים מכיתה א' צפים בזכרוני וגרמים לי לבכות, אפילו היום.
גם חבל שכולם מדברים על השטות ערבים-יהודים הזאת עכשיו במקום להתייחס אלייך. לפחות עכשיו, שיעזבו את הנושא הזה ויעזרו קצת.
:( לפחות יש אותך :)
איזה סיפור עצוב ויפה(החלק עם החבר שבא לדבר איתך)
ואני באמת מצטער שהיית צריך לעבור את זה.
נצור את החבר הזה לתמיד.
אדם חכם. אולימפוס, תקשיב לו כי הוא בן אדם חכם.
מה עשיתי שאני חכם? <:
תודה על המחמאה, הסומק פשוט לא יכול לרדת לי מהלחיים.
אתה חכם כי אתה חכם. זה לא מספיק?
כנראה אני לא חכם מספיק מכדי להבין עד כמה אני חכם.
אתה חכם כי אתה פשוט חכם. וחכם זה לא עניין זה להבין, חכם זה עניין של לשאול את השאלות הנכונות
מכאן שאני טיפשה ^^
אף-פעם לא התווכחתי על מישהו על רמת החכמה שלי. מוזר.
ולמה להגיד סתם שאת טיפשה?
זה לא סתם, אתה לא מכיר אותי פשוט ^^ כשתכיר, תגלה שאין לי שכל~
לכל אחד יש את הצד הזה :-)
כשתכירי אותי באמת באמת את תראי שאני טיפש יותר ממה שאת חושבת שאת XD
אני יודע, החבר הזה עובר איתי הרבה, ואם להגיד את האמת, אחרי כל העניין הזה, אני יותר בוטח בו מאשר במישפחתי, (פרט לכלבה שלי)
גם לי יש חברים כאלה.
בעבר היו לי יותר
עכשיו יש לי שתיים
לאחת אני לא רוצה לספר דברים מסיבות אחרות
נשארתי עם אחת שאני יכולה לספר לה הכל. כולל הכל.
חחחח
*מנסה להבין מה מצחיק בתגובה הזאת*
אז ככה, זה היה מדהים ועצוב ומרגש.
כול כך חבל לי שזה מה שעברת.
יש לי חברה טובה וחמודה אבל היא צבועה ושקרנית…
כן…
בכול אופן, אני לא אוכל להבין איך הרגשת ואני מקווה שלעולם לא אחווה זאת על בשרי.
אני לא חושבת שאי פעם יעשו עלי חרם, כי בחרם שיעשו עלי ישתתפו רק אלה ששונאים אותי, ואם הם שונאים אותי, רוב הסיכויים שגם אני שונאת אותם.
על כן, אני אהיה שמחה שהם יפסיקו לדבר איתי.
יש לי הרבה חברות וחברים, גם אם הקשרים שלי איתם לא מהודקים או טובים, אני יודעת שלא משנה כמה הם יכעסו עלי, (רק אם אני אעשה משהו שלא יעלה על הדעת), הם ב-ח-י-י-ם לא יעשו עלי חרם.
אני מקווה שמצאת לעצמך חברים כאלה.
שתי החברות הכי טובות שלי גם לא הכי מקובלות, אבל אני מניחה שכשהרבה לא מקובלים מתחברים ביחד הם כן מקובלים, כי הם הרבה, על כן, יש שתי מעמדות.
הנחמדים והפחות נחמדים.
ואלה שבאמצע :)
קיצר, חבל לי שעברת את הטראומה הזאת, אם זאת, אני מקווה שזה עיצב את האופי שלך היום רק לטובה.
יש לך כמה שגיאות כתיב, חלקן תמימות, חלקן מחוסר ידע.
לילה טוב,
המעודדת.
נ.ב.
אין מצב שקוראים לך מיכאל נכון?
