ברוך שלא עשני גבר

איזה מזל באמת.מזל גדול להיות אשה , ועוד בימינו.
אולי פעם באמת אשה היתה כבויה ונכנעת.לא עבדה ולא פירנסה.אבל עבדה כמו חמור בכבית.עבדה כמו עבד,כמו שפחה נרצעת. מגדלת במקביל את ילדיהם זבי החוטם. והבעל , הגבר , הגביר התרנגול , הוא מביא פרנסה. נגיד. אבל בעיקר יושב וטוחן את התורה הקדושה עד דק.
וכשהוא חוזר לפנות ערבכ הוא כבר עייף והעזר כנגדו , אמורה לטפל בו . כם , בו , להכין את ארוחתו, לדאוג ללבניו , לבגדיו למים חמים לרחצה , וגם לדאוג לו שיהנה במיטה, למרות שהיא נזרקת כמו שק תפוח"א על המזרן המשותף.
והיום , היום האשה כבר יודעת להיות לבדד. לגדל ילדים לבד. ואם צריך לקחת מבנק הזרע זרע.לטפל בביתה, לטפל בעצמה ולהשגיח על ילדיה וגם לעבוד בחוץ ולהתפרנס בכבוד.
אף גבר ראוי לא יכנס לביתה ויגיד לה מה לעשות . היא האדון והפטרון של עצמה וטוב לה כך.הוא לא ינצל אותה או את חשבון הבנק שלה . היא מוותרת על חברתו הנעימה או הבלתי נסבלת.
וכשאני שומעת על זוגות שהצליחו לשמר את חיי הנישואים שלהם עשרות שנים, אני מנסה לבאר ולברר לעצמי את הדבר.למשל קחו לדוגמא את רחל. שם בדוי כמובן. נשואה לשלמה . שנים רבות.
היא ילידת הארץ, משפחתה , משפחה שורשית מטבריה, הכירה את שלמה באוניברסיטה העברית בירושלים. שלמה, בן יחיד למשפחה ניצולת שואה. יש לו אחות אבל היא לא נחשבת. הוא מתעלם ממנה.היא לא למדה כמוהו והוא איש ספר.
רחל למדה כלכלה באוניברסיטה. שלמה לימודי א"י. כשהעמיקה הכרותם, היא ביקשה שיעבור ללמוד כלכלה והוא נעתר לה.הם גם עברו לגור ביחד. היתה אהבה. שלמה לא התמיד במקצוע . רצה לחזור ללימודי א"י. בסוף נטש את הלימודים.רחל סיימה בהצטיינות יתרה . ואז הם התחתנו. רחל מצאה עבודה טובה בפיליפס .מנהלת אגף לקוחות חו"ל.שלמה היה טלר בבנק למשכנתאות. עבודה צנועה ללא יומרות. רחל התגאתה בבעלה ה"שאקל".בעיניה הוא היה חתיך ומוצלח. נולדו להם חמישה ילדים.והם היו מאושרים. נסעו הרבה לחו"ל ובילו בחופשות במלונות טובים . שלמה גם הוא התגאה ביכולותיה של אשתו המוצלחת ,שתחייה .
באיזה שהוא שלב בחייהם , שלמה התפטר מהעבודה . קצת קשיים עם המנהל החדש. הוא עוד לא הגיע לגיל פנסיה . עבודה חדשה הוא לא מצא . ישב כל היום בבית וחיפש תעסוקה.פה ושם בישל איזה תבשיל טעים לאשתו העסוקה ולו . עם הזמן הבריאות שלו התרופפה וגופו הרזה תש ונחלש.הגב , עקב אכילס שלו הציק לו.אסור היה לו להרים חפצים כבד'ים.אשתו היקרה רחל , היתה מרימה את החפצים. אף פעם לא התלוננה..לכאורה ,רחל היא בדיוק הדוגמא לאשה שיכולה להסתדר בעצמה,והגבר שלה בעצם לא תורם כלום בבית. אבל הוא האבא של הילדים שלה . את זה לא יקחו לו.וככה חמישים ואחת שנה הם ביחד.שלמה נהנה מאשה טובה וחכמה, שמביאה הביתה עשרים אלף שח בחודש. והוא יכול להמשיך לישון עד 10 בבוקר. אח"כ לראות טלביזיה. כי מה יש לו לעשות?כשהיא מגיעה רעבה ועייפה, היא מתחילה להפעיל את השואב, ושמה מכונת כביסה .אחר כך הם יושבים ואוכלים חומוס אחלה ופיתות , סלט ירקות וביציה . בתיאבון רב. לאחרונה גילה שלמה את הבישול..אחרי שצפה במסטר שף וראה גברים עמוסי טסטוטרון מככבים בבישולים ויוצאים להם בישולים טעימים ומפתים.
