הבושה
לפני חצי שנה בערך.. סיפרתי לאחת החברות הקרובות שאני ככה..
באותו היום גם ישנתי אצלה..
אך התגובה שלה היא פשוט תדהמה.
היא כמעט ולא אמרה לי מילה.
חוץ מ'איזה מסכנה'
מאז החברה ניתקה קשר.
לא מדברת ואפילו לא מתקשרת..
תחושה של פיספוס ואכזבה..
שהרי בסך הכל,מה רציתי? קצת עזרה?
היא התביישה בי.
היא לא רצתה אותי.
ולמה? אני בסך הכל בן אדם כמוהה.. טיפה יותר מתוסבך ><
זו טראומה שמלוווה אותי כבר המון זמן..
זכר שישמר וייחרט בי לעד.
ההתייחסות של אנשים.. זה באמת לפעמים נורא..
איך שהם שופטים… איך שהם מתייחסים.. גם שהם צוחקים..
והרי,למה זה מגיע לי?
לפעמים העולם יכול להיות כל כך מפגר..
אבל אני למדתי לא להתייחס יותר (:
תגובות (9)
תחשבי על זה הפוך היא סתם יצא אותך בחרו… אז מי יותר טובה?
ואוו את מסכנה זה נכון אבל את פה כמו כולם שום דבר לא שונה בך
את כמו כולנו זה שהורים שלך עשו טעות זה לא קשור אלייך ועם את רועה שיש
אנשים שלא מבינים אותך אז אל תהיה בקרבתם ואני מבינה שאת צריחה יד שתהיה איתך תמיד אבל לצערנו בעולם הזה לא כולם מבינים את כולם כול אחד אחר
אנשים ישתנו וכולם ממש שונים ולכן העולם אכזר כלפינו להפמים אך עם אנכנו נחייך תמיד הוא יואב אותנו והיה איתנו לעד ואת לא מסכנה את אף פעם לא לבד תזכרי שהקדוש ברוך הוא תמיד איתך והוא שומר עלייך
אוהבת שרית
ולילה טוב
אולי אתה מסתכל על זה ככה.. אנשים אחרים ממש לא.
שרית תוודה <3 אני יהיה בסדר!!
השאלה שלך היא איך את מסתכלת על זה ותאמני לי שזה קשה להחליט…
את לא מסכנה בבכלל!!! לא צריך לרחם, אולי רק טיפת חום ואהבה, אני גאה בך ושמחה שאת כבר לא מתייחסת אל אנשים כאלה, את אותו בן אדם כמונו, ואת ההפך עש לך יןתר מזל!! את לומדת להסתדר בחיים בלי ההורים, זה דבר לא קפ ופשוט, את מדהימה בעיניייייי♥♥♥♥
לא כיף..
אני חייה לפעמים בהרגשה שאם אני אספר דברים מביכים שקרו לי,ומשו אישי שלי..אז אני מפחדת שכולם יעזבו אותי..ולכן לפעמים אני משקרת..
(אוקיי..למה התחלתי לדבר על עצמי? אני מוזרה><)
בעיני את משו מיוחד♥♥♥♥
לוב יא <3
אין לי פשוט מה לכתוב חיחיחי ^^
אני אוהבת אתכםםם באמת שאתם חברים מיוחדים <3 תודה
את פשוט אמיצה.
והיא?- לא יודעת להתמודד עם אנשים שונים ממנה, שלא מתחברים למציאות שלה….
אין לך מה להצטער על בנות רכרוכיות כאלה שלא יודעות להתמודד עם כאלה הודעות. אולי היא קבלה שוק אבל היא הרי חברה שלך מזמן וזה לא היה צריך לשנות לה.
אני בטוחה שזה היה מאוד כואב ומעליב בזמנו, אבל המשכת הלאה.
"אימוץ" זו רק תווית, כזו שממש לא מגדירה את האדם. השאלה היא רק איך את מגדירה את עצמך.
את לא "מאומצת" את פשוט את.
ויש לך הורים. ההורים המאמצים שלך שאת בוודאי יכולה לקרוא להם ההורים האמיתים שלך. הורים לא ביולוגיים. הורים אמיתים וזה כל ההבדל.