לגבי עיצוב האישיות, גם אני חשבתי על זה. כל הזמן הזה תהיתי איך זה שילד בן תשע כותב סיפורים ברמה כזאת. איך זה שילד בן תשע מבוגר כל כך בנפשו.
גיליתי
לא גברתי ממש לא, שני אינה ולא יהיה מיכאל, ואם את מעוניינת לדעת, יש מבצע על יורם אצלי בכיתה? רק 99.99 שקל!
לא!!!! גילית את הסוד שלי! זה נורא! הסוד שבעצם התכוונתי שתגלו!
למה עברתם לדבר על שכל כאשר אני פורק את חיי? (לעולם לא הבין)
מחילה.
דבר הוביל לעוד דבר וכך הגענו לנושא הזה.
אנו מודעים לזה שזה לא מוסרי. בהחלט לא.
יוא אני לא מבינה את המוח האנושי!! באמת לפעמים בני אדם יוצאים מטומטמים ברמות!1 מי הדביל שעושה חרם על ילד???
והנה התשובה: ילד שרוצה להרגיש במרכז שמרגיש שהמקום "שלו" נתפס על ידי ילד אחר ,ילד שרוצה להראות את הכוח שלו על מישהו חלש ממנו הוא עושה חרם
ואני לא ילדה שעברה חרם אבל היה לי חברה טובה שעשו עליה חרם ליומיים והכל בגלל שהיא רשמה משהו לא במקום
אני נשארתי איתה ודיברתי איתה ועלי לא עשו חרם בסוף היא ביקשה סליחה הם ביקשו סליחה והשלימו
אבל לעשות חרם של חודש פלוס?? זה ממש מעוות!!!
אני מצטערת בשבילך שעברת את זה וזו צלקת לכל החיים אבל צריך תמיד לנסות להתגבר וזה עוזר
שלך תמיד
ש .מ.
אני מבינה אותך מאוד. גם אני חוויתי את זה, אבל אצלי זה התחיל מוקדם יותר, בגן. לא נולדתי ברוסיה, אבל אצלי בבית מדברים רוסית ולא ידעתי לדבר עברית בכלל. אני לא זוכרת הרבה, אבל מה שהכי נחרט לי בזיכרון זה שדקרו אותי במחט. הם פשןט ניצלו את זה שלא יכולתי לספר לגננת.
למדתי לדבר בגן חובה, אבל היה לי מבטא קצת מוזר כי לא הסתדרתי עם האות ר׳. בכל השש שנים של בית הספר היסודי לא ממש היו לי חברים, תמיד היו איזה ילדות מגעילות שריכלו עליי.
עכשיו הכל הסתדר, אני מדברת טוב ומקבלת 100 בכל החיבורים אבל עדיין בלי לשים לב אני מדי פעם תוקעת במילה איזו שגיאה מוזרה. וגם הבעיה בתרבות. אני לא מאלה שצורחים, מקללים וקופצים על שולחנות, שזה בערך מה שעושים בכיתה שלי. עכשיו הכל יותר טוב, בכיתה שלי כולם רוסיים חוץ מ2 בנות, אבל אני עדיין מרגישה קצת שונה ולא במקום.
קיצר, אני מצטערת שעברת את זה, במיוחד זה קשה בגיל צעיר. אבל לאנשים שסובלים את כל זה יש את היכולת הכי טובה לעבור את כל הקשיים בסגנון הזה. אני כבר חסינה לצחוק ולחרם. עכשיו אני בת 14, ולא אכפת לי מה חושבים עליי. לקח לי שנים להבין את זה, גם אתה תבין. תהייה חזק! בהצלחה!
