האחר הוא אני- לא יעזור.

היום בבוקר, היה לנו טקס שכל בית הספר היה בו, שהכינה מועצת התלמידים החדשה, בנושא האחר הוא אני.
הטקס היה יפה מאוד, אבל אני חושבת שהם פספסו שם משהו.
חזרנו לכיתה, ודיברנו על הנושא עם אחת המורות.
דיברנו וקראנו סיפור בנושא, ולאחר מכן המורה ביקשה (שמה הוא טוני) שנחלוק דברים שקרו לנו בנושא, ובנושא נידוי, חרם, וגם מעט בריונות.
היא שמעה כמה סיפורים, שרובם לא היו ולא נבראו, ואני חששתי.
חששתי לדבר, ולספר את סיפורי העצוב.
שקרה שנה שלמה.
לאחר מכן לקחתי את עצמי בידיים, הרמתי את ידי, והתחלתי לדבר.
דיברתי על הנידוי החברתי שחוויתי שנה שלמה.
סיפרתי על קללות, העלבות, הצקות…
ולמעשה, אני לא זוכרת על מה דיברתי וסיפרתי.
התחלתי לדבר, ואז כאילו נכנסתי לאיזה טראנס.
ידעתי בכללי על מה דיברתי, על הנושא, אבל אני לא זוכרת מה אמרתי.
הבאתי את המורה לידי דמעות.
פניה היו אדומים והיא נראתה מזועזעת עמוקות.
גם אני בכיתי, בזמן שדיברתי.
היא אמרה לכיתה שזה פשוט מעציב אותה, מה שהינו (היא דיברה על כל מי שסיפר, בכללי) צריכים לעבור, ושהיא ממש צריכה חיבוק עכשיו.
קמתי מהמקום וחיבקתי את המורה חזק, גם אני הייתי צריכה את זה.
גם זוג החברות היחידות שהיו איתי באותו הזמן, באו אלי וחיבקו אותי.

אז מה הם מפספסים?
שזה *עדיין* קורה.
לא משנה מה הם יעשו, הם לא יוכלו לעצור את הבריונות.
זה דבר שבלתי ניתן לעצירה.
בכל יום יש רבבות ילדים שסובלים מבריונות, ופוגעים בעצמם.
אני לא יודעת כמה בדיוק.
הלכתי על הניחוש הכי פרוע שלי.
הם לא מבינים, שלא משנה כמה ימי "האחר הוא אני" הם יעשו, זה לא.ישנה.כלום!!!
השינוי שצריך לעשות הוא אצל אותם הילדים שפוגעים!!!

אז אם אתה פוגע, או פגעת, או חושב שתפגע- רסן את עצמך!!!
תזכרו, שמחר- זה תמיד יכול להיות אתה שנפגע, והוא הפוגע.

המשך יום טוב לכולם, ותזכרו- הבריונות נובעת בילד אחד פוגע, ובאחד פגוע!!!