הדחקה.

הדחקה.
אני יודעת שכך קוראים למעשה שאני עושה עכשיו.
או לכל אורך היום בעצם.
לא רוצה להתמודד, לא רוצה לפתוח.
לא מצליחה לנשום.
מישהו, הצילו!
שתיקה.
כבר ביקשתי עזרה. אך התשובות נמצאות אצלי.
לעזאזל. למה אנשים לא יכולים להחליט בשבילנו?!
פשוט תבחרי אני אומרת לה,
אך היא מנענעת בראשה,
ורק נותנת עוד עצה.
עוד קובייה למגדל הלא יציב הזה.
לא רוצה לגעת, לא רוצה להתקרב.
מחביאה את זה עמוק עמוק בלב,
אני מרגישה אותו כואב לכל אורך היום…
העמסתי עליו קצת יותר מדיי בזמן האחרון.
אבל אני לא מסוגלת.
מצטערת.
מישהו, עזרה?