גם כן מלאך מגן עדן – פרק 1

אני שיכור… החיים ניפלאים! הכל מחליף צבעים , והמוח שלי מלא במחשבות טובות! אה… סליחה זאת לא דרך להתחיל היכרות סליחה אני שיייייכור… אז , מייקל רובינסון , בן 15 וחצי , ״אתה בא אחי? נוסעים למסיבה של דוידי!״ אמר שמואל , חבר טוב שלי , יש לו כבר אוטו והוא מתייחס אליי כאילו אני אחיו הקטן , לא שאני מתנגד , הוא אדיר. יצאנו מהבר , שיכורים , עם חיוך מטורף מרוח על הפנים. נכנסנו למכונית הספורט שלו מסוג דודג׳ , והחלנו לינסוע , אני כבר נירדמתי והייתי עייף , ואז בום , קול התנפצות , התנגשות פשוט עשה גל הדף . ראייתי האדימה והבנתי שאני עומד למות , ושאלתי את עצמי ״למה בגיל כל כך צעיר?!״ ואז הרגשתי שאני הופך לענן , חושך . ואז פוף! אני רואה היכל ענקי , לבן עם עמודי פסיפס יוונים ולוחמים עם ציוד רומי , מה הרעיון? אני קורא את ספרי פרסי ג׳קסון כך שיש לי ידע נירחב בנושא. ואז בקע קול מאין שהוא , לא יודע מאין , אבל שמעתי אותו. ״מייקל רובינסון! בן 15.5 , נהרג כשיכור יחיד! ״ רגע אני מת?! WTF? והוא החל להשמיע בקולי קולות בהיכל את מהלך חיי , ובדיוק כשהצלחתי להירדם הוא קרא ״וכעט , ניבדוק את מהלך חייו! מייקל רובינסון! מלאך או שד!״ כל פעם מטבע זהב , או מטבע שחור נחתו על אחד מצדי המוזניים הענקיות שהיו בצד השמאלי של ההיכל בצורה אחידה – כל מטבע לשאר הדומים לו. לא הבנתי את הרעיון אבל איך שהוא , הרגיש לי נורמלי לחלוטין למות… ״אל גן עדן!״ פסק השופט , או הקול המשונה, ופיתאום בעיוותי עין , הייתי על ענן (מוזר? מאוד) ומולי עמדה מזכירה בעל שיער חום , עניים ירוקות , עם משקפיים והכל , ושולחן אבן לבן עם מסמך , היא שאלה אותי בקול נשי גבוהה ״מייקל רובינסון?״ הנהנתי , ואז קלטתי שאני בוהה בה , ניערתי את ראשי וגירדתי בשיערי השחום כהה , וחייכתי חיוך מאולץ. לא להראות אידיוט . היא גלגלה עניים ואמרה ״הוא תקין , קדימה ליפתוח״ בקול משועמם , כאילו עושה את זה כבר מאות שנים ולפני שעברתי שאלתי ״בת כמה את?״ ״5,783״ היא אמרה ביובש , ומצמצתי ״אהה…״ וניכנסתי דרך השערים עשויים הענן , ואז מולי עמדה נערה , ״היי״, אמרתי היא הייתה גבוה , יפה , בעלת שיער שחור ועניים ירוקות . ניסיתי להראות הכי קול שאני יכול , ״קטרין, אני ילווה אותך אל שערי גן עדן , יש שאלות או משהוא?״ היא שאלה בחיוך , ואמרתי ״לא הצגתי את עצמי , מייקל״ חייכתי , וכולי מסמיק . ״אתה וג׳ונתן תיהיו חברים טובים ניראלי!״ היא גיכחה , ושאלתי בתמיהה ״ג׳ונתן?״ ״החבר שלי , הוא גם מסמיק כשהוא נבוך , בייחוד לידי, נו קדימה אין לנו הרבה זמן, מזל שמתת עכשיו ולא אחרי שעה , אחרת היית מחכה בבר , סיוט!