בחור מוכשר

ציפור טרף
נועצת טפרים חדים
משחררת יצרים

בחור מוכשר דוד. מוכשר מאוד, יפה כמו שחקן קולנוע.
לומד משחק, מצליחן. שיחק תפקיד ראשי בהצגה שהפיקו במאים לעתיד תפאורנים ותאורנים, כולם מוכשרים ולומדים איתו בבית ספר למשחק.

אבא שלו מתקשר והוא נופל.
חייו של דוד הם כטיפוס נועז על הר גבוה ותלול, שומר צעדיו, נאחז בידיו בשיחים, בזיזים אשר בסלע ומטפס באיטיות ובנחישות, כמנסה לברוח מציפור טרף. אבא שלו מתקשר, מאשים, כועס, מאיים. דוד עוצר ומקשיב, נשען על אבן ומידרדר איתה במורד ההר.
ימים, ולעיתים שבועות לוקח לדוד לעמוד שוב על רגליו.

הוריו גרושים אמא שלו המשיכה בחייה, נישאה לאחר וילדה אחות לדוד.
אביו מאן להינחם, בסתר ליבו קיווה שדוד יעזור לו לחזור לאהבה הישנה והוא משחרר יצריו בשיחות טלפון לדוד, טוחן עד דק את המריבות הישנות, הסיבות למריבות, התגובות שלה, המעשים שלו בתגובה לתגובות שלה, סובב הדיבור וחוזר שוב ושוב, מתיש.

וכך חולפים נעוריו של דוד, הוא כבר בן עשרים וחמש. כל שיחת טלפון מאבא מכניסה אותו לדיכאון.

דוד מחליט לברוח ולנסות מזלו בארץ אחרת. ללא תמיכה כלכלית נוסע דוד לניו יורק, עובד בכל עבודה אפשרית; מלצר, מוכר נעלי נשים, שליח, מעביר בתים ורהיטים ועוד מיני עבודות. במקביל עובר מחברת הפקות אחת לשניה מאודישן לאודישן, אולי צריך שחקן יפה ומוכשר, מדבר אנגלית במבטא זר, כמוהו.
דוד מתגעגע לאמו, לאחותו, לחבריו שהשאיר בארץ, אבל, איננו יכול להרשות לעצמו כרטיס טיסה ובעיקר חייב להשאר שם כדי לא לעבור במשטרת הגבולות ולהתפס עם ויזה פגת תוקף. כרגע עורך דינו מנסה לסדר לו גרין כארד. אולי בעתיד יבוא לבקר.
גר בחדר מעופש בברוקלין עם שני ישראלים נוספים.
חי בתחתית עם תקוה לעתיד.

אחרי שנתיים בברוקלין, אסף דוד את מטלטליו המועטים לתיק נסיעה, לקח את כספו שחסך ביגע רב, קנה כרטיס במאה דולר ללוס אנג׳לס, שם קיווה לפגוש את מזלו הטוב.
בתחנה בניו יורק נראה דוד עולה לאוטובוס של חברת תחבורה סינית ידועה ואמינה, לנסיעה של עשרה ימים לאל אי. בכל לילה לנו הנוסעים והנהג במוטל אחר בצד הדרך.
ביום הרביעי לא עלה דוד לאוטובוס, הנהג והנוסעים חיפשו אחריו ואחרי שעה המשיכו בדרכם בלעדיו.
מאז נעלמו עקבותיו, כאילו בלעה אותו האדמה.