אז הוא הכין ממליגה ,כמו שזכר מהבית .
וגם קוגל עם המון המון קינמון וסוכר . האמת שהיה די טעים ורחל היללה אותו.בעיקר רצתה שימשיך, שלא יתיאשץ שתהיה לו תעסוקה. שלא ישתעמם ויתחיל לרעות בשדות זרים רחמנא ליצלן…אבל גם לחפש סטוצים מזדמנים, לא היה לו כח לזה . זאת גם תעסוקה . להתקלח ,להתחתך, ללכת לפגישות , להסתתר , לסמס ,לשלוח ווטסאפים, לקנות מתנות קטנות, לשבת בבתי קפה סודיים ובמסעדות אפלוליות….לא , לא מתאים לו . בשבילו סדרות בטלביזיה, סרטים מהוט דרמה . לפחות אין לרחל על מה לדאוג. ישר כמו סרגל. WYSIWYG כלומר
WHAT YOU SEE IS WHAT YOU GET.
ועוד מקרה , מעניין לא פחות. שובר את הסטיגמה שאנשים ממהרים להתגרש.הרי כשיש ילדים משותפים זה לא תמיד הולך. הילדים הם הדבק של הנישואים וזה ידוע דבק אפוקסי.
אז המקרה השני. אשה שאני מכירה , סמדר , גם שם בדוי.הלכה לייעוץ עם בעלה. כשסמדר מנסה להיזכר , לא היתה ממש הצעת נישואין ממנו. אלו היו נישואי נוחות . בפירוש.
היא רצתה משפחה, ילדים בית . הוא קצת פחות . אבל היא לכדה אותו . כמו שעושות הרבה. היא נכנסה להריון.והוא היה צריך להחליט. או שיתחתן איתה , או שתגדל את הילד לבד.והיא באמת לא נבהלה מזה . ואז כשהחבל היה פרוס לרגליו ,ואף אחד לא איים עליו ולא קשר אותו,הוא פשוט נעתר לה והם נרשמו ברבנות.
חתונה פשוטה , ממש לא ראוותנית. הוא היה מובטל. היא היתה חופפת ראשים במספרה יוקרתית. שרק מהטיפים יכלה לחיות.אז סמדר ילדה את הילדה . כמה חודשים נשארה בבית איתה. קצת יותר מחופשת לידה רגילה וחזרה לעבודה. יואב בעלה היקר, מצא עבודה בסולתם . עם משמרות ונעדר הרבה. בינתיים היא נכנסה שוב להריון.ושוב ילדה. הפעם בן . ישבה בבית . הכסף אזל להם. דמי השכירות היו גבוהים . הם רבו הרבה.היא כבר רצתה לחזור לעבודה . והוא היה משתדל להגיע אחרי שהילדים נרדמו .סמדר החליטה ללכת ליועץ נישואים. היא לא רצתה לוותר עליו . עד שהשיגה אותו . והיועץ נישואין , בעצם יועצת ,אמרה ליואב לעבוד פחות שעות . להיות יותר בבית, לעזור לאשתו, בעיקר עם הילדים', כי אחרת ימצא את עצמו מחוץ לדלת.ובשביל התובנות האלה הם שילמו והרבה . משהו שהשכנה ממול יכלה בעצם להגיד להם בחינם . אז הם השתמשו היטב בעצה הזאת. יואב נהפך לאב השנה !והוא כבר התרגל. בינתיים הילדים גדלו. נהיו ילדי מפתח, וסמדר עבדה כלכך קשה , שהצליחה לפתוח מספרה קטנה ויואב התגאה בה כלכך שהסכים ללכת לקורס מעצבי שיער. הם עבדו ביחד .שכם אל שכם. הלקוחות היו מרוצים. אבא שלה היה על הקופה. מדי פעם . תופס מטאטא ומטאטא את המספרה .שואל בנימוס מי רוצה קפה ?מכין. מגיש.וכולם היו מרוצים.השנים עברו , חלפו מהר . הם שכחו שפעם רצו לפרק את החבילה . היום , גם כשהילדים עזבו את הקן.הם עדיין ביחד. כוחו של הרגל.
אז באמת מזל גדול להיות אשה, ובטח היום . אשה דעתנית.חדורת מטרה . שמסכימה להיות עם גבר , רק כי הוא מעניין אותה באמת . או שהיא התאהבה בו, או שיש לו המון כסף ,או שגם וגם וגם .אבל עדיין לשמור על צלם האשה שבה. ושהוא יכבד אותה ויהיה עפר לרגליה .