״ היא אמרה והבנתי שהבחורה פטפטנית , הנהנתי והיא התחילה להוביל אותי , היא לבשה מכנסי ג׳ינס כמוני , וחולצה לבנה נקייה עם ציור כלכלב חמוד , וכובע לבן – כחול. אחרי שעה של פיטפוטים על גן עדן הגענו , והמקום הזה היה מדהים , ואז ראיתי חבורת ילדים שמחכה בחצר , החצר הייתה נורמלית עם פרחים , ציפורים , עם עצים , וכולי . הכל מושלם כאן . היו שם ביתנים מסודרים וכולם בצבע לבן פסיפס בוהק . מיזרקה מדהימה ושביל אבני חול לכל מקום. הציפורים ציצו , ולמרבה המזל , היו שם סוסים. וזה שיפר מעת את הרגשתי , ״היי , ברוך הבא לגן עדן גבר . אני ג׳ונתן״ אמר קול ואז קלטתי שמי שעומד מולי הוא ג׳ונתן , הוא הושיט יד ללחיצת יד , ולחצנו , ״מייקל ״ אמרתי בחיוך שובב , ג׳ונתן ניראה כמו כל ילד טיפוסי , הוא שרירי , רזה , גבוהה ואני מניח יפה כימעת כמוני , ראיתי את קטרין נושקת לו בלחי , ואז הובהר לי היטב שהם זוג . ״היי אני מרדית , אז כמו ג׳ונתן אמר , ברוך הבא לביתך החדש , אני מניחה שכבר הכרת את קטרין. אה ובמיוחד בישבילך פתחנו את האורוות. תהנה ״ אמרה מרדית. נערה , עם צלקות כימעת מוסתרות , אבל כימעת שלא שמים לב , היא ג׳ינג׳ית עם עניים ירוקות , גבוהה ובגיזרה המתאימה אבל לא שמנה או רזה . מאחורייה הגיכה עוד נערה , ״רוז , נעים מאוד מייקל״ היא חייכה חיוך מעורר שימחה , היא בלונדינית אגוז ועניים כחולות , וקטנה קצת יחסית לשאר. ״סופי״ אמרה נערה בקצרה , שהייתי לידה , עניים חומות , ושיער שחור שטני עם פס כחול יחיד. אבל היה בה משהוא נחמד כזה . ״אז אני נישארתי כניראה , לי.״ אמרה נערה מצדדי שנידחפה ביני לבין סופי ,היא לא הייתה שמנה , אבל קרובה לכך , אבל לא היא לא הייתה .ענייה היו צבע שוקולד , ושיער שחור. ״תלמידים , אם יורשה לי״ אמר קול מלאכים ביחד כמו מקהלה בתיאום מושלם, ואז קלטתי שלכולם יש כנפיים והילה זהובה מעל הראש… ואז הופיע גבר , הוא קרן כולו שלא היה ניתן ליראות את גופו , אבל את קווי מיסגרת גופו היה אפשר , לו הייתה הילת זהב בוהקת ומרשימה וכנפייו היו זהובות גם כן , הוא לבש מין חלוק רומי של קיסרים , ״כן אלוהים״ אמר ג׳ונתן בריאת כבוד וזז אחורה ״אובכן מייקל , אני הוא אלוהים , מנהל גן עדן ולורד המוות והחיים וכמובן המלאכים״ הוא אמר בחיוך מתוק , ״אהה…״ גימגמתי , ובהיתי בו . ״אלוהים , אם תיסלח לנו , אני עוד צריכה להראות למייקל את גן עדן״ אמרה קטרין בפזיזות , ניראה שאלוהים כועס מעת אבל מניח לה והולך אחורה ונעלם בענן זהוב יפיפה . קטרינה קטעה את מחשבותיי ומלמלה ״גם כן אלוהים…״