גשם

טל מרטיב את הענפים. הענפים מעבירים את המים לעלים, והעלים מטפטפים על הרצפה שממילא מלאה בבוץ. אנשים עוברים במטריות, עטופים בבגדים, כפפות ומגפיים. רק הנערה שם הולכת במכנס קצר וגופיה, כפכפים ובלי מטרייה. אנשים שואלים איך היא מסוגלת, וכמה צוחקים על טיפשותה.
החודש החורפי ביותר, עננים סוערים המסתירים את השמש, והיא נמצאת בים עם ביקיני. חוץ ממנה, חוף הים ריק. כמה כלבים משוטטים, שהיא מלטפת. אנשים דאגו לה, אנשים ריחמו עלייה.
היא קפצה בין השלוליות, לפתע הכפכף נפל, והיא נפלה איתו. יחד עם כל הבוץ, אבל לא היה לה אכפת. היא עדיין לא אמרה מילה, לא צעקה ולא דיברה. אלא רק שלבה ידיים ועברה מעל השלולית יחד עם כל הבוץ בבגדיה.
היא הייתה נראית טיפשה, כך כולם אמרו. ילדה שלא נפתחת לאף אחד, ילדה שאכפת לה רק מעצמה. כך כולם אמרו.
אבל האם מישהו פנה אליה?