בדידות

בדידות הוא מקום טוב לבקר בו אך לא לחיות בו.
כמישהי שסגרה את עצמה מהחברה, שבחרה לעבור לבד כל מכשול.
לא כי נפגעה ממישהו, לא מאהבה אכזרית או חוסר בתמיכה מההורים, היה לה הכל.
הורים אוהבים, חברים וחברות בעצם כל מה שילדה בחברה של היום רוצה.
איך זה שעם כל זה ביום יום כשאף אחד לא שם לב היא מורידה את ראשה לרצפה ונשמעות כמה מילים קטנות מפיה "זה רק עוד יום".
היא למדה להיות לבד התרגלה לזה, היא לא מבחירה ככה.
היא ככה כי נוח לה, נוחה לה השגרה אין למה לצפות אין ממה להתאכזב.
לפי זה היא חייה, כשחברותיה מתלהבות ממסיבה שתהיה בשישי הקרוב היא שוקעת מחשבות ופנטזיות.
היא חכמה, ולהיות חכמה זה כואב אתה מבין מה קורה לך אתה יודע מה זה יעשה לך אבל אתה בורח כי אתה חכם זה קל לך כי זה לא דבר פשוט לעשות.
אם ינסו לדבר איתה על משהו והיא תפתח, רוב הסיכויים לא יבינו את דרך החשיבה שלה.
היא חושבת כמו אדם בודד היא מעריכה כל רגע בחייה.
היא סולחת, היא אוהבת היא שבורה אך משחקת אותה בטוח ושומרת את הרסיסים בקופסא.
היא לא תתאמץ לאסוף הכל כמו פאזל.
הרי היא יודעת שישברו שוב, מי שפוגע בה הוא לא אחר מאשר היא עצמה.
היא האוייב של עצמה.
בלילות חדר ליד חדר הורייה ואחייה האהוב והמאושר, היא יושבת שם בוהה בתקרה.
היא לא חושבת על כלום, באותו רגע היא כלום, כמו עלה שעף ברוח.
כלכך שקט, בראשה היא שקטה.
זה לא כי אין לה מה להגיד יש ויש לה הרבה מה להגיד.
יש לה חשק לצעוק לעולם להיות שמחה ומאושרת.
לא קרה לה משהו רע, אין לה סיבה להיות כזאת היא כנראה נולדה להיות אחת כזאת.
אנשים כמוה לא נועדו לאהבה וזה שובר אותה.
אך היא חכמה, זכתה במשהו על חשבון משהו אחר.
היא לא אחרת מאשר שליחת האל, היא אוהבת כל איש מכל צבע גזע דת ומין.
אין בה שנאה היא טהורה, נולדה להיות מהפכה ויום יבוא היא תקום ותשנה משהו בעולמה עד אז היא תשב באותו חדר קטן ושקט ותכין את עצמה למהפכה שתבוא.