אני מאוד שמחה שהתגברת על כל הדבר הזה, צלקות זה לכל החיים
אני גם עברתי משהו דומה אבל לא בגלל המוצא שלי
אני לא אדבר על זה כי זה סיפור ארוך שעדיין קורה אבל פחות מפעם אבל זה מאוד קשה להתגבר
יש ימים שאני נזכרת ברגעים האלה ואני מנסה לחייך כי אני יודעת שהם עברו
אני מציעה לך גם לנסות לזכור שזה עבר ואולי זה לא יקרה עוד פעם
שיהיה לך בהצלחה בעתיד
בתור סוג-של-נלעגת-בשל-מוצאה-הנדמה-כרוסי-אך-אינו-רוסי אני חושבת שאני יכולה להבין.
לא, אני לא.
אצלי זה בצחוק. רק חושבים שאני רוסיה, ומתפלאים כששומעים שסבתא שלי מרוקאית. זה סתם מקניט, אבל בבדיחות הדעת כזו. לא בכוונה להעליב.
בנוסף, מעולם לא נתקלתי בלעג על מוצא רוסי. היה ילד רוסי\אוקראיני (סורי, אבל באמת שאני לא מבדילה) שלעגו לו, אבל לא בגלל מוצאו אלא בגלל האופי שלו. דבר שגם הוא לא בסדר, אבל הוא לפחות לא היה עיוור כמו לעג בשל מוצא.
היו כמה שגיאות כתיב, שגיאות תחביריות (אותיות אית"ן זה דבר חשוב) ומילים שלא הבנתי מה הן אמורות להביע (כינסותיה) ואני דווקא כן חושבת שהיית יכול להפוך את זה לסיפור.
כן, סיפור עם תיאורים.
ובכלל, אני לא חושבת שצריך לכתוב בכותרת "…תיכנסו בבקשה זו פריקה" כי אני רואה בכל כתיבה סוג של פריקה, אבל שיהיה. אני חושבת שאתה מוכשר לכתיבת סיפור לא בהגדרה של "תוותרו לי כי זו פריקה".
ילדים הם בורים ותמימים ולכן הם פוגעים ללא הבחנה, ומתעלמים מההשלכות של הדברים.
אני מצטערת בשבילך, אבל אנשים משתנים ואל תגיד לי שזה סתם סיסמה. כי זה נכון, בגן ההיתי דמות חברתית מאוד מוכרת(אולי בגלל שההינו רק שש בנות מתוך 26 בנים) ועכשיו די לי להיות במעגלים החיצונים של החברה כדי להיות מסופקת.
אני אומנם רק בת 12 (ככה שתכלס אני כבר נחשבת בת נוער)
ילדים הם חמודים ונחמדים והכל…אבל הם גם עם נורא
כשהם מחרימים ילדים ולא משתפים אחרי במשחק, כשמסתכלים על זה מהצד זה צובט את הלב
זה גורם לך לחשוב איפה הם למדו את הדבר הנורא הזה…
אני מצטערת שעברת דבר כזה…
אני עברתי חרם בגלל בת דודה שלי. תחשוב כמה נוראי זה שבת דודה שלך גורמת שאף אחד לא ידבר איתך או יסתובב איתך. וכל זה רק בגלל שהיא מקנה בי כי אני יותר חכמה.
מקנאה**
חה?! לי עז כיתה ה' זה ככה ואולי אפילו עכשיו.
אתן באמת עושות על זה תחרות? מי יותר מסכנה? מאוד בוגר…
תשמע אני ממש מבינה . הבנים בכיתה שלנו תקועים באיזה סרט שכל הערפדים הם עם מבטא רוסי. אני למשל, מפולניה בכלל ואני פולניה אשכנזייה אמיתית ואני כאילו שייכת לחבורה שיש בה עוד 3 ילדים וביניהם החברה הכי טובה שלי שנקראים הרוסים.
אלה שכאילו אפשר לצחוק עליהם שהם חנונים, שמדברים פחות ברור.
קיצור היה שיעור אחד שהתחלקנו לזוגות והייתי צריכה להיות עם ילד אחד.
הוא לא רצה להיות איתי ואמר מול כל הכיתה.
" אבל המורה היא רוסיה"
אין להם שום בושה מה?